זניט-3SL
 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| משגר מוכן להפעלה | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ייעוד | משגר לוויינים וחלליות | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| יצרן | יוז'מאש | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ארץ ייצור |
 רוסיה,  אוקראינה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| גרסאות | זניט-3SL (זניט-3SLB, זניט-3SLBF | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| היסטוריית שיגורים | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| סטטוס | לא פעיל | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| אתרי שיגור | אסדה של Sea Launch, קוסמודרום בייקונור כן שיגור 45 | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| שיגורים | 36 (גרסה 3SL בלבד) | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| הצלחות | 32 | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| כישלונות | 3 | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| חלקיות | 1 | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| שיגור ראשון | 28 במרץ 1999 | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| שיגור אחרון | 26 במאי 2014 | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| יכולת | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מטען ל־GTO | 6,160 ק"ג | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
משגר זניט-3SL (ברוסית: Зенит-3SL, באנגלית: Zenit-3SL) היה משגר שפותח בשנות ה-90 של המאה ה-20 באוקראינה תוך שיתוף פעולה עם רוסיה וארצות הברית. זה היה פיתוח דגם נוסף בסדרת משגרים "זניט" והיה מיועד לשימוש במיזם Sea Launch.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפיתוח החל בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 במפעל יוז'ני לבניית מכונות שבאוקראינה הסובייטית במטרה להחליף משגר "פרוטון K". לאחר התפרקות ברית המועצות התכנון הופסק. הוא חודש במסגרת מיזם Sea Launch תוך שיתוף פעולה עם תאגיד הטילים והחלל אנרגיה ממוסקבה שסיפק מאיץ ובואינג שתכננה וסיפקה חופה למטען.
חלקים של המשגר הועברו מאוקראינה (שלב ראשון ושני) ורוסיה (מאיץ) לאוניית Sea Launch Commander שעגנה בקליפורניה להרכבה ובדיקות. לאחר סיום התהליך משגר עם חללית מטען היו מועברים לאסדת שיגור. לצורכי המשגר פותח דגם ספציפי של מאיץ - block DM-SL שהיה יכול להפעיל את המנוע חמש פעמים עד להשגת המסלול המבוקש.
השיגור הראשון בוצע בשנת 1999 ועד לשנת 2014 בוצעו 36 שיגורים, 32 מהם הסתיימו בהצלחה. כל השיגורים היו מסחריים וכללו בעיקר לווייני תקשורת.
למשגר הייתה גרסה קרקעית "זניט-3SLB" שהותאמה לשיגור מכן שיגור מס' 45 בקוסמודרום בייקונור. דגם זה שוגר 6 פעמים בשנים 2008–2013. לצורכי המשגר פותח דגם חדש של מאיץ - block DM-SLF שהיה קל יותר והיה יכול להפעיל את המנוע שלוש פעמים עד להשגת המסלול המבוקש. בין היתר עם משגר זה שוגרו לווייני עמוס 3 ועמוס 4. בנוסף לכך בשנים 2011–2017 בוצעו שיגורים של גרסת "זניט 3SLBF" עם מאיץ מדגם "Fregat" מתוצרת חברת "לבוצ'קין". בגרסה זו בוצעו 4 שיגורים בשנים 2011–2017. בגרסאות אלו חופה תוכננה ב"לבוצ'קין", הרכבה ובדיקות המשגר בוצעו ברוסיה ללא מעורבות אמריקאית.
בשנת 2015 לאור הפסקת שיתוף פעולה בין רוסיה לבין אוקראינה שימוש במשגר הופסק.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
