זרון השדות
 זרון השדות
| |
|---|---|
.jpg)
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | דורסי יום |
| משפחה: | נציים |
| סוג: | זרון |
| מין: | זרון השדות |
| שם מדעי | |
 Circus macrourusגמלין, 1770 | |
| תחום תפוצה | |
ירוק בהיר - אזורי קינון; ירוק כהה - אזורי מחיה לאורך כל השנה; כחול - אזורי מחיה בעונת החורף. | |
| |
.jpg)
זרון שדות (שם מדעי: Circus macrourus) הוא דורס יום השייך לתת משפחת הזרונים שבמשפחת הנציים. זרון השדות הוא הקטן בזרונים המבקרים בישראל, עדין מאוד ודק גזרה. זרון השדות הוא אחד מארבעה מיני זרון המגיעים לישראל: זרון סוף, זרון תכול וזרון פס. זרון השדות הוא הנדיר מבין הזרונים המופיעים בישראל, וכיום מוגדר בסכנת הכחדה עולמית.[2]
פירושי שמו בשפות שונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
השם בערבית: מורזה בע'ת'א - "המתנפל המפתיע", מרמז על שיטת הציד האופיינית לו ולשאר הזרונים.
השם המדעי: Circus - "עוף מיתולוגי" שעף במעגלים. macrourus - ארך זנב.
השם האנגלי: Pallid Harrier, מתייחס לצבעם הבהיר של הזכרים.
השם העברי: מעיד על בית גידולו העיקרי - שדות וערבות עשב.[2]
תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]
הזכר קל לזיהוי בזכות לבושו הבהיר, כמעט לבן בחלקים התחתונים ואפור-תכלכל בחלקים העליונים והוא למעשה הדורס הבהיר ביותר באזורנו, עם כתם שחור מצומצם, דמוי מעוין צר, בקצה הכנף, באברות היד המרכזיות. הנקבות והצעירים בגוון כללי חום-אפור מפוספס, והם קשים להבדלה מהנקבות והצעירים של זרון תכול ובמיוחד של זרון פס. הנקבות גדולות וכבדות מהזכרים, אך כנפיהן מחודדות יחסית, ובקצותיהן ארבע "אצבעות" חופשיות, לעומת כנף מעוגלת ורחבה יותר, עם חמש "אצבעות" חופשיות, של זרון תכול.[2]
מידות[עריכת קוד מקור | עריכה]
אורך גופו 40 - 49 ס"מ, מוטת כנפיו 102 - 109 ס"מ אצל זכרים, 109 - 119 ס"מ אצל הנקבות. ומשקלו 230 - 465 גרם.[2]
אזור מחיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
זרון השדות חי במישורים פתוחים של דשא ושיחים, ואף בערבות ובסואנות.[3] בישראל ניתן לצפות בו בצפון מערב הנגב, עמק החולה, עמק בית שאן ורמת הגולן.[4]
נדידה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תקופת הנדידה של זרון שדות היא בסתיו מסוף אוגוסט ועד לסוף נובמבר, כשהשיא הוא בין 20 בספטמבר ל-10 באוקטובר. באביב מתחילת מרץ עד סוף מאי, כשהשיא בין אמצע מרץ לתחילת אפריל. באביב ככל הנראה חולפים יתר זרונים מאשר בסתיו והם עפים דרך הנגב המערבי.[2] הזרון הוא חולף נדיר למדי, במספרים קטנים ובחזית רחבה, כמה מאות פרטים חולפים בשתי עונות הנדידה. זרוני שדות נצפו בסקרי הסתיו בעמקים הצפוניים בשנת 1994. כמו כן, זוהו 129 זרוני שדות ועוד 352 פרטים זוהו כזרון שדות או כזרון פס.
סכנות ואיומים[עריכת קוד מקור | עריכה]
זרון שדות מאוים על ידי מגוון של גורמים, המרכזי ביניהם הוא הסבת שטחי ערבה לשטחים חקלאיים אינטנסיביים. כמו כן נפגע משינוי בתי הגידול על ידי רעייה ושרפות, משימוש ברעלים בחקלאות ומציד[2] והוא מוגדר כיום כמין הנמצא בסכנת הכחדה עולמית. ברחבי העולם, הזרון חולף במזרח אירופה, רוסיה, רומניה ואוקראינה, מהים השחור ומזרחה עד לימת באיקל. האוכלוסייה העולמית כיום מוערכת ב-9,000 עד 15,000 זוגות.[2]
תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
זרון השדות ניזון מיונקים קטנים ומציפורים. את הציפורים הוא מפתיע ממעוף נמוך ואיטי, כשהוא עט עליהם מלמעלה. בנוסף, לעיתים הוא תופס את הציפורים באוויר לאחר שהחרידן ממקומן, כשהן מתרוממות לעברו או לאחר מרדף קצר. זרון השדות מסתמך גם על שמיעתו בעת הצייד[דרוש מקור].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- זרון השדות, באתר ITIS (באנגלית)
- זרון השדות, באתר NCBI (באנגלית)
- זרון השדות, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- זרון השדות, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- זרון השדות, באתר Internet Bird Collection (באנגלית)
- זרון השדות, באתר GBIF (באנגלית)
- אלי אשכנזי, עוף דורס נדיר נמלט מציידים שניסו לאלפו ונצפה בעמק החולה, באתר הארץ, 27 בספטמבר 2012