זרזורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרזוּרָהערבית: زرزورة) היא נאת מדבר אגדית במדבריות שממערב לנילוס. המסעות לגילוּיָה בעשורים הראשונים של המאה ה-20 הוליכו למיפוי של אזורים נרחבים במדבר לוב,[1] לתגליות ארכאולוגיות ולמחקרים בגאומורפולוגיה של חוֹליות.

האגדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זרזורה נודעה משמועות בלבד כנאת מדבר אי-שם ממערב לעמק הנילוס, ממלכת המתים של מצרים העתיקה. בכתבים מן המאה ה-13 היא מתוארת כ"עיר לבנה כיונה" וכ"נאת מדבר של ציפורים קטנות".[2] זרזורה נזכרת ב"ספר הפנינים הגנוזות" (کتاب الدر المکنوز) מן המאה ה-15. כתב היד אינו עוד בנמצא, אבל חלקים ממנו הובאו בספרו מ-1907[3] של הארכאולוג והמוזיאולוג המצרי אחמד ביי כמאל (אנ'). בכתוב נזכרת זרזורה כעיר עתירת אוצרות במדבר סהרה, חבויה בעמק שמוליך אליו נקיק צר, וענקים שחורים שומרים עליה מפני זרים.

ההתייחסות הראשונה בספרות האירופית לנאת מדבר נעלמת בשם זרזורה, מצויה בספרו משנת 1835 של האגיפטולוג הבריטי ג'ון גארדנר וילקינסון על מצרים.[4] הוא מיקם אותה, על פי סיפורים שהגיעו לאוזניו, כמהלך גמל במשך חמישה-שישה ימים מערבה לנאת המדבר המצרית פֿראפֿרָה, או כמהלך יומיים-שלושה ממערב לדא'חלה. השמועות על נאת המדבר העלומה הציתו את דמיונם של חוקרים והרפתקנים שביקשו לאתר אותה. מוקד נוסף למשיכתם אל מסתרי מדבר לוב היווה המידע בכתביו של ההיסטוריון היווני הרודוטוס על אובדן צבאו של כנבוזי השני בחולות המדבר שמעבר לעמק הנילוס.[5]

מסעות ותגליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב'ים החולות הגדול'
בדרום מדבר לוב

אחרי הגילוי ב-1923 של נאות ארקנו (אנ') ועווינאת בדרום מדבר לוב על ידי אחמד חסנין[6] ואחרי גילוי רמת גילף כביר ב-1926 על ידי כמאל א-דין חוסיין, החלו חוקרים שונים במסעות נמרצים לאיתורהּ של זרזורה. הידועים מכולם הם הרוזן ההונגרי לאסלו אלמאשי וקצין חיל המהנדסים הבריטי רלף בגנולד.

בגנולד סייר במדבר לוב בשנים 1927–1932 בנתיבים ובכיוונים שונים, ברכבי פורד דגם A (אנ') ודגם T (אנ'), שיעילותם הוּכחה בנסיעות בדרכי חול ועפר. ב-1930 אף חדר אל תוך 'ים החולות הגדול' (אנ'). את מסעו הנרחב ביותר, שבו עבר בשולי גילף כביר והרחיק עד להרי טיבסטי בצ'אד ועד אל-פֿאשׁר בסודאן, ערך ב-1932. אף שאיתור זרזורה לא עמד בראש מעייניו, קיווה למצוא אותה. ב-1935 פרסם את ספרו "חולות לוב", שבו גם סיכם את מסקנותיו באשר למציאותה של נאת המדבר האבודה. בגנולד חזר למדבר לוב ב-1938, אך בהקשר למחקריו בפיזיקה של תנועת חולות.

לאסלו אלמאשי, שסייר בעומק מצרים עוד בשנות ה-20, נשבה באגדת זרזורה האבודה. ב-1932 יצא למדבר לוב בראש משלחת, שבה לקחו חלק רוברט ודורותי קלייטון-איסט-קלייטון, פטריק קלייטון (אנ') ממחלקת מיפוי המדבר המצרית וטייס חיל האוויר הבריטי, מפקד-כנף יוברט ג'ונס-פֶּנדֶרֶל (אנ'). אלמאשי האמין שמקומה של זרזורה ברמת גילף כביר בדרום-מערב מצרים, שהתגלתה אך שנים ספורות לפני כן אך לא נחקרה ולא מופתה.[7] מכיוון שכלי הרכב לא הצליחו לטפס אליה, ערכו אלמאשי ואנשיו טיסות סיור וצילום מעליה.[8] בתצפיות האוויריות נתגלו שני ערוצים מרופדים בצמחייה ירוקה, שהתאימו לתיאורים באגדת זרזורה (כגון ביחס לנקיק הצר שדרכו נכנסים אליה). ב-1933 מצא אלמאשי עמק שלישי ואותו סימן כזרזורה האגדית.[9] במהלך הסיורים הקרקעיים גילה אלמאשי ריכוזים של ציורי סלע פרהיסטוריים, נוספים על אלה שמצא אחמד חסנין ב-1923 בעווינאת, כגון ב"מערת השחיינים" (אנ'). גילויים אלה נחשבים לתרומה הגדולה של מסעותיו. ב-1932 הלכו לעולמם שני פטרוניו של אלמאשי, הנסיך כמאל א-דין וסיר רוברט קלייטון-איסט-קלייטון, ובשנים הבאות הוגבלו צעדיו באזור על ידי הרשויות הבריטיות במצרים ובסודאן בשל החשד שהוא פועל למען האיטלקים.

הסמליל של "מועדון זרזורה"

מסעות הגילוי במדבר לוב בראשית שנות ה-30 עוררו עניין רב. הדוחות עליהם פורסמו תדיר בכינוסים ובכתב-העת של החברה הגאוגרפית המלכותית הבריטית, שפרשה את חסותה על משלחתו של בגנולד. המשתתפים במסעות הללו, רובם קצינים בצבא הבריטי, ייסדו ב-1930 בוואדי חלפה שבסודאן, את "מועדון זרזורה" (Zerzura Club) ונהגו להיפגש מדי שנה ב-Café Royale היוקרתי בלונדון.[10] חלקם שירתו במערכה בצפון אפריקה במלחמת העולם השנייה בקבוצת המדבר ארוכת הטווח (קמא"ט) שהקים בגנולד. עם חברי מועדון זרזורה נמנה הכרטוגרף פטריק קלייטון, שהשתתף הן במשלחתו של אלמאשי[11] והן במשלחתו של בגנולד. כמו כן נמנו עמם מפקד הכנף בחיל האוויר הבריטי ג'ונס-פנדרל, שבחופשותיו פעל במשלחתו של אלמאשי, הארכאולוג והבוטנאי ביל שׁוֹ (אנ'), שחבר לבגנולד ב-1930 בחקר מדבר לוב והיה שותפו להקמת הקמא"ט, הגאוגרף ג'ון בּוֹל (גר') מנהל מחלקת מיפוי המדבר של ממשלת מצרים ודאגלס ניובּוֹלד (Newbold), שהיה בשנות ה-30 מושל מחוז כֻּרדֻפֿאן שבמרכז סודאן. אורד וינגייט יצא ב-1933, עם תום תקופת שירותו בסודאן, למסע במדבר לוב בחיפוש אחרי שרידי צבאו של כנבוזי השני ואחרי זרזורה האגדית. יוצא דופן בחבורה היה אלמאשי ששירת בקורפוס אפריקה של רומל ועוד קודם לכן סייע לצבאו של אמיליו דה בונו במהלך המלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה.

החיפושים אחרי זרזורה של אלמאשי ושותפיו בראשית שנות ה-30 שימשו כהשראה לעלילת ספרו (הבדיונית ברובה) של מייקל אונדטייה מ-1992 '"הפצוע האנגלי" וכן לסרטו של אנתוני מינגלה שהופק בעקבותיו.[12] הספר והסרט עוררו מחדש את העניין בחוקרי מדבר לוב.

סוף דבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

המסעות והחיפושים לא העלו ממצא ממשי בנוגע לזרזורה החמקמקה, אבל לא היו לשווא. במהלכם קוּדם המיפוי של מדבריות מצרים ולוב והתגלו שרידי התרבויות הפרהיסטוריות בחרותות ובציורי הסלע ברמת גילף כביר. שיטות תעבורה ממונעת בתנאי שטח קשים, שפותחו ושוכללו במהלך המסעות הללו, בעיקר בידי בגנולד ושותפיו, עמדו ביסוֹד ההצלחות המבצעיות של הקמא"ט במערכה במדבר המערבי במלחמת העולם השנייה. ברכבי הקמא"ט הובלו לוחמי הכוחות המיוחדים ליעדי פשיטותיהם ובסיומן הוחזרו למסתור בחוליות. עניינו המדעי של בגנולד בפיזיקה של תנועת חולות התעורר במהלך מסעותיו במדבר; עבודותיו בתחום הגיאומורפולוגיה של חוֹליוֹת זכו לשם עולם.[13]

לאסלו אלמאשי האמין שמצא את נאת המדבר הנעלמת, אך רלף בגנולד הגיע להכרה ש"זרזורה" איננה אלא משאלת לב ('wish-oasis’ בלשונו), ועם זאת, כרעיון, היא מגלמת את החתירה המתמדת לחקר הבלתי נודע. ובדברים אלה חתם ב-1935 את ספרו "חולות לוב":[14]

כל עוד יוותרו בעולמנו מרחבים בלתי ידועים – תהיה שם אותה 'זרזורה' נעלמת [...] וכאשר לא יהיה עוד דבר חדש לגלותו, נחזה ב'זרזורה' מתפוררת לאבק, ציפורים קטנות מעופפות מעל חורבותיה וענן מכסה את עין השמש והופך את העולם למקום מַשׁמִים וחדגוני.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רלף א' בגנולד, המדבר הלובי – מסעות בשממה (עברית: גדעון השמשוני). הוצאת ע' נרקיס 2011, פרק 11 "זרזורה, נווה המדבר הנעלם", עמ' 195–206
  • Saul Kelly: The Lost Oasis: The Desert War and the Hunt for Zerzura. Westview Press, 2002, ISBN 0-7195-6162-0 HC

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Robert Berg, "Serching for Zerzura", In: Saudi Aramco World, Nov-Dec 2002, pp.32-39 (באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בשם מדבר לוב נקראה הסהרה המזרחית, ובכללה המדבר שממערב לנילוס
  2. ^ מקור השם זרזורה, כמשוער, הוא בזרזירים – زرزور
  3. ^ Livre des perles enfouies et du mystère précieux (בצרפתית)
  4. ^ Topography of Thebes and General View of Egypt, על "Wadee Zezóora" בעמ' 358–359
  5. ^ הרודוטוס, היסטוריה, ספר שלישי, סעיף 26
  6. ^ חסנין קרא לספרו מ-1925 בשם "נאות המדבר הנעלמות", שכן החשיב את גילויין להישג העיקרי של מסעו, אך לא ציין את זרזורה כאחת ממטרותיו
  7. ^ החוקרים לא חדרו באותה תקופה אל מרחבי 'ים החולות הגדול' בשל המגבלות הטכניות של כלי הרכב ובשל החשש מאפשרוּת של נחיתת אונס שמשמעה שם היה מוות ודאי
  8. ^ הטיסות בוצעו במטוס הקל ג'יפסי מות' (אנ') שהובא מאנגליה בידי רוברט-קלייטון-איסט
  9. ^ החיפוש אחרי "שלושה ואדיות" נעשה בשל קביעותיו של וילקינסון מ-1835
  10. ^ פירוט ההזמנות למפגשי "מועדון זרזורה" בלונדון בשנים 1930–1939
  11. ^ נפל בשבי האויב ב-1941, ואלמאשי ביקרוֹ במחנה השבויים במרכז איטליה
  12. ^ הספר ראה אור בעברית בתרגום דן דאור בהוצאת ידיעות ספרים, 1997
  13. ^ בשלהי שנות ה-70 נעזרו אנשי נאס"א בבגנולד הקשיש בחקר פני המאדים; אזור החוֹליוֹת שבשולי "הר שארפ" במכתש גייל נקרא לכבודו בשם Bagnold Dunes
  14. ^ R.A. Bagnold, Libyan Sands – Travels in a Dead World, 1935, p. 347