זרם דתי
זרם דתי הוא תת-קבוצה בתוך דת הפועלת תחת שם משותף ומסורת בין שאר הפעילויות. המונח מתייחס לזרמים השונים בנצרות (אורתודוקסי, קתולי והזרמים הרבים בנצרות הפרוטסטנטית). הוא משמש גם לתיאור חמשת הזרמים העיקריים של היהדות (יהדות קראית, אורתודוקסית, קונסרבטיבית, רפורמית ורקונסטרוקציוניסטית). בתוך האסלאם, המונח מתייחס לזרמים והאסכולות של הדת (הסוני והשיעי),[1][2] וכן לחלוקות המשנה שלהם,[3] כגון מד'הב[4][5] ותנועות דתיות אחרות.[6][7]
הזרם הדתי הגדול בעולם הוא האסלאם הסוני.[8][9][10][11]
נצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
זרם נוצרי הוא כינוי כללי לגוף דתי מובהק המזוהה על ידי תכונות כמו שם משותף, מבנה, מנהיגות ודוקטרינה. עם זאת, גופים בודדים עשויים להשתמש במונחים חלופיים כדי לתאר את עצמם, כגון כנסייה או אחווה. חלוקות בין קבוצה אחת לאחרת מוגדרות על ידי דוקטרינה וסמכות כנסייתית, כמו גם נושאים כמו פרשנות המקרא, סמכות הירושה של השליחים, אסכטולוגיה וקדימות אפיפיור המפרידים לעיתים קרובות בין זרם אחד לאחר. קבוצות של זרמים החולקות ברוב הנושאים אמונות דומות, מנהגים וקשרים היסטוריים ידועות כענפים של הנצרות.
הינדואיזם[עריכת קוד מקור | עריכה]
בהינדואיזם, האלוהות העיקרית או האמונה הפילוסופית מזהה זרם, לו יש בדרך כלל גם מנהגים תרבותיים ודתיים מובחנים. הזרמים העיקריים בהינדואיזם כוללים שיוויזם, שאקטיזם, וישנויזם וסמארטיזם.
אסלאם[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – זרמים ואסכולות באסלאם
מבחינה היסטורית, האסלאם היה מחולק לשלושה זרמים עיקריים, שנודעו כסונה, ח'וארג' ושיעה. כיום, הסונים מהווים כ-90% מכלל האוכלוסייה המוסלמית והשיעים הם בסביבות 10%,[12] בעוד האיבאדים, הקבוצה העיקרית מבין הח'וארג'ים (הפורשים), פחתו למתחת ל-0.15% מכלל המוסלמים בעולם.
עד ימינו נכחדו רבות מהכתות השיעיות. הכתות הגדולות של האימאמה ששרדו הן אוסוליזם (קצת יותר מ-8.5%), איסמעיליזם ניזארי (קצת יותר מ-1%) ואלוויזם (מעט יותר מ-0.5%[13] אך פחות מ-1%[14]). הקבוצות הקיימות האחרות כוללות את הזיידים מתימן, המהווים כמעט יותר מ-0.5% מאוכלוסיית העולם המוסלמית ומוסטאלי איסמעילי (עם כמעט 0.1%[15]).
מצד שני, כתות מוסלמיות חדשות כמו מוסלמים אפרו-אמריקאים (דוגמת "אומת האסלאם" ו"אומת חמשת האחוזים"), מוסלמים אחמדים[16] (כמעט 1%[17]), מוסלמים קוראניסטים ומסלמים והאבים (עם כמעט 0.5%[18] מהאוכלוסייה המוסלמית בעולם) פותחו מאוחר יותר באופן עצמאי.
סקר של מרכז המחקר פיו מצא כי עד 25% מהמוסלמים בעולם הזדהו בעצמם כמוסלמים שאינם שייכים לזרם כלשהו.[19]
יהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]
תנועות דתיות יהודיות כוללות קבוצות שונות שהתפתחו בקרב יהודים מימי קדם. כיום, החלוקה העיקרית היא בין שלושה זרמים: האורתודוקסי, הרפורמי והקונסרבטיבי, ולצידם מספר תנועות קטנות יותר. המבנה הדתי המשולש הזה קיים בעיקר ביהדות ארצות הברית, בעוד שבישראל קווי השבר הם בין הדתיים האורתודוקסים לחילוניים.
התנועות שונות בדעותיהן בנושאים שונים. נושאים אלה כוללים את רמת המצוות, המתודולוגיה לפירוש והבנת ההלכה היהודית, ביקורת היסטורית וביקורת נוסח המקרא וטיבו או תפקידו של המשיח או ימות המשיח. בין התנועות הללו יש הבדלים ניכרים בתפילות, במיוחד בשפה שבה מתקיימים אירועי הדת, כאשר התנועות המסורתיות יותר שמות דגש על העברית. החלוקה התאולוגית החדה ביותר מתרחשת בין יהודים אורתודוקסים ללא-אורתודוקסים, כך שהתנועות הלא-אורתודוקסיות מכונות לעיתים ביחד "זרמים ליברליים" או "זרמים פרוגרסיביים".
רב-זרמיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
המונח "רב-זרמי" עשוי לתאר (לדוגמה) אירוע דתי הכולל מספר עדות דתיות מקבוצות דתיות שאינן קשורות לעיתים. אירועים אזרחיים רבים כוללים חלקים דתיים בראשות נציגים מכמה עדות דתיות כדי להיות מכילים או ייצוגיים ככל האפשר של האוכלוסייה או הקהל הצפויים. לדוגמה: מיסת חג ההודיה של יום ראשון בקמפמנטו אספרנסה (מחנה התקווה) בצ'ילה, שם שירות הכנסייה הובל הן על ידי כומר קתולי והן על ידי מטיף אוונגליסטי במהלך תאונת המכרה בצ'ילה ב-2010.[20][21]
אנשי דת - לעיתים קרובות מוסמכי כמורה מכל דת - מוצבים לעיתים קרובות בארגונים חילוניים כדי לספק תמיכה רוחנית לחבריה העשויים להשתייך לכל אחת מהדתות או הזרמים השונים. רבים מאנשי הדת הללו, במיוחד אלה המשרתים בצבא או בארגונים חילוניים גדולים אחרים, הוכשרו במיוחד לשרת בני דתות רבות ושונות, אפילו דתות עם אידאולוגיה דתית מנוגדת לזו של איש הדת עצמו.[22]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דיאלוג בין-דתי
- זרמים ואסכולות באסלאם
- זרמים ביהדות
- זרמים בבודהיזם
- זרמים ראשיים במיסטיקה היהודית
- פילוג
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Aaron W. Hughes (2013). Muslim Identities: An Introduction to Islam. Columbia University Press. p. 62. ISBN 9780231531924.
- ^ Theodore Gabriel, Rabiha Hannan (2011). Islam and the Veil: Theoretical and Regional Contexts. Bloomsbury Publishing. p. 58. ISBN 9781441161376.
- ^ Aaron W. Hughes (2013). Muslim Identities: An Introduction to Islam. Columbia University Press. p. 129. ISBN 9780231531924.
- ^ Muzaffar Husain Syed, Syed Saud Akhtar, B D Usmani (2011). Concise History of Islam. Vij Books India. p. 73. ISBN 9789382573470.
{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link) - ^ Ali Paya (2013). The Misty Land of Ideas and The Light of Dialogue: An Anthology of Comparative Philosophy: Western & Islamic. ICAS Press. p. 23. ISBN 9781904063575.
- ^ Joseph Kostiner (2009). Conflict and Cooperation in the Gulf Region. Springer Science & Business Media. p. 212. ISBN 9783531913377.
- ^ Muhammad Moj (2015). The Deoband Madrassah Movement: Countercultural Trends and Tendencies. Anthem Press. p. 13. ISBN 9781783084463.
- ^ "Number of Muslims ahead of Catholics, says Vatican | Religion | The Guardian". amp.theguardian.com. נבדק ב-2021-08-26.
- ^ Bialik, Carl (2008-04-09). "Muslims May Have Overtaken Catholics a While Ago". Wall Street Journal (באנגלית אמריקאית). ISSN 0099-9660. נבדק ב-2021-08-26.
- ^ CARL BIALIK (9 באפריל 2008). "Muslims May Have Overtaken Catholics a While Ago". The Wall Street Journal. נבדק ב-5 בספטמבר 2015.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Connie R. Green, Sandra Brenneman Oldendorf, Religious Diversity and Children's Literature: Strategies and Resources, Information Age Publishing, 2011, p. 156.
- ^ "Mapping the Global Muslim Population". 7 באוקטובר 2009. נבדק ב-10 בדצמבר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ According to David Shankland, 15% of Turkey's population. in Structure and Function in Turkish Society. Isis Press, 2006, p. 81.
- ^ According to Krisztina Kehl-Bodrogi, Syncretistic Religious Communities in the Near East edited by her, B. Kellner-Heinkele, & A. Otter-Beaujean. Leiden: Brill, 1997.
- ^ "Tehelka - India's Independent Weekly News Magazine". אורכב מ-המקור ב-2016-03-04. נבדק ב-2015-11-10.
- ^ Simon Ross Valentine (2008-10-06). Islam and the Ahmadiyya Jamaʻat: History, Belief, Practice. Columbia University Press. p. 61. ISBN 978-0-231-70094-8.
- ^ Larry DeVries; Don Baker & Dan Overmyer (בינואר 2011). Asian Religions in British Columbia. University of Columbia Press. ISBN 978-0-7748-1662-5. נבדק ב-29 במרץ 2014.
The community currently numbers around 15 million spread around the world
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Destined Encounters - Page 203, Sury Pullat - 2014
- ^ "Preface". 9 באוגוסט 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Chile mine: Rescued men attend service of thanks". BBC News (באנגלית בריטית). 2010-10-17. נבדק ב-2023-02-05.
- ^ Raphael, Angie (18 באוקטובר 2010). "Freed miners return to Chile's Camp Hope". Herald Sun. נבדק ב-18 באוקטובר 2010.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Thursday, 13 December 2007, 4:37 pm Press Release: Department Of Corrections, Christmas in Prison - A Quiet One | Scoop News, www.scoop.co.nz
