ז'אן-באטיסט שארל בובה דה לוזייה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ז'אן-באטיסט שארל בובה דה לוזייה
Jean-Baptiste Charles Bouvet de Lozier
לידה 14 בינואר 1705
Pleudihen-sur-Rance, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה, ממלכת צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1786 (בגיל 80 בערך)
סן-מלו, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Athanase Hyacinthe Bouvet de Lozier עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ?–1786 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה אביר מסדר לואי הקדוש עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ז'אן-באטיסט שארל בּוּבֶה דה לוֹזְייֶהצרפתית: Jean Baptiste Charles Bouvet de Lozier; ‏ 14 בינואר 17051786) היה ימאי ומגלה ארצות צרפתי ומושל איי מסקארן.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בובה דה לוזייה התייתם בגיל שבע. הוא גדל ולמד בפריז ואחר נשלח לסן מאלו ללמוד ניווט. בשנת 1731 התמנה ללייטנאנט בחברת הודו המזרחית הצרפתית. הוא הצליח לשכנע את מעסיקו להעמיד לפיקודו שתי ספינות ולשלוח אותו למשימת חקר וגילוי בדרום האוקיינוס האטלנטי. עם ספינותיו, "אייגל" ו"מארי" גילה ב-1 בינואר 1739 אי זעיר, שלו העניק את שמו, האי בובה. זמן קצר לאחר מכן נאלץ להפסיק את מסע המשלחת, משום שרוב צוותו חלה. הוא חזר לכף התקווה הטובה ולאחר זאת לצרפת.

האי בובה, שכל רוחבו 6.5 ק"מ, הוא יחיד במינו, ועצם גילויו על ידי בובה שווה ערך למציאת מחט בערימת שחת. זה האי הנידח והמבודד ביותר בעולם - היבשה הקרובה ביותר מרוחקת ממנו 1600 ק"מ. מיקומו האמיתי, בניגוד להערכתו של בובה, הוא '25 54° דרום ו-'24 3° מזרח.[1]

עשר שנים לאחר משלחתו, התמנה בובה דה לוזייה למושל איי מסקארן, משרה בה כיהן פעמיים, תחילה מ-1750 עד 1752 ושוב מ-1757 עד 1763.

נתיב מסעו של דה לוזייה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אלאן גארני, "Below the Concergence", ו. ו. נורטון, לונדון-ניו יורק, 1997, ISBN 0-393-03949-8, עמ' 113