ז'אן בודן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ז'אן בודןצרפתית: Jean Bodin;‏ 1596 - 1530), פילוסוף, משפטן צרפתי ואיש מדע המדינה, נטל חלק ב"אסיפת המעמדות הצרפתית" (États généraux) וכיהן כפרופסור למשפטים בטולוז (Toulouse).

ז'אן בודן

בודן התפרסם בעיקר הודות ליצירתו "שישה ספרים על הרפובליקה" (Les six livres de la République) ועקב חדשנותו בכל הקשור לסמכות הריבון.

כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ז'אן בודן שחי בשנות הרפורמציה, יצא כנגד הסכסוך בין ההוגנוטיםקלוויניסטים הצרפתים) לקתולים שהלך והחריף במיוחד עם תחילת מלחמות הדת בצרפת (1562). בתקופה זו כתב מספר ספרים שנאסרו לקריאה על ידי האינקוויזיציה כנראה מכיוון שהפגין בהם סימפטיה כלפי תאוריות קלוויניסטיות.

ז'אן בודן נולד למשפחה בורגנית קתולית מן העיר אנז'ה (כיום במחוז מיין א-לואר שבצפון מערב צרפת). בנעוריו התחנך במנזר של המסדר הכרמליתי באנז'ה, ואחרי כן באוניברסיטה ובקולז' דה פראנס בפריז. הוא ספג לתוכו את הסכולסטיקה של ימי הביניים ואת ההומניזם של תקופת הרנסאנס.

ב-1549 השתחרר משבועת האמונים שלו כנזיר, והפך לסטודנט לחוק הרומי באוניברסיטה של טולוז. שב לפריז ב-1561, עם תחילתן של מלחמות הדת בצרפת, ושימש שם כפרקליט ללא הצלחה. התמסר ללימוד הפילוסופיה וההיסטוריה, למד עברית, יוונית איטלקית וגרמנית, קרא את התנ"ך, את ליוויוס, טקיטוס וקיקרו, וחקר את חוקותיהן של מדינות מערב אירופה.

בודן השתייך לחבורת כותבים שטענו כי ההתפצלות הדתית היא בלתי נמנעת ושהמלחמה כנגד בני הדת החדשה עלולה להחריב את המדינה כולה. ה- Politiques, חבורת ההוגים הפרגמטים שבודן היה המפורסם שביניהם, העלו את רעיון ה-Raison d'Etat, קרי, טובת המדינה הטוטאלית. הם התייחסו למדינה כאל ישות מקודשת אשר יש להעמיד אותה בראש סדר העדיפיות הציבורי.

ז'אן בודן התמנה על ידי אנרי השלישי מלך צרפת לאחד הנציגים של המעמד השלישי באספת המעמדות הצרפתית שהתכנסה בעיר בלואה (שעל גדות הנהר לואר) ב-1576-1577. באספה זו התנגד לעמדתו של המלך שרצה לבטל חלק מן הזכויות שניתנו להוגנוטים. בשל כך נאלץ לפרוש מתפקידו והפך לבן חסותו של פרנסואה דוכס אנז'ו, אחיו של המלך, שנפטר ב-1584. ז'אן בודן עקר אל העיר לאן בחבל פיקרדי שבצפון צרפת ושימש שם כתובע הכללי מטעם המלך.

ז'אן בודן נפטר בעיר לאן ב- 1596 לאחר שנדבק במגפת דבר שפקדה את האזור‏[1].

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

המתודה של ההיסטוריה (La Méthode de l’Histoire - 1566)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהיותו בן 36 כתב את ספרו הראשון. "המתודה" שיצא לאור ב-1566 וזכה להוצאה שנייה ב-1572. הספר נכתב בלטינית וכנראה יועד לקריאת מלומדים בלבד. בספר מציג בודן את חשיבותה של ההיסטוריה בעיניו. הוא ראה בה, בטרמינולוגיה מודרנית, מעין מדע יישומי. לשיטתו יש ללמוד מספרי ההיסטוריה שכן אלה מכילים את אורחות חיי העמים, מקורותיהם והתפתחותם. הם גם מעניקים מבט כוללני על שלל העניינים המדיניים של מגוון ארצות. את הטוב האוניברסלי סבר כי ניתן לדלות מלימודי ההיסטוריה. לדבריו, יש ללמוד משלל סיפורי הקדמונים ובאמצעותם להגיע לסינתזה רעיונית אודות המצב האופטימאלי.

הפרדוקס של האדון דה-מאלסטרואה (Paradoxes de M. de Malestroit - 1568)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בודן המשיך להפתיע את קוראיו במנעד הידע העצום שלו, וב"פרדוקס של האדון דה-מאלסטרואה", הסביר את תפיסותיו בענייני כלכלה ופיננסים.

רעיונותיו המקוריים על הסחר החופשי, התועלת הטמונה ביצוא והשוק בכללו היו חדשניים וזרים לכתיבה הכלכלית של תקופתו. ספר זה היה הראשון שהעניק הסבר שלם והגיוני לתופעת האינפלציה שהחלה משתוללת במערב אירופה, הצביע על הקשר בין היצע הסחורות במשק הלאומי לבין כמות הכסף שבמחזור. היה זה בודן שקשר את עליית המחירים המתמשכת בכמות מטילי הזהב שהגיעו לספרד מן המכרות ב"עולם החדש" טענתו המרכזית הייתה כי האינפלציה נובעת, בראש ובראשונה, מהעדר גידול ריאלי בתוצר במקביל לגידול בהיצע המתכות היקרות. חלוציות זו של בודן הניחה את היסודות לפיתוחה של "תיאורית כמות הכסף". בכך הניח את היסוד לתאוריה הכמותית של הכסף בלימוד הכלכלה המדינית (השפעת כמות הכסף על רמת המחירים).

הרפובליקה (1576 - Six Livres de la République )[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירתו הגדולה והמפורסמת ביותר היא ששת כרכי "הרפובליקה". בודן מבין את המונח על-פי פרשנותו הרומית - Res-publica, קרי, "עניין הציבור". בספרו הוא מבקש לכונן שלטון לגיטימי המושתת על עקרונות מוסריים כמו סדר, צדק, תבונה - אלו מייצגים עבורו את עצם יעודה של הישות השלטת. העיקרון החשוב ביותר אותו מציג בודן ב"רפובליקה", עיקרון שלא השתנה עד ימינו, הוא הריבון (souveraineté). הריבון מוצג כאבסולוטי וכתמידי. כל סוג של ממשל מוצג כארעי כיוון שהוא שואב את סמכותו ממקום אחר - הריבון הנצחי. הריבון הוא למעשה גרעין הכח הפרמננטי של כל גוף שלטוני. בודן הציג לראשונה את ההבדל בין מהות המשטר לצורתו הפורמלית. הריבון הוא אבסולוטי משום שכל ריבון, מעצם הגדרתו פטור מן החוקים - הוא מעליהם.

לאחר שהבהיר את מושג הריבון, הוא פונה להסביר את פעולותיו. הוא מציע רשימה ארוכה של סמכויות אך מסכם לבסוף בכך שכל סמכויותיו של הריבון מסתכמות ביכולת לחוקק עבור הקהילה ועבור כל פרט בה. בודן מציג עצמו כמונרכיסט, והוא אכן נודע בתמיכתו הבלתי מסויגת במלוכה הצרפתית כסמכות עליונה בתקופתה, אולם הוא מבדיל בין מונרכיה סניוריאלית - מלוכה בנוסח המזרח, שבה המלך רשאי לפעול באופן שרירותי, נתיניו הם עבדיו ורכושם הוא רכושו, לבין מונרכיה מלכותית - המושתתת על מערך יורידי אשר מעניק לנתינים את זכויותיהם אך גם קובע את חובותיהם.

בודן מחלק את החוקים לשלוש קטגוריות: חוקי האל - הקובעים את אופיה הדתי של הממלכה ועל-כן המלך חייב לציית לחוק האלוהי, חוקי הטבע - חוקי קניין בסיסיים וחירות הגוף שהם חלק מההוויה החברתית הטבעית, וחוקי יסוד הממלכה - מעין מסורת שבעל-פה, אשר כולם מסכימים לה בשל אופיה הקדום, המעניקה לגיטימציה מלאה לשלטונו של המונרך. לבסוף הוא "ממליץ" למלך להיוועץ עם נתיניו. בודן למעשה מבקש מהמונרך לשתף בהחלטותיו את המועצות הנושאות סמכויות ציבוריות.

ביצירה זו הוא מתחקה אחר החוקים הקובעים את מהלך ההיסטוריה האנושית. לדעתו תנאי הגאוגרפיה, כמו סוג הקרקע, הטופוגרפיה, המשקעים והאקלים קובעים את אופי האדם, ואופי זה הוא הקובע את מהלך ההיסטוריה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]