ז'אן ד'ארק (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ז'אן ד'ארק
Passionarc.jpg
כרזת הסרט
שם במקור: La Passion de Jeanne d'Arc
בימוי: קארל תאודור דרייר
תסריט: ג'וזף דלטי, קארל תאודור דרייר
שחקנים ראשיים: רנה ג'ין פלקונטי, יוג'ין סילבין, אנדרה ברלי, מאוריץ שוץ
הקרנת בכורה: 21 באפריל 1928
משך הקרנה: 110 דקות, 82 דקות בגירסת ה-DVD המשוחזרת
שפת הסרט: סרט אילם, כיתוביות בצרפתית
דף הסרט ב-IMDb

ז'אן ד'ארקצרפתית: La Passion de Jeanne d'Arc) הוא סרט אילם שהופק בצרפת בשנת 1928. הוא מבוסס על תיעוד משפטה של ז'אן ד'ארק. הסרט בוים על ידי קארל תאודור דרייר ומככבים בו רנה ג'ין פלקונטי, ואנטונין ארטו.

הסיפור והסגנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט מתאר בפרוטרוט את שעותיה האחרונות של ז'אן ד'ארק, לאחר נפילתה בשבי בידי האנגלים. הוא מביא את משפטה, כליאתה, עינויה ולבסוף הוצאתה להורג במחזה יסורים. מה שהתבלט במיוחד באותה תקופה היה עבודת המצלמה של הסרט והדגש על הבעות הפנים של השחקנים. דרייר צילם הרבה מן הסרט בתקריב ואסר על שחקניו להתאפר, על מנת להיטיב לספר את הסיפור באמצעות הבעות פניהם. פלקונטי - בתפקידה השני והאחרון בקולנוע - קיבלה שבחים רבים על הופעתה מרובת הבעות הפנים כז'אן.

הסרט היה מכוון במקורו להשתמש בטכניקה החדישה של הקול, אולם דרייר היה חסר את המימון הדרוש ולכן נותר הסרט אילם.

דרייר ייעד את הסרט לצפייה בשקט מוחלט, בלא מוזיקה נלווית. על כל פנים, ב-1994 חיבר המלחין ריצ'רד אינהורן אורטוריה המבוססת על הסרט וקרויה בשם "קולות האור". היצירה זמינה כיום בגירסת ה-DVD של הסרט. ב-1999 סיפק הזמר וכותב השירים האינדיאני-אמריקני קאט פאוור, ליווי מוזיקלי במספר הקרנות של הסרט באמריקה.

התגובות לסרט ומורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק מהמבקרים סבורים שז'אן ד'ארק הוא הסרט האילם הטוב ביותר שנעשה אי פעם, ופאולין קייל כתב כי משחקה של פלקונטי את ז'אן ד'ארק הוא "ההופעה הטובה ביותר שהייתה אי פעם בסרט". על כל פנים, הסרט נאסר להקרנה בבריטניה, בשל אופן הצגתו את החיילים הבריטים האכזריים הלועגים ומענים את ז'אן בסצינות המשקפות את התיעודים מן הברית החדשה של החיילים הרומאים הלועגים ומענים את ישו הנוצרי. הארכיבישוף של פריז היה אף הוא ביקורתי ודרש לערוך שינויים בסרט. לא ידוע אם בקשה זו נענתה, אם לאו.

הגרסה המקורית של הסרט נעלמה למשך מספר עשורים, לאחר שאש לחכה את העותקים המקוריים של הסרט. דרייר עצמו ניסה לאסוף גרסאות מעותקים ששרדו ואולם הוא נפטר בעודו מאמין שהגרסה המקורית אבדה לעד. כמעט בדרך נס, נמצא ב-1981 העתק של הסרט המקורי, היה זה בארון הבגדים של החצרן בבית חולים לחולי נפש באוסלו. גרסה זו זמינה כיום ב-DVD.

סצינות מז'אן ד'ארק מופיעות בסרטו של ז'אן לוק גודאר לחיות את חייה משנת 1962, שבו צופה השחקן הראשי בסרט בקולנוע ומזדהה עם ז'אן ד'ארק. בהנרי וג'ון, נראה הנרי מילר צופה בקטעים האחרונים מתוך הסרט וקול קורא מכתב לאנאיס נין, המשווה אותה לז'אן ד'ארק ואת עצמו ל"נזיר המשוגע", דמות אותה מגלם אנטונין ארטו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]