ח'וי
 | |
| מדינה |
 איראן |
|---|---|
| פרובינציה | מערב אזרבייג'ן |
| מחוז | ח'וי |
| גובה | 1,143 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 198,845 (2016) |
| קואורדינטות | 38°33′06″N 44°57′34″E / 38.5517°N 44.959541666667°E |
| אזור זמן | UTC+3:30 |
| https://khoy.ir | |
  | |
ח'וי (בפרסית: خوی) היא עיר במחוז ח'וי, פרובינצית מערב אזרבייג’ן שבאיראן, כ-45 ק"מ מגבול טורקיה.[1] היא מיושבת מאז ימי ממלכת מדי, ויש לה היסטוריה ארוכה כמרכז נוצרי חשוב.[2]
מקור שמה של העיר הוא על שם מכרות המלח שבסביבתה, אשר הפכו אותה לשלוחה חשובה של דרך המשי.[3] אף על פי שהתקיימה עיר באזור שבו נמצאת ח'וי כיום, לפני כ־3,000 שנה, השם "ח'וי" הופיע רק במאה ה־14. בשנת 714 לפנה"ס עבר באזור זה סרגון השני במהלך מסע צבאי נגד ממלכת אוררטו.[4]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתקופת שלטונה של ממלכת ארמניה העתיקה העיר הייתה חלק ממחוז נור־שיראקאן (אשחאר).[5] בתקופת האימפריה הפרתית העיר הייתה שער הכניסה של האימפריה בצפון־מערב. בתקופת שלטונו של המלך הארמני טיגראנס הגדול העיר מוזכרת כיישוב חשוב לאורך דרך המשי. באזור שנת 37 לפנה"ס חצה המצביא הרומאי מרקוס אנטוניוס את המישור שבין ח'וי לעיר מארנד במהלך אחת ממלחמות רומא–פרתיה הרבות.[5]
אחד האתרים ההיסטוריים החשובים בעיר הוא כנסיית סורפ סרקיס. לפי מסמכים ארמניים, מועד בנייתה הוא ככל הנראה בשנת 332 או 333 לספירה. בעיר ובכפרים הסובבים אותה מצויות כנסיות נוספות, ומקורות מציינים כי הארמנים היוו מאז ומתמיד חלק משמעותי מאוכלוסיית העיר.[2]
במחצית הראשונה של המאה ה-11 ניסו הקיסרים הביזנטיים להרחיב באופן פעיל את גבולותיהם המזרחיים, בניסיון לספח את השושלות הארמניות הבלתי יציבות. בשנים 1021–1022 הקיסר בזיליוס השני כבש את העיר, לאחר שקיבל את כניעתה של המלוכה משושלת ארטסרוני שמאזור ואן.[6] בשנת 1210 נכבשה העיר בידי כוחות ממלכת גאורגיה, שנשלחו על ידי תמר, מלכת גאורגיה. הכיבוש היה תגובה לביזת העיר הקדומה אני, שהייתה תחת שלטון גאורגי באותה עת, שהתרחשה בשנת 1208, ונהרגו במהלכה כ־12,000 נוצרים.[7][8][9] לאחר כיבוש העיר על ידי ג’לאל א־דין מנגבורני, בסוף שנות ה־1220, העיר נשלטה בידי אשתו – מליקה. בעקבות קריסת האימפריה הספווית כבשו העות’מאנים את ח'וי ב־6 במאי 1724, מהלך שאושר מול האימפריה הרוסית במסגרת חוזה קונסטנטינופול (1724).[10]
עד שנת 1828 התגוררה בח'וי אוכלוסייה ארמנית גדולה, אולם בעקבות הסכם טורקמנצ’אי (1828) קיבלה רוסיה את האפשרות לעודד ארמנים להגר אל תחומי האימפריה הרוסית, ורבים מהם אכן עזבו את העיר, אם כי נותרה בעיר קהילה ארמנית קטנה. מיסיונר אמריקאי ציין בשנת 1834 כי בכפרים הסמוכים לח'וי חיו עוד ארמנים אחדים, אך רובם המכריע היגר צפונה אל מעבר לנהר אראס, לאחר ניצחונה של רוסיה על פרס בשנת 1828 והתיישבו באזורים שנכבשו על ידי הרוסים במזרח ארמניה.[11]
התקופה המודרנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בראשית העשור השני של המאה ה־20 נכבשה ח'וי בידי כוחות האימפריה העות’מאנית, אך עד שנת 1911 גורשו הכוחות העות’מאניים מן האזור בידי הרוסים. ח'וי הייתה אחת הערים באיראן שבהן הוצבו יחידות רגלים רוסיות וכוחות קוזאקים. במהלך המתקפה של אנוור פאשה בזירת איראן-הקווקז נסוגו הרוסים מן האזור, אך שבו אליו בראשית שנת 1916 ונשארו בו עד למהפכה הרוסית בשנת 1917.[5]
בשנת 1918 נכבשה ח'וי לזמן קצר בידי העות’מאנים, עד לסיום מלחמת העולם הראשונה ולחתימת שביתת הנשק של מודרוס.[3] במהלך מלחמת העולם השנייה נכבשה העיר פעם נוספת, הפעם בידי כוחות סובייטיים, שנותרו בה עד למשבר איראן בשנת 1946. לאחר נסיגתם שבה ח'וי להיות חלק מאיראן, והיא שוכנת בצפון־מערב המדינה.[5]
גאוגרפיה ודמוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפי מפקד האוכלוסין של 2016, אוכלוסיית העיר עומדת על כ-198,845 נפשות בכ־59,964 משקי בית.[12] ח'וי מאוכלסת ברובה באזרבייג'נים אתניים, למעט הקצה המערבי של העיר שבו מתגוררת אוכלוסייה כורדית. רוב האוכלוסייה (למעלה מ־90%) משתייכת לזרם השיעי באסלאם. הכורדים באזור זה, שחלקם מקיימים אורח חיים נוודי בניגוד לאזרבייג'נים שהם ברובם מיושבים, הם ברובם מוסלמים סונים ומורכבים משני שבטים עיקריים – שקק וג'לאלי.[13]
ח'וי שוכנת מצפון לבירת המחוז ולעיר הגדולה בו, אורמיה, וכ־807 ק"מ מצפון־מערב לטהראן. כלכלת האזור מבוססת בעיקר על חקלאות, ובייחוד על גידול פירות, תבואה ועצי פרי. בשל כך היא מכונה לעיתים "עיר החמניות של איראן".
אקלים
[עריכת קוד מקור | עריכה]| אקלים בח'וי | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| חודש | ינואר | פברואר | מרץ | אפריל | מאי | יוני | יולי | אוגוסט | ספטמבר | אוקטובר | נובמבר | דצמבר | שנה |
| שיא טמפרטורה מרבית (C°) | 17.0 | 20.2 | 27.2 | 32.0 | 35.6 | 39.8 | 42.8 | 41.6 | 40.0 | 32.6 | 25.0 | 21.4 | 42.8 |
| טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) | 3.4 | 7.1 | 13.4 | 19.2 | 24.1 | 29.8 | 33.1 | 33.3 | 28.9 | 21.7 | 12.8 | 5.6 | 19.4 |
| טמפרטורה יומית ממוצעת (C°) | -1.5 | 1.5 | 7.3 | 12.9 | 17.5 | 22.6 | 25.8 | 25.5 | 20.8 | 14.3 | 6.6 | 0.6 | 12.8 |
| טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) | -6.0 | -3.7 | 1.2 | 6.3 | 10.6 | 14.6 | 17.8 | 17.3 | 12.4 | 7.2 | 1.3 | -3.4 | 6.3 |
| שיא טמפרטורה מזערית (C°) | -30.0 | -27.0 | -20.6 | -8.0 | -0.2 | 3.4 | 8.0 | 7.0 | 2.0 | -7.0 | -15.7 | -25.4 | -30.0 |
| משקעים אטמוספיריים ממוצעים (מ"מ) | 15.0 | 16.6 | 29.4 | 46.1 | 47.1 | 23.8 | 9.7 | 6.0 | 10.1 | 19.7 | 25.6 | 18.7 | 267.8 |
| ימי משקע ממוצעים (≥1 מ"מ) | 3.4 | 3.8 | 5.2 | 7.5 | 8.5 | 4.2 | 1.8 | 1.3 | 1.8 | 3.4 | 4.1 | 4.4 | 49.4 |
| ימי גשם ממוצעים (≥1 מ"מ) | 2.1 | 3.1 | 7.3 | 11.6 | 10.4 | 4.8 | 2.2 | 2.0 | 2.6 | 5.7 | 5.7 | 3.9 | 61.4 |
| ימי שלג ממוצעים (≥1 מ"מ) | 5.0 | 5.1 | 2.9 | 0.3 | 0.0 | 0.0 | 0.0 | 0.0 | 0.0 | 0.1 | 1.7 | 4.0 | 19.1 |
| לחות יחסית ממוצעת (%) | 74.0 | 66.0 | 56.0 | 55.0 | 55.0 | 47.0 | 45.0 | 44.0 | 48.0 | 58.0 | 68.0 | 76.0 | 57.7 |
| שעות שמש ממוצעות | 117.0 | 146.0 | 183.0 | 204.0 | 254.0 | 317.0 | 344.0 | 335.0 | 289.0 | 224.0 | 167.0 | 113.0 | 2693.0 |
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ https://www.openstreetmap.org/?mlat=38.546389&mlon=44.954167&zoom=14#map=14/38.54639/44.95417
- 1 2 Heleen Murre-van den Berg, #20 A brief history of Christianity in Iran, Globalization, Christianity and the Middle East, 2017-01-02 (באנגלית)
- 1 2 Andrew Burke, "Iran" pp. 138.
- ↑ Lida Balilan Asl, Elham Jafari.
- 1 2 3 4 KHOY (ḴOY), Encyclopaedia Iranica (באנגלית אמריקאית)
- ↑ Minorsky, Vladimir (1953). Studies in Caucasian History: I. New Light on the Shaddadids of Ganja II. The Shaddadids of Ani III. Prehistory of Saladin. CUP Archive. p. 52. ISBN 978-0-521-05735-6.
- ↑ L. Baker, Patricia; Smith, Hilary; Oleynik, Maria (2014). Iran. London, United Kingdom: Bradt Travel Guides. p. 158. ISBN 978-1841624020.
- ↑ Salia, Kalistrat (1983). History of the Georgian nation. Madison, WI: University of Wisconsin. p. 181.
- ↑ Mikaberidze, Alexander (2011). Conflict and Conquest in the Islamic World: A Historical Encyclopedia, Volume 1. Santa Barbara, California, USA: ABC-CLIO. p. 196. ISBN 978-1598843361.
- ↑ Somel, Selcuk Aksin (2003). Historical Dictionary of the Ottoman Empire. Scarecrow Press. p. xlvi. ISBN 978-0810866065.
- ↑ Smith noted that the city had between 4000 and 7000 Muslim families, while only about 100 Armenian families were left. Smith, Eli (1834). Missionary Researches in Armenia: Including a Journey through Asia Minor, and into Georgia and Persia. G. Wightmann. p. 315.
- ↑ Khūy (Khūy, West Azerbaijan, Iran) – Population Statistics, Charts, Map, Location, Weather and Web Information, www.citypopulation.de
- ↑ V. Minorsky, Studies in Caucasian History: I. New Light on the Shaddadids of Ganja II. The Shaddadids of Ani III. Prehistory of Saladin, CUP Archive, 1953, ISBN 978-0-521-05735-6. (באנגלית)
