ח'ירבת אל-חמאם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Hirbat el Hamam.jpg

ח'ירבת אל-חמאם[1] הוא אתר ארכאולוגי אשר התגלה על ידי חוקר ארץ ישראל אדם זרטל מאוניברסיטת חיפה במסגרת סקר הר מנשה.

ח'ירבת אל-חמאם ממוקמת בתל בצפון מערב השומרון, סמוך ומדרום לוואדי ג'וז, אחד היובלים של נחל חדרה. ח'ירבת אל-חמאם מצויה במחצית הדרך בין עמק דותן לשרון, כ-3 קילומטר מערבית-דרומית להתנחלות מבוא דותן, 4 ק"מ מערבית צפונית לכפר הערבי עראבה ו-10 ק"מ מזרחית לבאקה אל-גרבייה, בגובה של 247 מ' מעל פני הים.

זיהוי השרידים במקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש המזהים את המקום בתור "אֲרֻבּוֹת", "עיר מחוז" בימי מלכות שלמה. היה זה מקום מושבו של בן-חסד, אחד הנצבים של שלמה המלך כפי שמובא בספר מלכים א':" וְלִשְׁלֹמֹה שְׁנֵים-עָשָׂר נִצָּבִים, עַל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, וְכִלְכְּלוּ אֶת-הַמֶּלֶךְ, וְאֶת-בֵּיתוֹ: חֹדֶשׁ בַּשָּׁנָה יִהְיֶה עַל-אחד (הָאֶחָד), לְכַלְכֵּל. ... בֶּן-חֶסֶד, בָּאֲרֻבּוֹת; לוֹ שֹׂכֹה, וְכָל-אֶרֶץ חֵפֶר. (פרק ד',ז' - י'). השם ארבות נשתמר כנראה בשמו של הכפר הסמוך ע ר ב ה[2].

הנציבות השלישית של שלמה המלך חלשה על אזור השרון ועמק חפר, כללה את העיר שוכה, המזוהה היום בין השאר עם הכפר הערבי "שְוֵיכָּה" " 3 ק"מ צפונית מטול כרם. המחוז של ימי שלמה גבל בדרום עם המחוז השני - של הנציב בֶּן-דֶּקֶר : "בְּמָקַץ וּבְשַׁעַלְבִים, וּבֵית שָׁמֶשׁ; וְאֵילוֹן, בֵּית חָנָן", במזרח עם המחוז הראשון - של בֶּן-חוּר בְּהַר אֶפְרָיִם ובצפון עם המחוז הרביעי - של בֶּן-אֲבִינָדָב, בנפת דֹּאר

לאור שרידי הדייק והמחנות הצבא בעלי אופי רומאי מניחים כי הייתה גם העיר נרבתא המוזכרת אצל יוסף בן מתתיהו כמקום אליו נמלטו יהודי קיסריה. אולם, במקור זה אין עדות לקיומו של המצור על העיר, וזיהויה שנוי במחלוקת.

תיאור העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחפירות שנערכו במקום בשנת 1982 זוהו האתרים הבאים:

  • העיר העליונה - העיר בוצרה על ידי חומה עבה עגולה בצורת "גלגל שיניים". בצד הצפוני התגלה שער שלא נחפר. אותר רחוב ומבני מגורים, בחלקם עם מקוואות, המאפיין הימצאות יהודים במקום.
  • מערכת המים - כללה ארבעה בורות חצובים תת-קרקעיים גדולים, שכל אחד מהם הכיל כ-500 מ"ק מים בממוצע. הבורות קבלו את מימיהם מ"אמת מים" שאספה את מי הגשם ממדרונות העיר ומגגות בתי העיר.
  • מערכת המצור הרומאית - מסביב לעיר התגלתה מערכת מצור רומית, כמעט שלמה, הכוללת: דייק, סוללת מצור ומחנות. אורך הדייק היה כ-2 ק"מ. נמצאו שלושה מחנות מצור, שניים קטנים ואחד בינוני. סוללת מצור ארכה היה כ-110 מ' ורחבה כ-3 מ'. הסוללה ניצבת לחומת העיר וניגשת לחלקה התחתון. גובה הסוללה כיום כמטר אחד מעל פני האוכף, וחלקה הדרומי עוצב בצורת מעין משולש, שפורש על ידי החופרים כרחבת בניה (Baulager) - המקום שבו נהג הצבא הרומי להרכיב את מכונות המצור[2].

בית הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

תולדות המקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקום נמצאו שרידים מעטים מתקופת הברזל השנייה, כנראה במאה העשירית לפנה"ס, כאשר שבטי ישראל התנחלו בארץ כנען. בתקופה ההלניסטית נבנו הביצורים של העיר העליונה, "אולי - על דרך ההשערה – על ידי אלכסנדר ינאי"[2]

העיר פסקה להתקיים, על פי עדות המטבעות והחרסים, בסוף המאה ה-1, היא תקופת המרד הגדול. הדבר מתאים לעדותה של מערכת המצור. לא נמצאו עדויות לחורבן או שריפה, ונראה שהעיר ניטשה. בהיעדר עדויות היסטוריות ברורות אפשר רק לשער את נסיבות סופה של העיר. מערכת המצור המשוכללת, והעובדה שהדייק לא נסגר בדרום, רומזים על אפשרות כניעתם של תושבי העיר[2].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדם זרטל, ארובות, חפר והנציבות השלישית של שלמה, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1984

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ח'ירבת אל-חמאם בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ במפה האתר רשום בתור "ח'ירבת אל-חמם" - ללא "א"
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 מקור:אדם זרטל