חאתים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

החאתים או ההאנתים היו עם עתיק שאכלס את האזור שנקרא "ארץ החאתי" (כיום באזור אסיה הקטנה).

החאתים היו קיימים כבר בתקופת האימפריה של סרגון מאכד (שנת 2300 לפנה"ס לערך), עד שנטמעו בהדרגה בין השנים 2000–1700 לפנה"ס לתוך החתים. לעם החאתי לא היה כתב. חוקרים מסתמכים במחקריהם על מקורות וכתובות שהופיעו בכתבי עמים אחרים.

מנהיגי החאתים כתבו כנראה באכדית כדי לנהל עסקים עם אשור. השם העתיק "ארץ החאתי" לאסיה הקטנה נמצא על לוחות בכתב יתדות מתקופת סרגון הגדול מאכד (2350-2150 לפנה"ס). על פי מסמכים, סרגון הגדול נלחם במלך החאתי.

החאתים דיברו בשפה שאינה הודו-אירופית, הנקראת חאתית. חוקרים רבים חושבים שהשפה החאתית קשורה לקבוצת השפות הקווקזיות הצפון-מערביות (צ'רקסית, אבחזית, אוביחית ואבזינית). במשפחות צ'רקסיות רבות שם המשפחה מתחיל ב"חאת" או "האת", ולאחד השבטים הצ'רקסיים הידועים קוראים "חתוקאי" (באדיגית: Хьатыкъуай) שפירושו "בני חאתי" (Хьаты = חאתי, Къуэ = בן).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חאתים בוויקישיתוף
P La Liberte.png ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה ובנושא טורקיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.