חב
| |||
 | |||
| מדינה |
 צ'כיה | ||
|---|---|---|---|
| ראש העיר | Jan Vrba | ||
| תאריך ייסוד |
1179  | ||
| שטח | 96.36 קמ"ר | ||
| גובה | 459 מטר מטרים | ||
| ‑ הנקודה הגבוהה | 632 מטר | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיר | 32,808 (2025) | ||
| ‑ צפיפות | 880 נפש לקמ"ר (2025) | ||
| קואורדינטות | 50°4′46″N 12°22′14″E / 50.07944°N 12.37056°E | ||
| https://www.cheb.cz/ | |||
 | |||
  | |||
חֶבּ (בצ'כית: Cheb, בגרמנית: Eger הידועה בעברית בשמה הגרמני איגר) היא עיר באזור[1] קרלובי וארי במערב צ'כיה. חֶבּ ממוקמת כ-38 קילומטרים דרומית-מערבית לקרלובי וארי, על הגבול עם גרמניה. צפון מערב העיר שוכן על הרי פיכטל והנקודה הגבוהה היותר בעיר היא גבעת זלנה הורה בגובה 632 מטרים מעל פני הים. בעיר התקיימה בעבר קהילה יהודית חשובה ורבנים חשובים נשאו את שמה, ביניהם ר' נתן איגרא, ר' משולם איגרא, הרב אליעזר איגרא ור' עקיבא איגר (הראשון והאחרון). כיום מתגוררים בחב כ־30,000 תושבים.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]האזכור הראשון של העיר חֶבּ מתוארך לשנת 1061. הסלאבים בנו מבצר בעיר כבר במאה ה-9, ובשנת 1146 העיר נכבשה על ידי פרידריך ברברוסה שבנה בה טירה. בשנת 1322 העיר נכבשה על ידי לואי הרביעי מבוואריה שמסר אותה ליוהאן מלוקסמבורג מלך בוהמיה וכך העיר נשארה בוהמית עד מלחמת העולם הראשונה. במהלך מלחמות ההוסיטים, העיר שהייתה קתולית סבלה מהתקפה רצינית בחזרת ההוסיטים ממסעם בגרמניה. לעומת זאת, מאוחר יותר תושבי העיר הפכו לפרוטנסטנטים. לאחר מלחמת העולם הראשונה, חֶבּ, שתשביה דברו גרמנית, לא הייתה מרוצה מצ'כסלובקיה שזה עתה הוקמה, ודרשה להסתנף לאוסטריה הגרמנית. באוקטובר 1918 אזור חֶבּ הכריז על עצמאות, אך זמן קצר לאחר מכן האזור נכבש על ידי צ'כסלובקיה. במלחמת העולם השנייה, באוקטובר 1938 העיר נכבשה על ידי קבוצת הצבא הפרימיליטים "הפריקורפס הסודטנדאוטס" (Sudetendeutsches Freikorps), בחסות גרמניה הנאצית. העיר סופחה לרייך השלישי בתוך חבל הסודטים. ב-3 באוקטובר 1938, אדולף היטלר הגיע לביקור בעיר והתקבל במועל יד על ידי רבים מתושבי חב. זמן קצר לאחר מכן, כוחות הוורמאכט צעדו לתוך חבל הסודטים ותפסו את השליטה. בין השנים 1938 ל-1945, העיר סופחה לגרמניה ונוהלה כחלק מחבל הסודטים של הרייכסגאו. הגסטפו והאורדנונגספוליציי הפעילו כלא בחב, שאסיריו הועברו לעבודות כפייה. במהלך המלחמה הוקם בה בית חרושת למטוסים ובסיס של הלופטוואפה. חב שוחררה על ידי דיוויזיית חיל הרגלים ה-97 של צבא ארצות הברית ב-25 באפריל 1945. לאחר תום מלחמת העולם השנייה, האזור הוחזר לצ'כוסלובקיה. על פי צווי בנש והסכם פוטסדאם מאותה שנה, הרוב דובר הגרמנית גורש. בשנת 1968 העיר נכבשה על ידי הסובייטים במסגרת דיכוי האביב של פראג עד לנורמליזציה שהושגה ב־1969[2]. בשנת 1985 רעידת אדמה פגעה בעיר ובניינים רבים ניזוקו. במרכז העיר קיימת אנדרטה אופקית ועליה ציון תאריכים של אירועים היסטוריים שפקדו את העיר.
הקהילה היהודית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעיר התקיימה קהילה יהודית חשובה שנקראה בפי היהודים איגר, איגער או אייגער, מהעתיקות שבקהילות בוהמיה. היישוב היהודי בעיר החל כנראה בסביבות המאה ה-13 וידוע כי בית הכנסת בעיר נשרף בשנת 1270. בשנת 1350 הקהילה הושמדה במסגרת פוגרום חֶבּ(צכי'), אך מיד לאחר מכן, ב-1352 רחוב היהודים מוזכר שוב במסמכים ובשנת 1364 קרל הרביעי נתן ליהודים זכות לבית קברות. בסוף המאה ה-14 וראשית המאה ה-15 התקיימה בעיר ישיבה חשובה על ידי רבני העיר, ביניהם ר' נתן איגרא ור' יעקיל איגרא, ורבים מרבני אשכנז בדור ההוא היו מבוגריה[3]. בשנת 1430 העיר התלוננה לקיסר על חוסר יכולתה להגן על היהודים מהפורעים הזועמים על אי - גיוס היהודים לצבא, והקיסר אישר את גירוש היהודים[4]. למרות שב-1430 הקהילה בטלה רשמית, ב-1435 התיישבו בעיר שני יהודים עם משפחותיהם. באותה שנה התחדשה הקהילה באופן רשמי, ובכתבי הקיום מתיר הקיסר ליהודים להזמין עוד 8 משפחות קרובות שלהם (להשלמת מניין) כמו כן מותר להם להזמין רב ולפתוח בית כנסת[5]. רב הקהילה באותו זמן הוא ככל הנראה ר' חיים מאיגרא המוזכר בספרות הזמן ההוא[6]. בשנת 1463 אישר המלך ייז'י מפודבראדי הקמת בית קברות לקהילה, וב-1499 התיישבו בעיר עוד שבע משפחות[5]. ב-1502 יהודי העיר גורשו ומאז ועד סוף המאה ה-18 לא שבו יהודים לעיר וגם אז ישבו בעיר רק יהודים יחידים עד לחוק שוויון הזכויות ב-1848. ב-1860 נוסדה בעיר קהילה קטנה ששרדה עד השואה. לאחר השואה קצין העיר והשופט העירוני, היו יהודים.[7]
בתי הקברות היהודיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעיר התקיימו שלושה בתי קברות יהודיים בתקופות שונות. בית הקברות הראשון, שזמנו המדויק אינו ידוע, היה קיים עד שנת 1418 בתוך תחומי העיר המבוצרת, באזור גוש הבניינים שבין רחוב היהודים (Židovská) לרחוב רוז’ובה (Růžová). חמישה מצבות שנמצאו במקום, ובהן מצבה משנת 1342, שמורות במוזיאון העירוני. בית הקברות השני נוסד לאחר שנת 1417 מחוץ לחומת העיר, אך חדל להתקיים ככל הנראה כבר במאה ה־15. לאחר סגירתו נקברו בני הקהילה היהודית בעיקר בקינשפרק על נהר אוהרז’ה (Kynšperk nad Ohří).בית הקברות השלישי פעל משנת 1874 בשדרות השחרור (tř. Osvobození), כ־1.5 ק"מ מדרום לכיכר המרכזית. בשנת 1927 הורחב, בשנת 1938 הושחת בידי הנאצים, ולאחר 1960 חוסל לחלוטין. כיום מצויים בשטחו מוסכים קטנים ואנדרטה שהוקמה בשנת 1969, מנציחה את בית הקברות שנהרס ואת המשורר הוגו צוקרמן (1881–1914), שנקבר בו.[8][9][10]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של חב (בצ'כית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ צ'כיה מחולקת לאזורים והם מחולקים למחוזות.
- ↑ הנורמליזציה היא החזרה של צ'כסלובקיה מהרפורמות של האביב של פראג עקב הפלישה הסובייטית.
- ↑ כגון ר' ישראל איסרלן, ר' מיישטרליין ור' זלמן משוטיגווערא מחבר מנהגי המהרי"ל.
- ↑ ישראל יובל, חכמים בדורם עמ' 175.
- 1 2 משה פרנק, קהילות אשכנז ובתי דיניהן מהמאה הי"ב ועד סוף המאה הט"ו, הוצאת דביר, 1937, עמ' 133.
- ↑ שו"ת מהר"י ברונא סימן ריח, פסקים וכתבים סימנים: קסו, רכה - רכו.
- ↑ הלוחם היהודי במלחמת עולם השנייה, באתר מוזיאון הלוחם היהודי במלחמת העולם ה-2
- ↑ Cheb | Holocaust, www.holocaust.cz
- ↑ Židovské památky v Čechách a na Moravě | Holocaust, www.holocaust.cz
- ↑ The YIVO Encyclopedia of Jews in Eastern Europe, encyclopedia.yivo.org