חבורת כירכוכ
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות | |
חבורת כירכוכ (בערבית: جماعة كركوك; תעתיק מדויק: ג'מאעת כּרכּוכּ) הייתה חבורה ספרותית שקיבצה משוררים, סופרים, מחזאים ואמנים פלסטיים בני העיר כירכוכ, בצפון עיראק.
החברים בחבורה, כורדים, טורקמנים, ערבים ואשורים הכירו בשנות לימודיהם בבית הספר בעיר ובפעילות המפלגה הקומוניסטית בכירכוכ ונהגו להיפגש בבתי קפה ובספריה העירונית כדי לקרוא יחד מספרות העולם וכן לקרוא ולבקר זה את כתביו של זה.[1]
החבורה, ובעיקר המשוררים שיצאו ממנה, נודעו כבר מראשית דרכם כפורצי-דרך בכתיבת השירה הערבית המודרנית והיו מזוהים ככמה מן המחדשים המרכזיים של כתיבת השירה המודרנית בערבית, החופשיה לחלוטין ממשקל, מחרוז וממבני שירה מסורתיים.[2]
כל המשוררים בחבורה עזבו לימים את עיראק בשל פעילותם הפוליטית והתנגדותם לשלטון מפלגת הבעת' העיראקית והיו מוכרים במקומות גלותם השונים ככמה מגדולי המשוררים של השירה הערבית במאה ה-20.[3]
על משוררי החבורה נמנו סרגון בולוס, פאדל אל-עזאווי, סלאח פאיק, ג'אן דמו, מואייד א-ראווי, האב יוסף סעיד, אנוור אל-גסאני ואחרים.[4]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ סלאח פאיק, דבר לא יצילני מן הבדידות, תל אביב: קשב לשירה, 2021, עמ' 189–191, מסת"ב 978-965-531-257-7
- ^ אסתר אטינגר, גלות מזהרת, באתר מַעְלָה: כתב עת לביקורת, ספטמבר 2021
- ^ עידן בריר, 'כמוסת מקום':על מקומה של 'חבורת כרכוכ' בשירה המודרנית בעיראק ובעולם הערבי, ננופואטיקה 17, 2019, עמ' 95-99
- ^ חבורת כרכוכ (עמ' 64-69), באתר עתון 77 (בתוך לקסיקון הספרות העברית החדשה)