חבטה (הוקי קרח)

חבטה בהוקי קרח היא ניסיון של שחקן להבקיע שער על ידי חבטת הדסקית עם מקלו לכיוון השער.

בראיין ראסט (ימיני קיצוני) חובט, בניסיון להבקיע שער מול השוער בריידן הולטבי

הגדרה סטטיסטית

השוער פסקל ג'מינדה מגן על חבטה לשער

חבטה לשער היא ניסיון הבקעה. ספירת מספר החבטות המתבצעות על ידי קבוצה נשמרת והמידע משמש לעיתים קרובות כמדריך גס לאיזו קבוצה אגרסיבית ודומיננטית יותר. ניסיון הבקעה בהוקי (בניגוד לכדורגל) נספר רשמית כחבטה רק כאשר השחקן מכוון לשער וכתוצאה מכך הבקיע שער או אילץ את השוער לבצע הצלה. מספרי החבטות וההצלות במשחק רלוונטיים במיוחד לשוערים, שאחוז ההצלה שלהם מתבסס על כמה חבטות לא ספגו. גם מספר החבטות של המחליקים והאחוז שבו הם מבקיעים נמדדים, אך למספרים אלו בדרך כלל ישנה חשיבות פחותה יותר. חבטות מסוימות לשער נחשבות בסבירות גבוהה יותר להוביל לשער ונקראות הזדמנויות הבקעה.

סוגים

ישנם חמישה סוגי חבטות בסיסיות בהוקי קרח:

גריפה

חבטת גריפה הינה החבטה הפשוטה והבסיסית ביותר, מתוך מבחר החבטות שיכול החובט לבחור. מדובר בתנועת דחיפה שמיועדת לדחוף את הדסקית לכיוון הרצוי, או גריפת הדסקית (בין אם זה על כף היד, גב היד או בתנועת נעיצה). שחקנים בדרך כלל נוטים לגרוף את הדסקית כדי לדחוף דסקיות אבודות מחוץ לעמדת השוער.

מפרק יד

חבטת מפרק יד מתבצעת על ידי מיקום הדסקית לכיוון אמצע-עקב הלהב. מעמדה זו החובט מניע את מפרק היד האחורי במהירות, בזמן שדוחף את הדסקית קדימה עם היד התחתונה. כשהלהב מניע את הדסקית קדימה, תנועת מפרק היד מגלגלת את הדסקית לכיוון קצה הלהב, מה שגורם לדסקית להסתחרר. לאחיזה של הסחרור הדסקית יש השפעה בדומה לסיבוב שהקוורטרבק מבצע על מסירת כדור הפוטבול שלו וכתוצאה מכך הזריקה יותר מדויקת. הדסקית מכוונת להמשך החבטה ובדרך כלל תעוף בצורה מושלמת לכיוון הארכת המקל וכתוצאה מכך החבטה תהיה מדויקת ביותר. במקביל, המקל מתגמש, כך שברגע שהדסקית משתחררת מהמקל, ההצמדה של המקל מניעה את הדסקית קדימה במהירויות גבוהות. שחקני NHL בהווה ובעבר הידועים עקב מומחיותם בחבטת מפרק יד כוללים את ג'ו סאקיק, אלכסנדר אובצ'קין, איליה קובאלצ'וק, קונור מקדייוויד, מריאן גבוריק, ג'ף קרטר, יבגני מלקין, ג'ק אייכל, טמו סלאנה, אלכסיי קובלב, פאבל דאציוק, פיל קסל, ויין גרצקי, סטיבן סטמקוס, ניקיטה קוצ'רוב, פיטר פורסברג, ארטמי פנארין, מרקוס נסלונד, ניית'ן מקינון וכן ולדימיר טרסנקו.

חטף

חבטת חטף היא שילוב של חבטת הצלפה וחבטת מפרק יד. החובט מתחיל בהנעת המקל לאחור כמו בחבטת הצלפה (בדרך כלל פחות רחוק) ומסיים בהינף יד כמו חבטת מפרק יד. לחבטה המתקבלת יש יותר מהירות מאשר חבטת מפרק יד, תוך הגדלת הזמן שלוקח לשחרר את החבטה ומאזנת את יעילותה. שחקני עבר והווה שידועים ביכולות חבטת החטף שלהם כוללים את ג'ו סאקיק, איליה קובאלצ'וק, פיל קסל, תומאס ואנק, ניית'ן הורטון, אנז'ה קופיטר, ונסן לקבליה, אלכסנדר אובצ'קין, מייק בוסי, יבגני מלקין, קונור מקדייוויד ודני היטלי. רבים מחשיבים את ג'ו סאקיק כאבי חבטת החטף המודרנית, שכן הוא הפגין יכולת ניקוד מדהימה תוך ניצול חבטת השחרור המהירה שלו לאורך הקריירה שלו. הוא העדיף חבטה זו על פני חבטת מפרק היד, שבה היה פחות ידוע. תרומה נוספת לסוג חבטה זה תרם פיל קסל, באמצעות העברת המשקל ל"כף הרגל" שלו, או ל"רגל האחורית" וחבטת החבטה תוך לקיחת צעד. קסל שפיתח טכניקה זו, הפך לאחד החובטים המסוכנים ביותר ב-NHL.

הצלפה

חבטת הצלפה היא החבטה הקשה ביותר, אך המהירה והרפלקסיבית ביותר. השחקן מושך את מקלו לאחור מהדסקית ואז מביא אותו בכוח קדימה כדי לפגוע בקרח חמישה עד קרוב לעשרים סנטימטרים מאחורי הדסקית. הדבר גורם לאגירת אנרגיה במקל שמתגמש כנגד הקרח. כאשר המקל פוגע בדסקית, האנרגיה האצורה במקל מועברת אל הדסקית ומספקת כוח נוסף שלא היה ניתן להפיק, אילולי זו הייתה חבטה ישירה בדסקית. הגובה ומיקום המקל קובעים את מסלול הדסקית. שחקני NHL בהווה ובעבר הידועים בשל חבטת ההצלפה שלהם כוללים את ברנרד "בום בום" ז'פריון, אל מקיניס, זדנו חארה, דניאל אלפרדסון, איליה קובאלצ'וק, דסטין בפלין, אלכסנדר אובצ'קין, שיי וובר, סאמי סאלו, מריו למיה, גי לפלר, כריסטיאן ארהוף, בראיין רולסטון, יבגני מלקין, שלדון סוריי, פי. קיי. סובאן, ניקיטה קוצ'רוב, סטיבן סטמקוס, אל איאפרייטי, ריי בורק, ברני פדרקו וג'ייסון גאריסון.

גב יד

חבטת גב יד היא חבטה המשוחררת מגב הלהב ועל גב היד של השחקן. חבטה זו אינה חזקה או מדויקת כמו שאר החבטות, אך לעיתים קרובות מגיעה באופן בלתי צפוי. חבטות אלו משומשות בעיקר קרוב לשער, לרוב במצבי "התקפה מתפרצת". אף חבטות הצלפה יכולות להתבצע בגב היד. שחקנים הידועים בחבטת גב היד שלהם כוללים את יורקי לומה, ג'ו סאקיק, סידני קרוסבי, יבגני מלקין, מריאן הוסה, מילאן היידוק, פטריק מרלו, מייק ריצ'רדס, מאטס סונדין, פאבל דאציוק, פול סטאסני, הנריק זטרברג, דרק רוי, קלוד ז'ירו ודניאל ברייר.

חבטות אחרות

מידית

חבטה מידית יכולה להיות כל אחת מהחבטות לעיל, כאשר היא נמסרת בתנועה מתמשכת משחקן אחד לחברו. שחקן אחד מעביר את הדסקית לאחר ובזמן שהדסקית נמסרת, השחקן השני בוחר שלא לעצור את הדסקית, אלא חובט אותה מיד כשהיא מגיעה אליו. זוהי חבטת הדיוק הנמוכה ביותר, אך מפצה על כך בקושי שהיא יוצרת לשוער להתמקם נכון כדי להתגונן מפניה. בשל האלסטיות של דסקית הגומי (אם כי קפואה), היא יכולה אף לייצר יותר אנרגיה משמעותית, מה שמעניק לה יותר מהירות והגבהה מהירה יותר. כאשר החבטה מתבצעת כחבטת הצלפה (נקראת גם חבטת הצלפה מידית) ומוצאת את דרכה אל השער, היא מכונה לרוב "שער כובשי השערים" בשל הקושי בתזמון ומיקום החבטה. שחקנים נוכחיים ב-NHL הידועים במומחיותם בחבטה המיידית שלהם כוללים את ליאון דרייזייטל, סטיבן סטמקוס, אלכסנדר אובצ'קין, איליה קובאלצ'וק, ניקיטה קוצ'רוב, ברנט ברנס, שיי וובר, ברט האל, פי. קיי. סובאן, יבגני מלקין, ארטמי פנארין ופטריק ליינה.

פיתוי

פיתוי הוא הטעיה, חבטה או שניהם, שנועדו לבלבל את השחקן היריב. שחקנים רבים, כמו קונור מקדייוויד, פאבל דאציוק, מריו למיה, ויין גרצקי, יבגני מלקין, בובי אור, ז'ילבר פרו, בובי ראיין, אלכסיי קובלב, ג'ון טווארס, ריק נאש, ארטמי פנארין, דני סוואר, יארומיר יאגר, ג'ו סאקיק, ניקיטה קוצ'רוב, פאבל בורה, מיקאל גראנלונד, ג'וני גודרו ופטריק קיין נודעים בשל מיומנותם "להתנדנד" באופן מטעה; זוהי טכניקה ברמה גבוהה שדורשת קואורדינציה טובה וכישורי שליטה במקל.

מישיגן

המישיגן, הידוע גם כשער בסגנון לקרוס או זורו, יכול להיחשב כסוג מיוחד של פיתוי. מדובר במצב בו שחקן "אוסף" את הדסקית על להב המקל, כך שהדסקית מונחת על חלקו הקעור של הלהב ואז מצליף בפתאומיות את הדסקית לעבר השער. לעיתים רחוקות ניתן לראות את החבטה מכיוון שנדרשת מיומנות ועדינות ליישום הטכניקה. היתרונות של חבטה זו הם גורם ההפתעה והיכולת למקם את הדסקית במדויק בפינה העליונה של השער מזוויות מוזרות. כתוצאה מכך, חבטת מישיגן מתבצעת בדרך כלל מאחורי הרשת על ידי הפתעת השוער משטח מת תוך כדי שימוש ברשת ככיסוי מההגנה. החבטה שומשה לראשונה בטורניר NCAA ב-1996 על ידי שחקן מישיגן מייק לג, אם כי המצאת התמרון נזקפה לזכותו של ביל ארמסטרונג. המישיגן צברה פופולריות והחלו להיעשות ניסיונות על ידי שחקני NHL באמצע העשור השני של המאה ה-21. החבטה נוסתה על ידי שחקנים כמו סידני קרוסבי, מיקאל גרנלונד, ראיין גצלף, טיילר אניס, מיקס אינדרשיס, יבגני קוזנצוב, ויקטור ארווידסון, קלוד ז'ירו, פטריק ליינה, אוסטון מתיוס וטרבור זיגרס. השערים הראשונים והשניים של המישיגן ב-NHL היו של אנדריי סווצ'ניקוב; פיליפ פושברי וטרבור זיגרס הצליחו גם הם בחבטות המישיגן.

הטיה

הטיית הדסקית כרוכה בהתמקמות בקרבת הרשת והפניית חבטה נכנסת, בדרך כלל באמצעות להב המקל. הציר של המקל ואפילו חלקי הגוף עשויים אף הם לשנות את מסלול הדסקית ולגרום לשער חוקי, אם כי הבקעה בדרך זו בדרך כלל כרוכה באותה מידה במאמץ מכוון. הטיות להחליק את החלקה של שחקן התקפה ייחשבו אם לא בוצעה תנועת בעיטה מכוונת. במרחק קרוב, הטיה המכוונת היטב היא כזו ששומרת על מהירות מסוימת ועוברת ליד השוער ונכנסת לרשת מבלי שלשוער תהיה כל אפשרות להגיב לשינוי הכיוון. הטיית הדסקית היא דרך נפוצה מאוד להבקיע שער ב-NHL כיום וכל הקבוצות משתמשות בה לעיתים קרובות.

יד דומיננטית

היד הדומיננטית של השחקן נקבעת לפי צד האחיזה במקל. שחקן שחובט שמאלה מחזיק את המקל כך שהלהב נמצא (בדרך כלל) משמאל לגופו, עם יד שמאל למטה ויד ימין למעלה; שחקן שחובט ימינה מחזיק את המקל כך שהלהב נמצא מימינו, עם יד ימין למטה ויד שמאל למעלה. היד התחתונה מספקת את רוב הכוח בעוד שהיד העליונה אחראית על שליטה במקל, וכן על הרמת ההצלפה של החבטות. מתוך 852 השחקנים שהחליקו בעונת 2007/08 ב-NHL, כ-554 (65%) שחקנים היו שמאליים. שחקנים ימיניים רבים חובטים שמאלה ולהפך. הדבר נובע מהעובדה שאם מישהו ימיני באופן טבעי, הוא עלול לחבוט שמאלה מכיוון שהיד העליונה (יד ימין על מקל שמאלי) שולטת ברוב פעולת המקל.