חביבה רייק (אוניית מעפילים)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חביבה רייק
אוניית המעפילים חביבה רייק.jpg
אונית המעפילים "חביבה רייק" שקועה על צדה בנמל חיפה
שם צופן פטר החמישי
ארגון המוסד לעלייה ב'
קורות ההפלגה
מספר מעפילים 462
מפקד האונייה אריה (קיפי) קפלן
גדעוני שלום בורשטיין
יום היציאה 2 ביוני 1946
נתוני האונייה
סוג האונייה אוניית משא
שם קודם Aghios Andreas
תאריך רכישה (נחכרה)
הדחק 210 טון
הנעה מנוע דיזל
מהירות 7 קשר
מסלול ההפלגה של "חביבה רייק"
"חביבה רייק" - מעפילים מניפים כרזה בסיפון

חביבה רייק הייתה אוניית מעפילים שארגן המוסד לעליה ב' של "ההגנה". נקראה על שם צנחנית היישוב במלחמת העולם השנייה שנהרגה בעת מילוי משימתה חביבה רייק.

תולדותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"אגיוס אנדריאס" ורכישתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"אגיוס אנדריאס" (Aghios Andreas) הייתה אוניית משא, בנויה עץ, בעלת תורן אחד (טעון אימות) עם מפרש גף.

האונייה נרכשה בפיראוס שביוון. אורגנה על ידי צוות שליחי המוסד לעלייה ב' ביוון, בראשות אהוד אבריאל, יאני אבידוב ולוי שבט. הספינה נחכרה מסוכן מקומי שכינויו ה'אווז'. מועד ההפלגה מנמל פיראוס היה ידוע לבריטים. הצי המלכותי קיבל על כך דיווח מהמודיעין הבריטי בפיראוס.

צוות ההכנה של האונייה להפלגה כלל את אריה (קיפי) קפלן ושמואל (סמק) ינאי מהפלי"ם. ב-15 באפריל 1946 החלו בהכנת האונייה. ההכנות נמשכו עד 30 במאי. בשלב האחרון היה צורך להעמיס מים ומזון על ספינה אחרת, ואחר כך, בחוף שומם, להעביר ממנה את הדברים ל"חביבה רייק" ולספינה 'רפי', שהייתה מיועדת לצאת עימה.

הוכנו דרגשים ל-350 איש, ושתי סירות ל-15 איש כל אחת. הספינה צוידה ב-6 טון דלק, 10 טון מים, ומזון ל-10 ימים.

רב החובל וצוות הימאים היו אזרחי יוון. מפקד האונייה היה איש הפלי"ם אריה (קיפי) קפלן, ולצדו שמואל (סמק) ינאי וניר גור אריה, והגדעוני היה שלום בורשטיין. לרשותם עמד מקלט איטלקי לכל הגלים ומכשירי קשר קטנים תוצרת ארצות הברית.

המעפילים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המעפילים היו ניצולי השואה. חלקם נבחרו על פי מפתח ארגונים וקבוצות של תנועות נוער ומפלגות ציוניות, בהם: "המזרחי" – 18; "תיאודור הרצל" – 11; "מכבי" – 9; "התאחדות צעירים יהודיים" – 8; "בני עקיבא" – 8; "איחוד" – 4; "שיבת ציון" – 4; "דרור" – 2; "תחית ציון" – 2; "בית"ר" – 2; "דגל ציון" – 2; "מכס נורדאו" – 2; "תפארת ישראל" – 2; "פרטיזנים" – 2; "נוער ציוני" – 1; "בני ציון" – 1; "התחיה" – 1; השאר היו ללא שיוך מובהק. רובם צעירים בגילאי 15, וכן 20–25 נערים בגילאי 15–17.

הם נאספו במחנות הכשרה במסווה של מחנה קיץ, במרחק הליכה מאתר ההפלגה: האחד, בפרנקוקליסיה ליד אתונה, והשני, בחוף סוניון. התגוררו באוהלים שנמסרו מהצבא היווני שקיבלו באמצעות אנשי קשר מקומיים. הם התאמנו בשחייה ובחתירה, ועברו הדרכה לקראת ההפלגה.

התוכנית הייתה להעלות את המעפילים על שתי ספינות- אחת קטנה בשם 'רפי' והשנייה 'חביבה רייק'. בלב ים יועברו המעפילים, והספינה 'רפי' תחזור ליוון. ביום ההפלגה בשעה 17:30, הודיעו למעפילים להתכונן. עד 21:00 היו כולם מוכנים, וב-21:30 עלו לשתי הספינות. 'רפי' עגנה במרחק שלושה מטר מסלע גדול. הותקן כבש (גשר עץ) מהסלע ל- 'רפי'.

המעפילים עברו על גבי הכבש, ומ'רפי' עברו ל'חביבה רייק' שעגנה לידה. ההעמסה נמשכה שעה.

300 מעפילים שוכנו במחסן בגודל 150 מטר מעוקב. השאר שוכנו על הסיפון ששטחו 80 מ"ר.

המעפילים חולקו לקבוצות בנות 20 בני אדם, והוקמו ועדות לנושאים שונים. ראשי הקבוצות ומדריכי התנועות שימשו בתפקידים בספינה. בקרב המעפילים הייתה קבוצת ימאים סלוניקאים שעסקה בכל הצד התפעולי.

שמואל ינאי (ערמוני) התמנה אחראי על עבודת האונייה והניווט. אריה קפלן (גל) היה אחראי על חיי היומיום באונייה.

ההפלגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האונייה הפליגה ב-2 ביוני 1946 בשעה 23:30.

תוכנית ההפלגה הייתה לצאת יחד עם האונייה הקטנה "רפי", ולהעביר את האנשים מ"רפי'" ל"חביבה רייך", כאשר יהיו במרחק 150–200 מיל מחופי ארץ ישראל. ואז צוות הימאים היה אמור לעבור ל"רפי". שתי הספינות קיימו ביניהן קשר במהלך ההפלגה בעזרת אלחוט דיבור, איתות ודגלים. רבי החובלים התנגדו לנתיב השיוט המתוכנן, משום שרצו לשוט לאורך החוף הטורקי. הם חששו יותר מהמצרים מאשר מהאנגלים, אך לבסוף הסכימו.

בתחילת ההפלגה הים היה שקט. שתי האוניות "חביבה רייק" ו"רפי" יצאו יחד מן הנמל והקימו קשר ביניהן. הנתיב המתוכנן היה: מפיראוס דרך האי סירוס (Siros). אחר כך שונה הנתיב והספינה עברה בין רודוס לסקרפנטו ומשם לכיוון פורט סעיד.

כשהייתה האונייה מול נמל אנאויסוס ( Anauisos ), התנגשה בסירת מנוע קטנה, אך לא נגרם כל נזק. בגלל מחסור במים, הפליגו לכיוון רודוס והצטיידו במים באי סקרפנטו.

ב-3 ביוני הם עגנו שם במשך הלילה מחשש מוקשים, או עלייה על שרטון. ב-5 ביוני בשעה 18:00 הועברו המעפילים מ-'רפי' ל'חביבה רייך'. ההעברה נמשכה חצי שעה. מלחי 'חביבה רייך' עברו אל ה'רפי', וכן עבר אליה אחד הגדעונים. ובסך הכל הצטופפו אז ב"חביבה רייק" 462 מעפילים. מעתה השיטו את האונייה המלווים אנשי הפלי"ם. כן הועברו ל"רפי" שני טון מזון מיותרים מ"חביבה רייק". הצוות היווני חזר ליוון עם "רפי".

ב-6 ביוני זיהו את 'דומייטה' במרחק 30 מייל. משם פנו בנתיב לפורט סעיד ובערב זיהו את אורותיה.

עימות עם הבריטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התארגנות האונייה והפלגתה היו ידועים לבריטים. וכן ידעו על העברת הנוסעים בלב ים. באונייה התכוננו לעימות עם הבריטים וקבלו הנחיות אחדות. במקרה שיתפסו וייאלצו להפליג לכיוון אחר, יש לחבל במכונות ולארגן התנגדות. וכן, כאשר יתגלו, על האנשים כולם לרדת אל מתחת לסיפון. אתר הורדת המעפילים נקבע לחוף ניצנים. על פי התוכנית על החוף ידליקו פנס נפט, ויש להגיע מכיוון דרום. ב-7 ביוני בשעות הבוקר כשהספינה הייתה במרחק 40 מייל מהחוף, הופיע מטוס בגובה נמוך. המטוס חג מעליה 3 פעמים. לקראת הצהרים נראתה משחתת מתקרבת. בשעה 13:00 הגיעה המשחתת והחלה מלווה את הספינה. בשעה 16:00 נעלמה המשחתת ונראה כי הפליגה כדי למסור דיווח. היא חזרה ב-19:30 בקירוב.

המשחתת הבריטית התקרבה לאונייה, ירדו מלחים אחדים לסירה וירו כמה צרורות. כעבור מחצית השעה החליטו באוניה לביים קלקול במנועים ולעצור. והמשחתת עצרה אף היא. בשעה 16:00 הוחלט להמשיך בהפלגה לכיוון צפון – מערב, להתרחק מהחוף כדי להתחמק מהבריטים ולחזור למחרת עם שחר ולנסות להגיע לחוף תל אביב. ב-19:30, כשחזרה המשחתת, כיבתה הספינה את אורותיה והפליגה בכיוון ההפוך. תרגילי ההתחמקות נמשכו עד חצות, אז התקרבה המשחתת "סומארץ" ( "Saumarez" ) וכן סירות משטרה. המנועים כובו והאנשים סולקו. המשחתת נגחה בדפנות האונייה, והבריטים עלו וניסו להתניעה אך בחוסר הצלחה. וכן ניסו לתחקר את העולים. באותה עת האונייה הייתה במרחק כ- 25 מיל מהחוף.

ב- 02:00 אור ליום 8 ביוני, קשרו הבריטים את האונייה וגררו אותה לנמל חיפה. הבריטים תחקרו את המעפילים, ומהתחקיר הצטייר להם שזו הייתה התארגנות פרטית של יהודים מיוון. עם תחילת המגע עם הבריטים, השליכו המלווים את מכשיר הקשר לים. כאשר נכנסה האונייה לנמל חיפה, שלחו אנשי חוליית הנמל של הפלי"ם שהיו על החוף הודעה למלווים, שעליהם לרדת לחוף ולגשת למשאית מסוימת, שם יקבלו את תעודות הזיהוי שלהם. ינאי ירד והתחזה למעפיל ועסק בפריקת חפצים תחת עינם של הבריטים. האחרים התחמקו באותה דרך בכלי רכב אחרים. ינאי העמיס את החפצים על המשאית והתחמק לתוך תא הנהג, שם קיבל את תעודתו. אחר כך יצא מהנמל כעוזר נהג והזדהה כך בשער הנמל.

המעפילים הועברו למחנה המעצר בעתלית.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

המסע באונייה תואר בספרה של אחת המעפילות:

  • נטה גטניו אוסמו, מקורפו לבירקנאו ולירושלים, סיפורה של ילידת קרקירה, (עורכים: רפאל שילהב, שמואל רפאל), תל אביב: הוצאת עקד, תשנ"ט 1999.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חביבה רייק בוויקישיתוף