חבלבל

חבלבל
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו-פסיגיים
סדרה:	סולנאים
משפחה:	חבלבליים
סוג:	חבלבל
שם מדעי
Convolvulus ‏לינאוס, 1753

חֲבַלְבַּל (שם מדעי: Convolvulus) הוא סוג של צמחים עשבוניים חד-שנתיים או רב-שנתיים, גאופיטים בעלי שורש מעובה, ולעיתים גם בני-שיח, השייך למשפחת חבלבליים (Convolvulaceae). הסוג כולל כ־203 מינים, והוא נפוץ בכל יבשות העולם למעט אנטארקטיקה, בעיקר באזורים בעלי אקלים ים-תיכוני, חצי-צחיח או מדברי למחצה. מרכז הרב-גוניות הבולט ביותר של הסוג מצוי באיראן ובאזור האירנו-טורני של מרכז אסיה זהו הסוג השלישי בגודלו במשפחתו, לאחר לפופית (Ipomoea), הכולל כ-642 מינים, וכשות (Cuscuta), עם כ-220 מינים.

הסוג מאופיין ברובו בצמחים מטפסים באמצעות גבעוליהם או משתרעים, בעלי עלים פשוטים ופרחים גדולים ויפים דמויי משפך. מרבית המינים פורחים בסוף האביב ובתחילת הקיץ, ולעיתים יוצרים כתמי פריחה מרהיבים בשולי שדות, דרכים ובבתי גידול טבעיים.

בישראל וסביבתה תועדו 22 מיני חבלבל (כולל חבלבל ירדני), אך רק ארבעה מהם מוכרים ונפוצים. הנפוץ ביותר הוא חבלבל השדה, ובחברתו מצוי על פי רוב גם חבלבל שעיר שפרחיו גדולים יותר ועליו שעירים. שני המינים הללו הם המטפסים הנפוצים ביותר בישראל. בנוסף אליהם, מוכרים שני מינים שאינם מטפסים ופורחים בראשית הקיץ הם חבלבל השיח, צמח רב-שנתי או בן שיח דמוי שיח זקוף, קטן עלים, הפורח מסוף מרץ ועד אמצע יולי בשפע פרחים ורודים, וחבלבל החוף, בן שיח המשתרע על פני חולות מישור החוף, שגבעוליו ועליו לבידים, ופריחתו בפרחים לבנים-צהבהבים נמשכת עד תחילת ספטמבר.

תפוצה עולמית

מיני חבלבל נפוצים בכל היבשות העיקריות, למעט אנטארקטיקה. עושר המינים בסוג גבוה במיוחד באזורים בעלי אקלים ים-תיכוני ובאזורים צחיחים למחצה המצויים בקווי רוחב דומים (כ־30° עד 40° צפון ודרום), כגון האגן הים־תיכוני (דרום אירופה, צפון אפריקה והמזרח התיכון), קליפורניה, מרכז צ’ילה, דרום־מערב אוסטרליה ודרום־אפריקה (אזור הכף). זהו סוג האופייני בעיקר לבתי גידול יבשים וצחיחים למחצה מבחינה אקלימית, לרוב באזורים סלעיים או חוליים, מגובה פני הים ועד לכ־3000 מטר.

באזורים טרופיים, מיני חבלבל כמעט ואינם מופיעים בתחום של 15° מצפון או מדרום לקו המשווה, למעט באזורים הרריים. יוצאת דופן בולטת היא קרן אפריקה, שבה קיים מוקד מגוון מקומי של מיני חבלבל. הסוג נדיר באיים קטנים, למעט שני יוצאי דופן בולטים משני עברי יבשת אפריקה – האי סוקוטרה במזרח והאיים הקנריים במערב כאשר שניהם מהווים מוקדי מגוון מקומיים ייחודיים של הסוג.

הסוג כולו נעדר מאזורים שמצפון לרוחב גאוגרפי 45°, למעט חבלבל השדה, הנחשב לעשב רע קוסמופוליטי בשל תפוצתו הרחבה ונזקיו לגידולים חקלאיים ולמערכות טבעיות.

מוקדי מגוון נוספים, שבהם מספר המינים דומה זה לזה, מצויים בכל שלוש היבשות העיקריות של חצי הכדור הדרומי: אוסטרליה, דרום אפריקה ודרום אמריקה. לעומת זאת, בחצי הכדור הצפוני הסוג מיוצג בדלילות בצפון אמריקה (בעיקר על ידי הסוג הקרוב "חבלבלן" ("Calystegia") וכמעט ואינו מופיע במזרח אסיה. בנדוד לכך, מוקד הגיוון העשיר ביותר של הסוג מצוי בחצי הכדור הצפוני – באזור האירנו-טורני של מרכז אסיה, כאשר איראן עצמה מתבלטת כמוקד המרכזי, ובתחומה תועד המספר הרב ביותר של מיני חבלבל.

היסטוריית התיעוד הטקסונומי של מיני חבלבל

המינים האירופיים של חֲבַלְבַּל היו ברובם מוכרים עד סוף המאה ה-18, ומאז תוארו רק מינים מעטים, מקומיים מאוד, שלא כולם זכו להכרה רחבה. גם רוב המינים האמריקאיים והדרום-אפריקאיים היו ידועים כבר באמצע המאה ה-19, ומאז תוארו רק מינים מעטים באזורים אלו.

המזרח התיכון התגלה כאזור עושר יוצא דופן של מיני חבלבל בעקבות מסעותיהם של בויסייה (Boissier), קוטשי (Kotschy) ואושר-אלואה (Aucher-Eloy), כאשר בויסייה רשם 66 מינים בספרו Flora Orientalis. מחקרים מתמשכים איששו את מעמד האזור כמוקד הגיוון המרכזי של הסוג, ובזכות חוקרים כגון בורנמילר (Bornmüller), דייוויס (Davis) ורכנגר (Rechinger) נוספו מינים נוספים מן האזור.

במהלך חמישים השנים שקדמו למלחמת העולם הראשונה נחשף עושר ניכר של מיני חבלבל בצפון אפריקה ובמרכז אסיה. מיכאיל פופוב (Popov) השלים את חקר מיני מרכז אסיה, שהחלו בו שרנק (Schrenk), רגל (Regel) ושמלהאוזן (Schmalhausen). דרום אפריקה נחשבה למוקד גיוון כבר מראשית המאה ה־19, אולם רק בסוף אותה מאה זוהו קרן אפריקה והאי סוקוטרה כמוקדי הגיוון הטרופיים היחידים של הסוג.

התקדמות משמעותית בהבנת המינים האוסטרליים של חֲבַלְבַּל הושגה בראשית המאה ה־21, בעקבות סקירה מקיפה שערך רוברט ו' ג'ונסון (Robert W. Johnson) ופורסמה בשנת 2001. עבודתו נותרה אבן דרך בחקר הסוג באוסטרליה, והשפעתה ניכרת גם בפרסומים ועדכונים מאוחרים יותר, לרבות בתיאורים שנכללו באתר PlantNET בעשורים הבאים.

בשנת 2015 פרסמה קבוצת חוקרים בראשותו של י.ר.י. ווד מונוגרפיה מקיפה שכונתה A Foundation Monograph of Convolvulus L. (Convolvulaceae). מונוגרפיה זו נחשבת לסקירה הבוטנית השיטתית המקיפה ביותר שנכתבה על הסוג חֲבַלְבַּל (Convolvulus). לדברי החוקרים, בעת כתיבת המחקר עמד מספר המינים התקפים בסוג על 190, והם סבורים כי גם לאחר מחקר נוסף ומעמיק לא יעלה מספרם הכולל על 200. במהלך הכנת המונוגרפיה תוארו רק ארבעה מינים חדשים, ורק שניים מהם התגלו למעשה בשלושים השנים שקדמו לפרסומה.

חשיבות כלכלית

סוג חֲבַלְבַּל (Convolvulus) בעל חשיבות כלכלית מועטה יחסית, אך כמה ממיני הסוג משמשים כצמחי מרעה באזורים מדבריים, כצמחי נוי, וכן להפקת שמנים ריחניים וחומר משלשל מן השורשים.

כמה מינים משמשים כצמחי מרעה איכותיים באזורים מדבריים. בחצי האי ערב ניכרת חשיבותם של חבלבל דק־עלים (C. oxyphyllus) וחבלבל מדברי (C. pilosellifolius), ובמרכז אסיה משמשים לכך חבלבל טרשיי (C. hamadae), חבלבל הישימון (C. eremophilus) ותת־מין של חבלבל השיח (C. dorycnium subsp. subhirsutus).

כמה ממיני הסוג מטופחים באזורים בעלי אקלים מתאים כצמחי נוי בזכות פרחיהם הנאים. במיוחד נפוצים חבלבל שלוש־גוני (C. tricolor) וחבלבל ולנטיני (C. valentinus), שמוצאם מספרד וצפון אפריקה, וכן חבלבל מאוריטני (C. sabatius subsp. sabatius).

שני שיחים אנדמיים לאיי הקנריים – חבלבל רב-פרחים (C. floridus) וחבלבל המטאטא (C. scoparius) – משמשים להפקת שמן ריחני משורשיהם ומגבעוליהם, בתהליך של זיקוק. שמן זה מוכר בשם "רודיום" (Rhodium) או "עץ הוורד" (bois de rose).

שורשיו של חבלבל רפואי, סְקָמוֹנְיָה (C. scammonia), מפיקים נוזל חום בהיר המשמש כחומר משלשל, הקרוי "סקמוניה".

מנגד, חבלבל השדה (C. arvensis) נחשב לעשב רע נפוץ ונמרץ, שקשה לעוקרו לאחר שהתבסס בשדות חקלאיים. הוא גורם לנזקים חמורים לגידולים חקלאיים ולמערכות טבעיות, והנזק הכלכלי שהוא מסב נאמד במאות מיליוני דולרים – רק בארצות הברית. מינים נוספים מדווחים לעיתים כעשבים שוטים, ובהם חבלבל מדברי, אשר מופיע לעיתים בשדות כותנה.

מורפולוגיה

פתיחת הפרק כוללת תיאור קצר המותאם למיני הסוג בישראל וסביבתה; תיאורים מורחבים מופיעים בתתי-הפרקים בהמשך.

הסוג חֲבַלְבַּל (Convolvulus) בישראל כולל צמחים עשבוניים, חד-שנתיים, רב-שנתיים או בני-שיח, בעלי גבעולים זוחלים, שרועים או מטפסים. העלים מסורגים, יושבים או בעלי פטוטרת. הפרחים בודדים או ערוכים בתפרחות סיומיות. הגביע מורכב מחמישה עלים מפורדים. הכותרת דמוית משפך; צינורה חבוי בגביע, והאוגן מורחב, בעל חמש אונות או קיפולים. השחלה עילית, ועמוד שחלה יחיד מסתיים בשתי אונות צרות ודקות. ההלקט בנוי משתי מגורות ונפתח בשתי קשוות; בכל מגורה שני זרעים (לעיתים אחד).

צורת החיים וצורת הנוף או הצימוח

צורת החיים והנוף מגוונות בקרב מיני חֲבַלְבַּל, ומשמשות כלי עזר חשוב בזיהוי ובהבחנה בין מינים. לעיתים קרובות, טיפוס הצמיחה והנוף של הצמח מאפיין אזורים גאוגרפיים מסוימים בלבד, ולכן יש לו גם ערך סיסטמטי. למשל, כל המינים שבחצי הכדור הדרומי הם עשבים רב-שנתיים בעלי גבעולים משתרכים או מטפסים, ועלים בעלי פטוטרת שצורתם דמוית לב, ראש חץ או ראש חנית; החריגים החלקיים לכך הם Convolvulus hasslerianus ו-C. randii, שלעיתים קרובות (אך כנראה לא תמיד) הם עשבים זקופים. בחצי הכדור הצפוני, ובכללם ישראל וסביבתה, מצוי מגוון גדול בהרבה של צורות חיים וצורת הנוף. עם זאת, גם עשבים רב-שנתיים שרועים, הדומים בצורת גידולם למינים של חצי הכדור הדרומי, מיוצגים בו היטב.

מיני חֲבַלְבַּל עשויים להיות עשבוניים או בני-שיח. הצמחים העשבוניים יכולים להיות חד-שנתיים או רב-שנתיים, עם גבעולים עשבוניים לחלוטין או מעוצים בבסיסם, ואופן הצימוח שלהם עשויה להיות מטפסת, שרועה או זקופה. אף אחד מהמינים החד־שנתיים אינו מטפס בצורה מובהקת. הם מאופיינים במבנה דק, עשבוני לחלוטין, ובקנה שורש שאינו מפותח שאינו מפותח. לרבים מהם עוקצי פרי המעוקלים לאחור. בני-השיח מציגים טווח רחב של מופעים: הם עשויים ליצור כריות דחוסות, להיות זקופים עם ענפים צמודים לגבעול המרכזי (fastigiate), דמויי ליאנה (מטפסים מעוצים), זקופים וחסרי קוצים, או לחלופין – נמוכים, דחוסים וקוצניים, ולעיתים נמוכים ודחוסים אך חסרי קוצים.

חלקים תת-קרקעיים

חלקים אלו אינם מתועדים היטב בסוג חבלבל. חֲבַלְבַּל הַשָּׂדֶה (Convolvulus arvensis) ידוע כמי שמפתח קנה-שורש תת-קרקעיים מפותחים, תכונה שמסבירה את עמידותו הרבה כעשב רע בשדות מעובדים. מינים עשבוניים רבים מפתחים שורש שיפודי רדוד, שממנו מסתעפים שורשים צדדיים דקים שמתפתחים מאוחר יותר (adventitious). מינים רב-שנתיים מאזורי מדבר ומדבר למחצה לרוב בעלי בסיס שורש מעוצה ועבה (rootstock), הוא מבנה קצר ונפוח במקצת, המצוי במעבר בין השורשים לבין הגבעול, ולעיתים משמש לאגירת חומרי תשמורת, תכונה שמאפשרת להם לשרוד תקופות ארוכות בין גשמים, וממנו עולים גבעולים עשבוניים או כמעט עשבוניים. למין C. hasslerianus ואולי גם ל-C. randii יש קסילופודיום (xylopodium), מבנה אגירה תת-קרקעי, לרוב מסיבי וגדול למדי, שמורכב מגבעולים, שורשים או משילוב ביניהם. מבנה זה נפוץ בצמחים עמידים לשרֵפות, והוא מגן על ניצנים ומריסטמות משניות, ומאפשר צמיחה מחודשת של הנוף לאחר שריפה.

העלים מחולקים לשתי קבוצות טבעיות עיקריות, שקל להבחין ביניהן.

הקבוצה הראשונה כוללת מינים בעלי עלים עם פטוטרת ברורה מאוד שבסיסם דמוי לב, קטום בקו ישר, דמוי ראש חץ או דמוי חנית, עם פטוטרת ברורה ומופרדת היטב. אוזניות בבסיס העלים שכיחות בקבוצה זו. הטרפים עשויים להיות תמימים, גליים, חרוקים, משוננים או בעלי אונות שטחיות.

הקבוצה השנייה כוללת מינים בעלי עלים שהולכים ומצטמצמים בבסיסם, ואינם נושאים פטוטרת ברורה. קבוצה זו מגוונת במיוחד במרכז אסיה, ואינה מיוצגת כלל בחצי הכדור הדרומי או באמריקה. היא כוללת את כל המינים דמויי כרית (cushion plants), רוב המינים הקוצניים, את מרבית המינים בעלי כסות שיער משי (sericeous) או מאפירה (canescent), ואת כל המינים בעלי נוף זקוף וצפוף (fastigiate). צורת העלים במינים אלו לרוב סרגלית, דמוית אזמל הפוך, מוארכת או אליפטית, והם לרוב תמימים.

ישנם מספר צמחים יוצאי דופן

1. חבלבל כפני (Convolvulus althaeoides) הוא צמח עשבוני רב-שנתי שרוע עם שני טיפוסי עלים שונים באותו פרט אחד: העלים התחתונים פשוטים או שלמים, ואילו העליונים בעלי אונות דמויות סרגל, ארוכות, קהות בראשן פחות או יותר.
2. חבלבל ארץ-ישראלי (Convolvulus palaestinus) הוא הוא צמח עשבוני רב-שנתי שרוע או מטפס עם טיפוסי עלים שונים באותו פרט אחד. העלים חרוקים, גלוניים, או מאונים.
3. חבלבל רפואי (Convolvulus scammonia) הוא צמח עשבוני רב-שנתי זוחל או מטפס עם עלים משולשים שווי-צלעות (equilaterally triangular) וגם לפעמים חלק מן העלים סרגליים, שפתם תמימה או משוננת.

חפים ועלים

ברוב המכריע של המקרים, העלים המלווים עוקצי התפרחות (כלומר, החפים) דומים מאוד לעלי הגבעול התחתונים, ונבדלים מהם רק בכך שגודלם הולך ופוחת ככל שמתקרבים לקצה הגבעול. רק במקרים בודדים - ובעיקר במינים שבהם התפרחות הם סופיות - ישנה הבחנה ברורה בין עלים לחפים.

תפרחות

מבנה התפרחת בסוג חבלבל מגוון מאוד, ובעל חשיבות טקסונומית. ברוב המינים, התפרחות הן מסוימות וחיקיות, אך במינים כמו חבלבל זיתני וחבלבל גלוני הן אמיריות. עם זאת, מבנה התפרחת אינו תמיד ברור לעין — למשל, חבלבל איטלקי וחבלבל מדברי נושאים תפרחות דמויות אשכול מסועפת (panicle). בדרך כלל, התפרחות המסוימות נישאות על עוקץ תפרחת ברור, ובנקודת הסתעפותו מצוי זוג חפיות. עוקצי הפרחים משתנים מאוד באורכם באותה תפרחת, במיוחד כאשר מדובר בתִּפְרַחַת מְסֻיֶּמֶת חַד-בַּדית (monochasial) מובהקת. החפיות לרוב זעירות, לעיתים נשירות, ובדרך כלל אינן משמשות לאבחנה בין מינים.

פרחים

הפרחים דו-מיניים, בעלי שחלה עילית, סימטריים, דמוי משפך, מאוחי עלי כותרת ששזורים בהיותה בכפתור הפרח.

גביע

סידור חמשת עלי הגביע של חבלבל הוא חמש-בש

הגביע מורכב מחמישה עלי גביע מפורדים וחופפים (overlapping), שלרוב דומים זה לזה בגודלם ובצורתם, אך לעיתים יש ביניהם אי-שוויון קל. שני עלי הגביע החיצוניים דומים מאוד זה לזה; האמצעי לרוב א-סימטרי, עם שני חצאים בלתי שווים, וזוג העלים הפנימיים דומים זה לזה. כל עלי הגביע עשויים להיות קרומיים בשוליהם, אך לרוב לשניים הפנימיים שוליים קרומיים רחבים יותר, והם גם פחות שעירים מן הזוג החיצוני. שולי עלי הגביע תמימים או לעיתים מעט גליים. בכמה מינים, החלק התחתון של עלי הגביע חסר צבע במידה מסוימת, והניגוד בינו לבין הקצה העליון הירוק בולט לעין. ככלל, לממדיהם, ליחס הגדלים בין עלי הגביע הפנימיים והחיצוניים, לצורתם, למרקמם ולכסות השערות שלהם – חשיבות טקסונומית.

סדור עלי הגביע הוא חמש-בש (quincuncial) - חמשת עלי הגביע מסודרים כך: שניים מהם (הפנימיים) עם שני שפתותיהם (הקצוות באיור) נמצאות בפנים, שניים (החיצוניים) עם שני שפתותיהם בחוץ, ואילו העלה האמצעי עם שפה אחת בחוץ ושפה אחת בפנים.

כותרת

לכל מיני הסוג חבלבל כותרת בצורת משפך. הצינור הקצר שבבסיס הכותרת כלול, לרוב במידה זו או אחרת, בתוך הגביע, ואילו החלק המתרחב בולט מאוד החוצה ולרוב גם נראה לעין באופן ברור. שפת הכותרת גלית עד מחולקת לחמש אונות (למשל, חבלבל מצרי, חבלבל סיצילי), אך לא ברור עד כמה תכונה זו קבועה ולכן יש לנקוט בזהירות בשימוש בה לצורכי זיהוי. על גבי צדה החיצוני של הכותרת ניכרים חמישה פסי אמצע כהים, שלרוב גם שעירים (למעט חבלבל סיצילי, חבלבל רפואי), המסתיימים בקצות האונות ואינם נמשכים אל החלק הצינורי התחתון של הכותרת.

אבקנים

האבקנים חמישה ואינם שווים באורכם. התכונה הטקסונומית המרכזית נוגעת למבנה הזירים: בחלקו התחתון והמורחב של כל זיר מופיעות בלוטות יושבות, כלומר חסרות עוקץ, או בעלות עוקץ קצר מאוד, והן אופייניות לכל המינים החד-שנתיים, וכן למינים זוחלים ומטפסים מהאזור הים-תיכוני וממרכז אסיה. לעומת זאת, בלוטות אלו אינן מופיעות במינים בעלי בסיס עלים טריזי (cuneate) או מחודד (attenuate), ולכאורה גם אינן קיימות במינים זוחלים ומטפסים שמוצאם בחצי הכדור הדרומי – אף כי ממצא זה טרם הובהר באופן סופי.

עמוד השחלה והצלקות

הצלקות קצרות בדרך כלל בהרבה מעמוד השחלה הנושא אותן, אך במספר מינים הן כמעט שוות לו באורכן. הצלקות לרוב אינן בולטות מפתח הכותרת, למעט במספר מינים שבהם הן ניכרות במקצת מחוץ לה — למשל Convolvulus crenatifolius תת-המין montevidensis ו-C. equitans. ייתכן שהתבלטותן נובעת מרוחב יחסי רב יותר של הכותרת במינים אלו. מינים אלה ייחודיים גם בכך שעמוד השחלה נותר מחובר להלקט הבשל.

ברוב המינים, הצלקות דקיקות ודמויות חוט, ואורכן כשל האונות של עמוד השחלה. בישראל, לחבלבל מגובב (Convolvulus glomeratus) צלקות בעלות צורה אליפסואידית.

השחלה קירחת במרבית המינים, אך במספר מינים — בהם חבלבל ארץ-ישראלי (C. palaestinus) וחבלבל שעיר (C. betonicifolius) — מופיעות שערות בחלקה העליון, תכונה הנחשבת לעיתים לבעלת חשיבות טקסונומי.

פרי וזרעים

הפרי הוא הלקט דמוי ביצה, כמעט כדורי או מוארך מעט, ומסתיים בקצה חד. כיסוי השיער שעליו דומה לזה שעל השחלה. בסיס עמוד השחלה משתייר בכמה מינים. פתיחת ההלקט בשתי קשוות מתבצעת לאורך המגורות, באופן המכונה פתיחה חוצת מגורה (loculicidal dehiscence) — כלומר, הסדק מתחיל בקודקוד ההלקט ונמשך מטה לאורך התפר הגבי של כל עלה שחלה.

ברוב המקרים ההלקט בן שתי מגורות, והוא מכיל ארבעה זרעים בעלי חתך משולש. עם זאת, לעיתים מתקבלים פירות עם מגורה אחת בלבד ובה זרע אחד, בשל אי-התפתחות מלאה של חלק מהביציות לאחר ההפריה. במקרים מסוימים ייתכן שזוהי תכונה קבועה למין מסוים. כאשר מתפתח זרע אחד בלבד, צורתו נוטה להיות אליפסואידית. הזרעים עשויים להיות קירחים או שעירים בדרגות שונות, ופני שטחם עשויים להיות חלקים, מרושתים או גבשושיים.

חבלבל איטלקי

חבלבל איטלקי (Convolvulus cantabrica) הוא בן-שיח נדיר, בעל בסיס מעוצה. תחום תפוצתו באזורים הממוזגים והים-תיכוניים בדרום-מרכז אירופה, באגן הים התיכון (למעט מצרים, סיני וחצי האי ערב), ומשם מזרחה לאפגניסטן. הוא גדל בעיקר בבתות ובחורשים טבעיים, ונמצא באזורי השרון, הגליל העליון והתחתון, הכרמל, השומרון, השפלה, הרי יהודה, בקעת החולה, הגולן והחרמון. גובהו עד 50 ס"מ, וגבעוליו ארוכים, זקופים או שרועים. בחלקם התחתון הם מכוסים בשערות רכות ומפושקות. העלים יושבים (חסרי פטוטרת), והשחלה או הפרי שעירים. פרחיו בגווני ורוד-לבן, ותקופת פריחתו נמשכת מסוף מרץ ועד אמצע יולי.

חבלבל ארץ-ישראלי

פרח של חבלבל ארץ-ישראלי

חבלבל ארץ-ישראלי שרוע בקריית שמונה

חבלבל ארץ-ישראלי (Convolvulus palaestinus) הוא בן-שיח זוחל או מטפס, לא מצוי ואנדמי ללבנון, ישראל וסיני. הוא נפוץ בבתי-גידול מופרעים או מעובדים, ולעיתים נחשב לעשב שוטה. מצוי בעמק עכו, בשרון, בגליל העליון והתחתון, בעמק יזרעאל, בכרמל, בשומרון, בשפלה, בבקעת כינרות ובגולן.

מין זה מתפצל מבסיס מעוצה, גובהו 60 עד 100 ס"מ, והוא מכוסה בשערות זעירות, דחוסות והדוקות, כולל הגבעולים, העלים ועלי הגביע. הגבעולים עשבוניים, דקים, שרועים או משתרגים, ולרוב אינם מסתעפים. העלים בעלי בסיס דמוי חץ או לב, ונישאים על פטוטרת ברורה. העלים התחתונים רחבים, ביציים עד מוארכים, בעלי שוליים תמימים או גליים-משוננים, ובסיס קהה דמוי לב עם אוזניות; ואילו העלים העליונים צרים, דמויי אזמל וחדים בקצותיהם.

הכותרת בגוון קרם-זהוב, באורך 2 עד 3 ס"מ, ולעיתים חלקה הפנימי צהוב כגופרית. השחלה וההלקט קירחים או שעירים. ההלקט כדורי, בקוטר 8 מ"מ, ובו 4 זרעים. הזרעים חומים כהים ומגובששים (מכוסים גבשושיות זעירות דמויות יבלות).

פריחתו מסוף מרץ ועד אמצע יולי.

חבלבל זיתני

חבלבל זיתני (Convolvulus oleifolius) הוא בן-שיח נדיר, שתחום תפוצתו משתרע ממלטה ועד המזרח התיכון. בית גידולו הטבעי הוא מחשופים של סלעים קשים במדבר, והוא גדל באזורים כגון השפלה, הרי יהודה, צפון ומערב הנגב, הר הנגב, דרום הנגב ומדבר יהודה. גובהו עד 60 ס"מ, וגבעוליו זקופים. הצמח כולו – ובעיקר הגבעולים והעלים – מכוסה בצפיפות בשערות משי עדינות, היוצרות מראה אפור-מבריק, הבולט במיוחד בחלקים העליונים ובעוקצי התפרחת. הגבעולים הצעירים ירוקים, והוותיקים יותר מתעצים. גם העוקצים מעוצים. העלים התחתונים נושאים פטוטרת. הכותרת ארוכה פי ארבעה מהגביע. השחלה או הפרי שעירים. פרחיו ורודים, ותקופת פריחתו נמשכת מסוף פברואר ועד תחילת יוני.

חבלבל שעיר

חבלבל שעיר (Convolvulus betonicifolius) הוא גאופיט זוחל או מטפס באמצעות גבעוליו, ובעל שורשי אגירה מעובים. המין נפוץ באזורים נרחבים בדרום-מזרח אירופה, בקווקז ובמערב אסיה, בעיקר באזורים בעלי אקלים ים תיכוני וממוזג. הוא תועד ביוון, באלבניה, בבולגריה, בטורקיה, בקפריסין, בחצי האי קרים, ברוסיה (הקווקז הצפוני), בעיראק, בסוריה, בלבנון, בישראל ובאיראן. המין התבסס גם כצמח גר בצרפת, באיטליה ובספרד.

בישראל תפוצתו משתרעת בחבל הים תיכוני ובבתות הספר, בעיקר על קרקעות עשירות בנוטריינטים ובבתי גידול רודרליים. הוא נפוץ בגלבוע, מצוי בגליל העליון, בבקעת כנרות, בכרמל, בהרי יהודה ובשפלה, נדיר בגליל התחתון, בשרון, בפלשת ובשומרון, ונדיר מאוד בגולן, בבקעת החולה, בעמק יזרעאל, בעמק עכו, בחוף הכרמל, במדבר שומרון ובצפון הנגב. הוא נעדר מאזורים מדבריים קיצוניים.

גובהו 60 עד 100 ס"מ. העלים תמימים, שעירים, בעלי בסיס דמוי חץ או לב, ונישאים על פטוטרת ברורה. אורך טרפי העלים 5 עד 7 ס"מ. התפרחות חיקיות, מסוימות דו-בדית (dichasium) או חד-בדית (monochasium), עם 1 עד 3 פרחים, לעיתים רחוקות עד 7. חפיות הפרח מרוחקות מבסיס הגביע. עלי הגביע באורך 8 עד 15 מ"מ, מכוסים בשערות ארוכות; חלקם העליון ירוק, עשבוני ומסתיים בקצה מחודד. הכותרת בצבע לבן עד קרם, ואורכה 30 עד 40 מ"מ. ההלקט מכוסה בצפיפות בשערות צמריות וארוכות.

הפריחה נמשכת מסוף פברואר ועד תחילת ספטמבר.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא חבלבל בוויקישיתוף

• חבלבל, באתר ITIS (באנגלית)
• חבלבל, באתר המרכז הלאומי למידע ביוטכנולוגי (באנגלית)
• חבלבל, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• חבלבל, באתר Tropicos (באנגלית)
• חבלבל, באתר GBIF (באנגלית)
• חבלבל, באתר האינדקס הבין-לאומי לשמות צמחים (באנגלית)