חברת האשלג הערבית
 | |
 | |
| נתונים כלליים | |
|---|---|
| תקופת הפעילות |
1956–הווה (כ־69 שנים)  |
| מדינה |
ירדן |
| מיקום המטה |
עמאן |
| ענפי תעשייה |
כרייה |
| מוצרים עיקריים |
אשלג |
|
www | |
  | |
חברת האשלג הערבית (בערבית: البوتاس العربية, באנגלית: Arab Potash Company) היא חברה ציבורית ירדנית העוסקת בהפקת מחצבים באזור ים המלח. החברה נוסדה בשנת 1956 והיא מפיקה בעיקר אשלג, ברום ותרכובות ברום. בשנת 1958 היא קיבלה זיכיון ל-100 שנה לנצל את מחצבי ים המלח שבשטח ירדן.
החברה ייצרה בשנת 2012 כשני מיליון טונות אשלג, והעסיקה כ-2,350 עובדים. מכירותיה בשנת 2012 הסתכמו בכ-500 מיליון דינרים ירדנים (כ-700 מיליון דולר). משרדה הראשי שוכן בעמאן ומניותיה רשומות למסחר בבורסת ניירות הערך של עמאן.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]רקע היסטורי
[עריכת קוד מקור | עריכה]"חברת אשלג ארץ-ישראלית" ההיסטורית קיבלה מידי ממשלת המנדט בשנת 1930 זיכיון ל-75 שנה להפקת מחצבים מים המלח, מכל צדדיו[1]. עם תחילת מלחמת העצמאות ניהל מייסד החברה, משה נובומייסקי, מגעים עם המלך עבדאללה וגורמים ירדניים אחרים, עמם היה בקשר שנים רבות, על מנת לשמור על מפעלי חברת האשלג ולהוציאם ממעגל המלחמה. ב-13 במאי 1948 הגיע לסיכום עם משלחת ירדנית על יצירת אזור נייטרלי שיבטיח שמירת המפעלים. אך יום למחרת נפגע נובומייסקי בתאונת דרכים, בגללה לא יכול היה להשתתף בסיכום המגעים עם הירדנים. ב-17 במאי הוחתמו שני נציגים (של המפעל ושל "ההגנה"), על הסכם, שמסר את מפעלי חברת האשלג, באתר הצפוני (בחוף קליה) ובאתר הדרומי (בסדום), בניגוד לסיכום שהושג עם נובומייסקי, לחסות ירדנית. פיקוד "ההגנה" לא קיבל את ההסכם. מפעל החברה ננטש ואחר כך נבזז על ידי ערבים מקומיים[2].
לאחר הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות נכסי החברה נחלקו בין ירדן (מתקנים בצפון ים המלח) וישראל (מתקנים בדרום ים המלח). "חברת אשלג ארץ-ישראלית" הייתה חברה בריטית שהייתה רשומה בלונדון ומבחינה משפטית המשיכה להתקיים, אך לא יכלה להפעיל את מפעליה שוב לאחר המלחמה, מאחר שהתקשתה לגייס את ההון הדרוש לשיקום המפעלים[3]. מדינת ישראל ניהלה אתה משא ומתן[4], שבסופו הוסכם כי תקום חברה חדשה "מפעלי ים המלח" בה למדינת ישראל יהיו 51% מהמניות (כלומר שליטה בחברה), ואילו "חברת אשלג ארץ-ישראלית" ושותפים נוספים יחזיקו ביתרת המניות[5]. ההסכם נחתם ב-24 ביולי 1952[6]. בתגובה הודיעה ממשלת ירדן כי ביטלה את זיכיון חברת האשלג בשטחה[7], והחלה להקים חברת אשלג משלה[8]. "חברת אשלג ארץ-ישראלית" מצדה תבע פיצויים מירדן[9].
הקמת החברה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאחר שלירדן לא היה ההון הדרוש להקמת מפעל אשלג לבדה, היא ביקשה סיוע ממדינות הליגה הערבית[10], וביוני 1956 נחתם הסכם להקמת החברה, בהון של 4.5 מיליון ליש"ט בשלב הראשון. כאשר חלקה של ירדן היה חצי מיליון ליש"ט, מצרים, עיראק וערב הסעודית השקיעו 125,000 ליש"ט כל אחת, סוריה ולבנון 62,500 ליש"ט כל אחת והבנק הערבי 10,000 ליש"ט. בנוסף הוחלט ששאר ההון יגויס על ידי הפצת מניות בציבור במדינות ערב, בסכום של 3.5 מיליון ליש"ט[11]. עם זאת, לקח לחברה יותר משני עשורים להתחיל להפעיל את מתקן הייצור המשמעותי הראשון שלה בדרום ים המלח. לאחר שאחדות מהמדינות המייסדות לא מילאו את התחייבויותיהן הכספיות[12]. ולאחר שתחילה נעשו ניסיונות לחדש את הייצור בחוף קליה[13]. שם הופקו כ-80 אלף טון בשנה עד שנת 1969[14]. בנוסף סלילת כביש ישיר בין עקבה לים המלח, לצורך ייצוא האשלג החלה רק ב-1966[15].
החברה החלה לייצר כמויות גדולות של אשלג החל משנות ה-80 של המאה ה-20[16]. שוקי הייצוא העיקריים של החברה הם הודו, סין ומלזיה.
המשך התפתחות החברה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1998 חתמה החברה על הסכם עם תאגיד "אלבמרל" האמריקאי (אנ'), להקמת מיזם משותף לייצור ברום. המפעל המשותף החל בייצור בסוף 2002, בהיקף של 20 אלף טונה לשנה[17].
באוקטובר 2003, יצרנית האשלג הגדולה בעולם (PCS) Potash Corporation of Saskatchewan הקנדית, רכשה 26% ממניותיה של החברה מידי ממשלת ירדן תמורת 173 מיליון דולר, לפי שווי חברה של 665 מיליון דולר[18]. באותה עת החזיקה PCS ב-9.0% ממניותיה של חברת כימיקלים לישראל. בהמשך הודיע מנכ"ל PCS כי יפעל לביסוס לשיתוף פעולה בין החברות[19].
באוקטובר 2010 חנכה החברה מפעל אשלג חדש בהשקעה של חצי מיליארד דולר, שהגדיל את כושר הייצור הכולל של החברה ל-5.2 מיליון טון אשלג בשנה[20].
שיתוף פעולה עם ישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקמת מפעלים משותפים עם מפעלי ים המלח
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעקבות הסכם השלום בין ישראל לירדן שנחתם בשנת 1994, החלו דיונים על הקמת מפעלים משותפים של "חברת האשלג הערבית" ו"מפעלי ים המלח" זאת במטרה לחסוך בעלויות וליהנות מיתרון לגודל. בין השאר התנהל משא ומתן להקמת מפעל לייצור אשלג, בהשקעה משותפת של כ-200 מיליון דולר, בצד הירדני של ים המלח. המפעל היה אמור לייצר כ-700 אלף טון אשלג בשנה[21]. בנוסף נחתם ב-1995 מזכר הבנות עם חברת תרכובות ברום הישראלית, להקמת מפעל לייצור ברום בצד הירדני של ים המלח. בהמשך התנהל בין שני הצדדים, ללא הצלחה, משא ומתן לצורך קידום הפרויקט, והפרויקט נגנז[22]. במקומו הקים החברה מפעל ברום בשיתוף חברה מארצות הברית[23].
מסילת רכבת משותפת לנמל עקבה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1997 החלו המשרד לתשתיות לאומיות, משרד התחבורה הירדני ורשות נמל עקבה, לדון בהקמת מסילת רכבת משותפת לישראל ולירדן, שתקשר את מפעלי ים המלח הישראליים למפעל האשלג הירדני של חברת האשלג הערבית מצדו השני של ים המלח, עם נמל עקבה[24]. בדיקות כלכליות וטכניות ראשוניות הראו כי לשתי המדינות יש כדאיות בהקמת המסילה. עלות הפרויקט נאמדה אז בכ-250 מיליון[24]. עבור מדינת ישראל המסילה הייתה מפחיתה את תנועת המשאיות המובילות אשלג לנמל אילת ומאפשרת פינוי שטח מסוף האשלג בנמל, הצמוד לריף הדולפינים, לטובת פיתוח תיירותי. בהמשך נדון תוואי המסילה בידי צוותים ישראליים וירדניים משותפים, והוצע שמסילת הרכבת תעבור ברובה ממערב לגבול הישראלי-ירדני בערבה הישראלית, כאשר היא תתחבר למסילת הדרום באזור אורון, בקצה הדרומי שלה תתחבר למסילת הרכבת הירדנית המובילה סחורות לנמל עקבה. לאחר בדיקות נוספות נמצא שאין כדאיות כלכלית לפרויקט[25].
אספקת גז
[עריכת קוד מקור | עריכה]בפברואר 2014 חתמה החברה על הסכם עם החברות נובל אנרג'י, ישראמקו ודור גז, לאספקת גז טבעי משדה גז תמר למפעלי החברה בהיקף של כ-BCF 66 (מיליארד רגל מעוקבת) בשנה ל-15 שנים תמורת כ-500 מיליון דולר[26]. חיבור המפעלים בירדן התאפשר בשל קרבתם למפעלי ים המלח, שכבר חוברו קודם למערכת ההולכה והחלוקה של חברת נתיבי הגז הטבעי לישראל[27]. לצורך כך הוקם מקטע החדש (קו גז סדום-ירדן), באורך של 16 ק"מ, שחובר למקטע הירדני, באורך של 20 ק"מ בצינור, בקוטר של 12 צול, בעל יכולת הולכה בהיקף של כ-150 מיליון מ"ק גז בשנה[28].
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של חברת האשלג הערבית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מצפים לסיום בקרוב של המו"מ בעני חברת־־האשלג, הארץ, 16 במאי 1952
- ^ מ. א. נובומייסקי, הימים הגורליים במאי 48; על שפת ים המלח, הַבֹּקֶר, 20 במאי 1955
- ^ תמרוני השהייה של חברת האשלג, דבר, 31 בינואר 1952
חברת האשלג מתקשה בגיוס הוז, דבר, 26 בפברואר 1951 - ^ היועץ המשפטי יוצא ללונדון לסיום המו"מ על ההסכם עם חברת האשלג, הארץ, 26 במאי 1952
סט"א, המו"מ עם חברת האשלג, הארץ, 29 ביוני 1952 - ^ נגמר המו"מ עם חברת האשלג, הארץ, 7 ביולי 1952
עתי"ם, "מפעלי ים המלח" ישלמו דמי זכיון, הארץ, 27 ביולי 1952 - ^ הסכם חאשלג נחתם בירושלים, הארץ, 25 ביולי 1952
- ^ ירדן ביטלה זכיון חברת האשלג, הארץ, 28 בדצמבר 1952
אושרה הלאמת חברת האשלג בעבה"י, על המשמר, 28 בדצמבר 1952 - ^ ירדן מנסה להקים חברת אשלג ובית זקוק, דבר, 23 בספטמבר 1952
הירדז מפתחת מפעל האשלג, הארץ, 5 בנובמבר 1953 - ^ חברת האשלג תובעת פיצויים מירדן, הַבֹּקֶר, 20 במאי 1954
לקראת משא-ומתן עם ירדן על מפעל האשלג, הארץ, 27 ביולי 1952 - ^ יוחנן שמשי, התקציב הירדני וניצול אשלג, הארץ, 5 באפריל 1955
- ^ הוקמה חברת אשלג ערבית, למרחב, 22 ביוני 1956
הוקמה חברת אשלג הירדנית, על המשמר, 22 ביוני 1956 - ^ ג. ויגרטן, מראות מכלכלת ירדן, למרחב, 7 בספטמבר 1960
ג. צימרמן, ירדן מקימה מפעל אשלג ליד יריחו, מעריב, 17 בינואר 1961 - ^ עתי"ם, ירדן מקימה מפעל אשלג, קול העם, 16 בינואר 1962
עזרא ריבליס, ירדן תשקם מפעל האשלג בקליה, על המשמר, 18 בינואר 1962 - ^ ירדן סוגרת מפעל האשלג, הארץ, 16 בינואר 1969
- ^ ירדן סוללת כביש מים־המלח לעקבה, על המשמר, 25 באוקטובר 1966
- ^ 1.5 מיליון טונות אשלג תייצא ירדן להודו, מעריב, 14 באוגוסט 1989
- ^ יורם גביזון, כי"ל חתמה על הסכם לאספקת ברום לגרייט לייקס האמריקאית, באתר הארץ, 18 בספטמבר 2003
- ^ יורם גביזון, יצרנית האשלג הגדולה בעולם רכשה 26% ממניותיה של חברת האשלג הירדנית, באתר TheMarker, 23 באוקטובר 2003
- ^ רועי מלצר, מנכ"ל פוטש: נפעל לשיתוף פעולה בין כי"ל לחברת האשלג הירדנית, באתר גלובס, 29 בספטמבר 2005
- ^ דורון פסקין, ירדן: המלך חנך מפעל אשלג חדש בהשקעה של חצי מיליארד דולר, באתר כלכליסט, 20 באוקטובר 2010
- ^ גדי גולן, מפעלי ים המלח וחברת האשלג הירדנית במו"מ להקמת מפעל משותף, באתר גלובס, 7 בנובמבר 1996
- ^ מאת אורה קורן וגדי גולן, קבוצת הברום: אי השגת סיוע ממשלתי עלולה לעכב הקמת המפעל עם ירדן, באתר גלובס, 13 במרץ 1997
גדי גולן, חברת האשלג הירדנית בוחנת מחדש מזכר ההבנה שנחתם עם חברת הברום - להקמת מפעל בירדן, באתר גלובס, 12 במרץ 1998 - ^ אורה קורן, מיזכר הבנה למפעל ברום ירדני-אמריקני; הערכות: אפסו הסיכויים לשת"פ עם ישראל, באתר גלובס, 24 במאי 1998
- ^ 1 2 גדי גולן, תוכנית להקמת מסילת רכבת ממפעלי ים המלח לנמל עקבה, באתר גלובס, 2 ביוני 1997
- ^ גדי גולן, כדאיות נמוכה להקמת מסילה בין ים המלח לעקבה עלולה להביא לביטול המיזם, באתר גלובס, 8 באפריל 1999
- ^ עסקת יצוא ראשונה ל"תמר": גז ל"כיל הירדנית" ב-500 מיליון ד', באתר TheMarker, 19 בפברואר 2014
- ^ ליאור ברון, בשורה למפעלי התעשייה בדרום: יחוברו לגז טבעי עד סוף 2009, באתר גלובס, 4 באוגוסט 2009
- ^ ערן אזרן, לראשונה בהיסטוריה ומתחת לרדאר: גז טבעי החל לזרום מישראל לממלכה הירדנית, באתר TheMarker, 1 במרץ 2017