חגורה געשית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הר הגעש רואפהו, בחגורה הגעשית של טאופו

חגורה געשית היא חבל גאולוגי נרחב פעיל מבחינה געשית. חגורות געשיות מצויות לרוב לאורך גבולות בין לוחות טקטוניים ועשויות להכיל כמה שדות ומתחמים געשיים. חגורות געשיות דומות במבנה לרכסי הרים, אך ההרים בחגורות אלה לא נוצרו באמצעות אורוגנזה אלא הם הרי געש.

היווצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

החגורה הגעשית של אנאהים

חגורות געשיות עשויות להיווצר במגוון מיקומים טקטוניים. אחד מהם הוא אזורי הפחתה – אזור בו חודר קרום אוקייני כבד וקר מתחת לקרום אחר, ובעומק אזור החיכוך ביניהם נוצרת מאגמה. אחת מהחגורות הגעשיות הגדולות ביותר שנוצרו בדרך זו היא החגורה הגעשית אוחוצק-צ'וקוטקה (Okhotsk-Chukotka Volcanic Belt), הנמתחת לאורך 3,200 ק"מ מים אוחוצק עד לאוקיינוס הקרח הצפוני, בגבול בין הלוח האירו-אסייתי והלוח הצפון-אמריקאי. החגורה – הכוללת כ-2 מיליון קילומטרים מעוקבים של סלעי יסוד – נוצרה מהפחתה של לוח קוּלָה בתנועתו צפונה מתחת ללוח הצפון-אמריקאי לפני כ-55 מיליון שנה.

מקום נוסף בו נוצרות חגורות געשיות הוא מעל נקודות חמות, והן נקראות "שרשרות געשיות". הגאולוג הקנדי ג'ון טוזו וילסון (John Tuzo wilson) הגה ב-1963 את הרעיון כי שרשרת של הרי געש דוגמת הוואי היא תוצאה של תנועה איטית של לוח טקטוני מעל נקודה חמה ה"קבועה" עמוק מתחת לקרום. עד כה זיהו גאולוגים בין 40 ל-50 נקודות חמות כאלה בהיקף כדור הארץ, והפעילות ביותר מצויות מתחת לאיי הוואי, גלאפגוס, ראוניון ואיסלנד וכן מתחת לילוסטון. דוגמה לחגורה געשית שנוצרה בדרך זו היא החגורה הגעשית של אנאהים (Anahim Volcanic Belt) בקולומביה הבריטית, שנוצרה בעת מעבר הלוח הצפון-אמריקאי מעל הנקודה החמה של אנאהים. חגורה זו כוללת שרשרת של הרי געש במערבה ומתחמים געשיים במזרחה.[1]

מרבית החגורות הגעשיות של נקודות חמות הן בזלתיות, מאחר שהן נוצרות מעל לליתוספירה אוקיינית. כתוצאה מכך, התפרצותם נפיצה פחות מזו של חגורות געשיות באזור הפחתה. חגורות געשיות הנוצרות מעל נקודה חמה פנים-לוחית הן ריוליטיות ולכן נפיצות יותר.

תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקשת הגעשית של אמריקה המרכזית

חגורות געשיות מצויות מעל אזורים של טמפרטורות גבוהות במיוחד (700-1,400 מעלות) במקום בו נוצרת מאגמה באמצעות התכה חלקית של סלעים בקרום ובמעטפת העליונה. אזורים אלה נוצרים לרוב לאורך שולי לוחות בעומק של 10-50 ק"מ.

שרידיהן המעוותים והסחופים של חגורות געשיות עתיקות נמצאים באזורים געשיים לא פעילים כגון השילד הקנדי. שילד זה כולל יותר מ-150 חגורות געשיות שמוצאן בפרקמבריון (600-1,200 מיליון שנים), וסחיפה שחלה בהם הפכה אותם למישורים שטוחים. אזורים אלה הם חגורות ירוקות שנוצרו בקראטונים מהארכאיקון ומהפרוטרוזואיקון בין גופים גרניטיים וגנייסיים, ומתאפיינות בהתמרה מסוגים שונים של רצפים געשיים מאפייים ואולטרה-מאפייים הקשורים לסלעי משקע. נראה שחגורות ירוקות אלה נוצרו במרכזי התפשטות אוקייניים קדומים ובקשתות געשיות. החגורה הירוקה של אביטיבי (Abitibi greenstone belt) באונטריו ובקוויבק היא אחת החגורות הירוקות הגדולות בעולם.

טבעת האש[עריכת קוד מקור | עריכה]

צילום של אסטרונאוט: בשליש התחתון – המקטע המרכזי בחגורה הגעשית האנדית

הטבעת הפסיפית – שולי היבשות המקיפות את האוקיינוס השקט – היא אוסף של חגורות געשיות היוצרות את טבעת האש, בהן:

חגורות געשיות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרי געש בחגורה הגעשית הטרנס-מקסיקנית

חגורות איים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרשרת האיים הגעשיים התת-ימיים של ניו אינגלנד

חגורות געשיות ימיות הן שרשרות של הרי געש תת-ימיים:

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Encyclopedia of Volcanoes,‏ ISBN 0-12-643140-X ,Academic Press

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ החגורה הגעשית של אנאהים
  2. ^ קורדילרה (cordillera) – מונח המשמש לציון רכס הרים חופי גדול, נובע מהמילה הספרדית cordilla – חבל
  3. ^ חגורת מוביל – מונח נרדף ל"חגורה אורוגנית", אזור מאורך וצר בו מתרחשת אורוגנזה
  4. ^ הרי טושטלאס – אנומליה געשית