חגית רוזנבאום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חגית רוזנבאום
אין תמונה חופשית
לידה ה'תשמ"א (בת 41 בערך)
מדינה ישראלישראל ישראל
תקופת הפעילות 2002–הווה (כ־20 שנה)
עיסוק עיתונאית
מעסיק עיתון בשבע
מספר צאצאים 1
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

חגית רוזנבאום היא עיתונאית ישראלית. כתבת וסגנית העורך בעיתון "בשבע"[1] והעורכת הראשית של המגזין "אתנחתא". בעבר כתבת באתר החדשות "ערוץ 7". בעלת תואר ראשון בתושב"ע מאוניברסיטת בר-אילן.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בשנת ה'תשמ"א בפתח תקווה לרב צבי רוטנברג - רב קהילה בעיר ולליפה - מחנכת באולפנת צפירה. למדה בבית הספר היסודי של רשת דרכי נועם ובאולפנה שלה, הדריכה כשנתיים בסניף המקומי של תנועת הנוער עזרא עד שסולקה מהדרכה מאחר שסירבה להשתתף בישיבות צוות מעורבות מטעמי צניעות. לאחר מכן שירתה שירות לאומי בתנועת אל עמי, במסגרתה העבירה שיעורי יהדות בבתי ספר ממלכתיים בערי הגליל - מעלות, נהריה, שלומי, מושב בצת, ועוד.

בהמשך למדה שש שנים באוניברסיטת בר-אילן במסגרתם סיימה תואר ראשון בתושב"ע בהצטיינות יתירה ולמדה לתואר שני אותו לא השלימה. במהלך שנות הלימודים סייעה לעולות חדשות מאתיופיה באולפנת רעות בתגבור ולימוד לבגרויות. בבר-אילן גם התחילה לימודי עיתונאות ותקשורת, אך תוך כדי הלימודים השתלבה בעבודה בעיתון בשבע, ואי לכך לא המשיכה את הלימודים. תקופה מסוימת עבדה גם עם עמותת עם ישראל אחד בהעברת שיעורי יהדות בבתי ספר מממלכתיים, אך פרשה מחמת "אי התאמה אידאולוגית".

לימדה במדרשות שונות - מדרשת בינת בשבות רחל, מדרשת שילת באלוני שילה, ומדרשה לנשים בקריית אונו. שיעוריה עסקו בהוראת גמרא, סוגיות בנושא ארץ ישראל ו"בין ישראל לעמים.

כעיתונאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת ה'תשס"ג, עם הקמת העיתון בשבע, הצטרפה לצוות העיתון ומונתה לכתיבת מדור הילדים בעיתון, אותו כתבה מאז במשך כחמש עשרה שנים. שנה לאחר מכן התקבלה ככתבת מן המניין בעיתון, ובמקביל עבדה ככותבת ידיעות חדשותיות באתר ערוץ 7. במהלך השנים השתלבה בסוגי הכתיבה השונים בבשבע - כתבות מגזין, אקטואליה וכתיבת ידיעות חדשותיות. מרבה לכתוב בעניינים תורניים והתיישבותיים.

בשנותיה ככתבת התמחתה בהבאת סיפורים אנושיים מיוחדים, כמו: נועה אסתר שוורץ[2], לימור הרמלך - אותה ראיינה בעודה בבית החולים סמוך לפיגוע בה נרצח בעלה שולי[3], ועוד. כמו כן כתבות מגזין בנושאים תורניים והתיישבותיים. בהמשך מונתה לסגנית עורך בשבע, עמנואל שילה. בשנים האחרונות משמשת גם עורכת מגזין אתנחתא של העיתון. 

בשנת תשע"ט החלה בכתיבת טור אקטואליה קבוע בעיתון, העוסק בנושאי ארץ ישראל, זהות יהודית, לאומיות, וסיפורים חיוביים מהמגזר הדתי והתורני. בולטת בכתיבתה בקידום החיבור עם הציבור החרדי[4], יחס אוהד לנוער הגבעות, והזהות היהודית. לאחר הרג אהוביה סנדק סיקרה את קיומם של מפגשים שנערכו בעקבות האירוע בין אנשי הגבעות וחוגים שונים בחברה הישראלית, כגון הארגון בית הלל - הנהגה תורנית קשובה וחברי "פורום קפה שפירא"[5]. חשפה בשנת תשפ"א את הכנסת הכתיב הרב מגדרי לשימוש במועצה אזורית גזר וסיקרה את הנושא[6].

עוסקת בהתנגדות לתופעות פמיניזם קיצוני[7] ו"פמיניזם דתי". במסגרת כך כתבה רבות על גיוס נשים לצבא והתנהלות הצבא כלפיהן[8], התנהלות שדולות הנשים מול הצבא[9] ופעילותה של תנועת אלומה בנושא, וחשפה לראשונה את העובדה שאלומה מעודדת בנות דתיות להתגייס לצבא, על אף שהיא מצהירה שאינה עושה זאת[10]. כך גם ערכה ראיון נרחב עם הרב חיים מרקוביץ - מחברי ועדת הדת של יחידת מיטב, שבו חשף את היקף המילכוד וההטעיה של בנות דתיות בצבא, לדבריו[11].

תוכנית ההתנתקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודתה הגיעה לשיא בתקופת המחאה נגד תוכנית ההתנתקות, אז התבלטה כשסיקרה בהרחבה את פעולות המחאה השונות, וכן את נושא הסירוב לפקודת הפנוי. בנוסף לכתבות, ערכה מדור נרחב בשם "על משמר ארצנו"[12] בו רוכזו כלל הידיעות השבועיות אודות "המחאה הכתומה". בהמשך גם סיקרה את ההתנתקות עצמו ממקום מושבה ביישוב כפר דרום, בו שהתה החל משבוע לפני הפינוי ועד תום פינוי התושבים ממנו[13][14].

בין הראיונות הבולטים במסגרת זו היו: ראיון נוקב עם הרב הצבאי הראשי, ישראל וייס, תחת הכותרת "דברי הרב או דברי הרב-אלוף" על עמדתו בנושא וכפיפותו לרבותיו[15], כתבה שבחנה את עמדת המכינות ורבניהן בנוגע לסירוב פקודה[16], כתבה שכללה ראיונות עם כמה סרבנים, ביניהם גם נמרוד להבי, בן המושב עין שריד שסירב לפנות יהודים משטחי ארץ ישראל[17] ועוד. 

בעקבות ראיון שערכה עם נעם לבנת[18], ראש מטה יהודי לא מגרש יהודי שפעל לעידוד סרבנות, זומנה לחקירה משטרתית[19]. החקירה עוררה הדים בקרב אנשי תקשורת בגין הפגיעה בחופש העיתונות שמתבצעת בכך, ובפרט בעקבות דרישת המשטרה לחשוף חומרים חסויים מתוך הראיון[20], בניגוד לכללי האתיקה ושלא כחוק[21], ואף הועלתה לדיון במליאת הכנסת[22] 

בעקבות הפרשה רואיינה במספר תוכניות רדיו וטלוויזיה, בין השאר אצל לונדון וקירשנבאום, שם חוללה סערה שזכתה לשם "לכו לשטוף את הפה במים וסבון" כאשר נטשה את האולפן במהלך השידור החי מחמת שעלה בו נושא לא צנוע שלא תאם את עמדותיה הדתיות, תוך שהיא מסבירה את סיבת יציאתה במענה לשאלתו של לונדון[23]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשואה לאברך בישיבת עוד יוסף חי שביצהר, ולהם בן אחד. תושבת יצהר שבשומרון. אחיה יוני רוטנברג הוא עיתונאי.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כתבי אייס, 2 סגני עורכים חדשים לשבועון הדתי 'בשבע', באתר אייס, 18 בפברואר 2019
  2. ^ חגית רוטנברג, בשבע 80: באמונתה תחיה, באתר ערוץ 7
  3. ^ חגית רוטנברג, בשבע 54: איפה שעם ישראל היה צריך אותו – שם שולי היה, באתר ערוץ 7
    לאחר עשור ראיינה אותה שוב במלאת עשור לגירושה מחומש חגית רוזנבאום, "אצלנו הפצע עוד פתוח ומדמם", באתר ערוץ 7, ראו גם חגית רוטנברג, הבלשים פרצו לביתה של לימור סון הר מלך, באתר ערוץ 7
  4. ^ ראו: חגית רוזנבאום, "המגזר החרדי הקריב את תמצית דמו", באתר ערוץ 7
  5. ^ חגית רוזנבאום, העלילה הגיעה לסיומה, באתר ערוץ 7
  6. ^ חגית רוזנבאום, יש להם.ן שפה משלהם.ן, באתר ערוץ 7
  7. ^ חגית רוזנבאום, פמיניזם מדיר נשים, באתר ערוץ 7
    חגית רוזנבאום, שעשני אשה, באתר ערוץ 7
  8. ^ חגית רוזנבאום, לוחמת בחצאית א', באתר ערוץ 7
  9. ^ חגית רוזנבאום, קריעת הגבר, באתר ערוץ 7
  10. ^ חגית רוזנבאום, עמותה מגויסת, באתר ערוץ 7
    חגית רוזנבאום, המטרה העלומה של אלומה, באתר ערוץ 7
  11. ^ חגית רוזנבאום, "הרבה דמעות נשפכו על שולחן הוועדה", באתר ערוץ 7
  12. ^ ראו לדוגמה:חגית רוטנברג, בשבע 154: על משמר ארצנו, באתר ערוץ 7, חגית רוטנברג, בשבע 140: על משמר ארצנו, באתר ערוץ 7
  13. ^ ראו: ´החייל שיפנה אותי ייצא חבול בנפשו´, באתר ערוץ 7, חגית רוטנברג, בשבע 156: מלחמת האמונה של כפר דרום, באתר ערוץ 7
  14. ^ נדב שרגאי, הסרבנות מתפשטת: תותחנים, טירונים, ביחידת הקבורה ובמשמר האזרחי, באתר הארץ
  15. ^ בשבע 124: דברי הרב או דברי הרב-אלוף, באתר ערוץ 7
  16. ^ חגית רוטנברג, בשבע 130: יום הדין של המכינות, באתר ערוץ 7
  17. ^ חגית רוטנברג, בשבע 112: המרד השפוף, באתר ערוץ 7
  18. ^ חגית רוטנברג, בשבע 117: לבנת נגד ההתנתקות (לא לימור), באתר ערוץ 7
  19. ^ ענת באלינט, כתבת זומנה למשטרה בשל ראיון עם נועם לבנת, באתר הארץ
  20. ^ ענת באלינט, המשטרה דורשת מעיתונאית למסור רשימותיה מראיון עם נועם לבנת, באתר הארץ
  21. ^ פרופ' לימור: למשטרה אסור לגעת בעיתונאים, באתר ערוץ 7
  22. ^ פרוטוקול הכנסת
  23. ^ לכו לשטוף את הפה עם סבון, באתר nrg
    ראו גם: לכו לשטוף את הפה עם סבון!