חגית רכבי ניקוליבסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חגית רכבי ניקוליבסקי
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1 בינואר 1951 (בת 73)
תל אביב-יפו, מדינת ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס רוזנבלום לאמנויות הבמה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חגית רכבי ניקוליבסקי (נולדה ב-1 בינואר 1951) היא במאית, מחזאית, תסריטאית, דרמטורגית ומורה לתיאטרון ישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חגית רכבי נולדה בתל אביב, בת לשולמית ושלמה פורמן. גדלה ברמת גן, שבה התגוררה עד גיל עשר, אז עברה לגבעתיים. למדה בבית הספר היסודי נווה יהושע ברמת גן ואחר-כך בבית הספר היסודי דוד שמעוני בגבעתיים ובתיכון קלעי גבעתיים. מילדות רצתה לשחק, לכתוב ולביים, ועשתה זאת במסגרות של בית הספר ותנועת הנוער.

עוד לפני שידעה לקרוא, אמה נהגה לקרוא לה את השירים המחורזים מתוך ספרה של קדיה מולודובסקי "פתחו את השער", הם קסמו לה והיא ידעה אותם בעל פה. גיבורי שיריה של מולודובסקי הם ילדים יהודים החיים בפרבר עני של ורשה שלפני מלחמת העולם השנייה. באמצעות הדמיון הם מוצאים מפלט מהמצוקה והעוני. לימים עיבדה וביימה את המחזה הראשון שלה, "פתחו את השער", על בסיס שיריה של מולודובסקי (תיאטרון אורנה פורת, 1975).

שירתה בנח"ל בגרעין רם (1968-70). למדה בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב, במגמת בימוי (1970-74). בין מוריה היו יוסי יזרעאלי, עדנה שביט ומייקל אלפרדס. בתום לימודיה עבדה כמורה לתיאטרון בניידת אמנויות של עליית הנוער הסוכנות היהודית (1974-77).

בשנה השלישית ללימודיה עברה קורס בתיאטרון ילדים עם אורנה פורת, השחקנית המייסדת והמנהלת של התיאטרון לילדים ולנוער (שלימים נקרא "תיאטרון אורנה פורת"). בתום הסמסטר הציעה לה פורת משרה בתיאטרון. בצד עבודתה כמנהלת הצגות וכעוזרת במאי, קיבלה גם הזדמנות ראשונה לביים. בשנת 1978 נענתה להצעתו של עודד קוטלר, מנהל תיאטרון חיפה, ועברה לחיפה להוביל קבוצת שחקנים צעירים לפרויקט תיאטרוני בשכונת נווה יוסף, שגם עשו עבודה קהילתית.

הייתה מורה לתיאטרון (עיבוד ובימוי) בסמינר הקיבוצים ובאוניברסיטת תל אביב (1995-1975).

ב-1978 כתבה וביימה את המחזה הסאטירי "איזה נוער" בתיאטרון אורנה פורת, רוויו מוזיקלי, מערכונים ושירים, שנחל הצלחה רבה, צולם ושודר בטלוויזיה החינוכית. בעקבותיו החלה לעבוד בטלוויזיה. היא יוצרת, תסריטאית ובמאית של הפינה "על הברזלים" בטלוויזיה החינוכית. הגישה פינה על תיאטרון בתוכנית "זהו זה!". שימשה כבמאית שחקנים בתוכניות "טלאפלא" ו"מועדון החתול שמיל". כתבה תסריטים לתוכניות: "קריאת כיוון", "עניין של זמן", "ארץ מולדת","קשר משפחתי", "אנשים במיל".

ב-1989 השתתפה בכתיבת התסריט לסרט "כח משיכה" יחד עם נפתלי אלטר.

נכון לשנת 2013, כתבה או ביימה כחמישים הצגות לילדים לנוער ולמבוגרים. שלושה מהמחזות שלה ("איזה נוער", "אליעזר בעל החלומות", "שמוליק של זהרה") יצאו בדפוס במהדורה של תיאטרון אורנה פורת וצולמו במלואם לטלוויזיה החינוכית והוקרנו עשרות פעמים.

רכבי ניקוליבסקי שימשה כמנהלת אמנותית של פסטיבל חיפה להצגות ילדים (1996). כיהנה כמנהלת כללית ואמנותית של תיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער בשנים 2003-1997.[1] במסגרות אלה הייתה אחראית על תכנון ויזום רפרטוארי וליווי דרמטורגי של מחזאים.

הייתה ממקימי "אסיטז'" ישראל - הסניף הישראלי של הארגון הבינלאומי לתיאטרוני ילדים, וכיהנה כיו"ר שלו (2010-1995). הייתה בין מייסדי פרס הבמה לילדים ונוער, יוזמה משותפת של עמותת אסיטז' ומינהל התרבות במשרד התרבות והספורט. הפרסים מחולקים מדי שנה מאז שנת 2005/6 בכ-15–20 קטגוריות שונות. הייתה חברת הוועד המנהל של ארגון "אסיטז'" העולמי, במשך שתי קדנציות (2003-1997).

הרצתה על תיאטרון הילדים הישראלי וחשפה אותו בביקוריה בארצות רבות. שימשה כלקטורית ודרמטורגית בפסטיבל חיפה, בתיאטרון המדיטק ובתיאטרון אורנה פורת.

הייתה חברה במדור התיאטרון של מנהל התרבות, משרד התרבות (2013-2004). מלמדת ומביימת בסל"ה - הסטודיו לאמנויות התיאטרון מיסודו של יורם לוינשטיין. הייתה מורה לבימוי וכתיבה לשחקנים במרכז ביכורי העתים (עיריית תל אביב) (2004-5). לימדה עיבוד וכתיבה לתיאטרון ילדים באוניברסיטת תל אביב, בסדנאות הבמה ובסדנאות מזדמנות למורים וסטודנטים, וקיימה חוגי נוער רבים.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רכבי ניקוליבסקי נשואה ואם לשניים. בתה אלה היא במאית תיאטרון.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצגות שכתבה וביימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

למבוגרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שאלה נעלמה תיאטרונטו 2018 מחזה ובימוי חגית רכבי ניקוליבסקי

מנחם מנדל בארץ ישראל תאטרון יידישפיל. 2019 מחזה ובימוי חגית רכבי ניקוליבסקי

מרלן בית לסין 2019(מחזה מאת שרה עזר ) בימוי חגית רכבי ניקוליבסקי

גלבי הבימה 2022 מחזה חגית רכבי ניקוליבסקי (עפ איריס אליה כהן) במאי רזי אמיתי הבימה

סטפה אהובתי 2023 צוותא 2 מחזה ( ע״פ ספרה של עמלה עינת) ובימוי חגית רכבי ניקוליבסקי

הצגה מחזאי במאי תיאטרון שנת ההפקה
"אין ישראל און צוריק" (בישראל ובחזרה) על פי קדיה מולודובסקי רכבי ניקוליבסקי תיאטרון יידישפיל 2017
אמה ויגואר עינת ברנובסקי רכבי ניקוליבסקי סטודיו יורם לוינשטיין 2014
בין חברים[3] רכבי ניקוליבסקי על פי עמוס עוז איה קפלן תיאטרון באר שבע 2014
עד ראייה יהושע סובול רכבי ניקוליבסקי סטודיו יורם לוינשטיין ואחר כך בתמונע 2013, 2014
ילד הנה ציפור דניאל לנזיני רכבי ניקוליבסקי סטודיו יורם לוינשטיין 2012
שלוש אחיות צ'כוב רכבי ניקוליבסקי סטודיו יורם לוינשטיין 2011
למה לא באת לפני המלחמה[4] עינת ברנובסקי, על פי ספרה של ליזי דורון רכבי ניקוליבסקי תיאטרון באר שבע 2011
מארבע כנפות רכבי ניקוליבסקי רכבי ניקוליבסקי תיאטרון מחול ענבל 2008
הבימה הסטודיה הדרמטית מציגה[5] רכבי ניקוליבסקי רכבי ניקוליבסקי סטודיו יורם לוינשטיין בשיתוף הבימה 2008
קיבוץ אל. אי[6] רכבי ניקוליבסקי על פי ספרה של נעמה צבר בן-יהושע רכבי ניקוליבסקי תיאטרון באר שבע 2006-7
מישהו לרוץ איתו רכבי ניקוליבסקי על פי ספרו של דויד גרוסמן רכבי ניקוליבסקי תיאטרון בית ליסין בשיתוף בית צבי 2006
כלא עכו רכבי ניקוליבסקי רכבי ניקוליבסקי תיאטרון סביבתי הפקה מיוחדת לפסטיבל תיאטרונטו
ילד משלי[7] רכבי ניקוליבסקי על פי "סדר נשים" של עמיה ליבליך רכבי ניקוליבסקי תיאטרון באר שבע 2004
יונה יונה רכבי ניקוליבסקי בעקבות ספרו של יגאל סרנה רכבי ניקוליבסקי תיאטרון באר שבע 2004
מוכרים בלבד רכבי ניקוליבסקי בשיתוף ג'ון הולדן והסן-פרנציסקו מיים טרופ ישראל גוריון ודן צ'מלי קבוצת התיאטרון נווה צדק 1985
עלילות שלונסקי מהו רכבי ניקוליבסקי רכבי ניקוליבסקי בימת הקיבוץ סוף שנות ה-70

בין עבודותיה לילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצגה מחזאי במאי תיאטרון שנת ההפקה מידע נוסף
מנהיג נולד רכבי ניקוליבסקי רכבי ניקוליבסקי תיאטרון אורנה פורת בשיתוף מרכז יצחק רבין לחקר ישראל 2014 מיצג בין כותלי מרכז רבין
הדיבר השמיני ביאטריס הל רכבי ניקוליבסקי תיאטרון הנפש 2013
כשהחלום מתעורר למציאות רכבי ניקוליבסקי רכבי ניקוליבסקי תיאטרון אורנה פורת בשיתוף מרכז רבין 2012 מיצג בין כותלי מרכז רבין
שמוליק של זהרה[8] רכבי ניקוליבסקי רכבי ניקוליבסקי תיאטרון אורנה פורת 2011-1981 פרס כינור דוד. הועלה שש פעמים, צולם ושודר בטלוויזיה החינוכית
הקסם של אורנה רכבי ניקוליבסקי רפי ניב תיאטרון אורנה פורת 2010 פרס הבמה לילדים ונוער למחזה הטוב ביותר
מסך הברזל דפנה אנגל רכבי ניקוליבסקי תיאטרון אורנה פורת 2009
קרשינדו ואני רכבי ניקוליבסקי על פי דבורה עומר רכבי ניקוליבסקי תיאטרון המדיטק חולון 2007
רביו איזה נוער רכבי ניקוליבסקי רכבי ניקוליבסקי תיאטרון אורנה פורת, הועלה פעם שנייה בחני הפקות 1978/2008 צולם ושודר בטלוויזיה החינוכית בבימוי רינה פפיש
אליפים רכבי ניקוליבסקי על פי אסתר שטרייט-וורצל רכבי ניקוליבסקי תיאטרון המדיטק 2006 פרס הבמה לילדים ונוער-הצגת הנוער הטובה ביותר
המאוהב מכיתה ו' אפרים סידון על פי מקושינסקי רכבי ניקוליבסקי תיאטרון המדיטק 2005
הילדה שאני אוהב רכבי ניקוליבסקי סביב שירי יהודה אטלס רכבי ניקוליבסקי הועלה פעמיים - בת' אורנה פורת ובתיאטרון חיפה 1992/2004
החלום הוא צייר גדול להקה נעה דר להקה נעה דר 2003 רכבי ניקוליבסקי עשתה עריכה וקטעי קישור
נשיקה בכיס רכבי ניקוליבסקי סביב שירי שלומית כהן-אסיף רפי ניב ת' אורנה פורת 2003
הצ-הצ- הצגה רכבי ניקוליבסקי רכבי ניקוליבסקי בתחילה ת' אורנה פורת ואחר כך המדיטק 2002, 2014
אהבת איתמר[9] דבורה עומר רכבי ניקוליבסקי ת' אורנה פורת 1998
המגפיים של לאה עיבוד ללאה גולדברג רכבי ניקוליבסקי ת' אורנה פורת 1998
אורי על פי אסתר שטרייט-וורצל רכבי ניקוליבסקי ת' אורנה פורת 1993
ילדת מפתח רכבי ניקוליבסקי על פי ספרה של שלומית הגואל רכבי ניקוליבסקי פסטיבל חיפה להצגות ילדים 1993 פרס לבכורה מצטיינת
חופשה שכזאת תלמה אליגון ומיכל ורד על פי תיאטרון הגריפס רכבי ניקוליבסקי ת' אורנה פורת 1992
שיטת חנהל'ה רכבי ניקוליבסקי על פי ספרה של עמלה עינת רכבי ניקוליבסקי הפקה בית צבי ות' אורנה פורת. אומץ על ידי תיאטרון ארצי לנוער 1991
חזק יותר מסופרמן בארי קיף רכבי ניקוליבסקי ת' אורנה פורת 1988
חייזר לא זר רכבי ניקוליבסקי על פי הברווזון המכוער רכבי ניקוליבסקי ת' אורנה פורת 1987
הפיצוץ ברחוב אהלן[10] דניאלה כרמי רכבי ניקוליבסקי ת' אורנה פורת 1984
אליעזר בעל החלומות[11] רכבי ניקוליבסקי רכבי ניקוליבסקי ת' אורנה פורת 1982 צולם ושודר בטלוויזיה החינוכית
הסבתא של אפרים רכבי ניקוליבסקי מיקי גורביץ' ת' אורנה פורת 1980
בית ספר לשחקנים רכבי ניקוליבסקי ציפי פינס ת' אורנה פורת 1979
סמרטוטר צייר וסנדלרת[12] רכבי ניקוליבסקי רכבי ניקוליבסקי ת' אורנה פורת 1979
ר' שמחה ארץ ישראל[13] רכבי ניקוליבסקי רכבי ניקוליבסקי ת' אורנה פורת 1978
ציפי קונץ פוצ'ו רכבי ניקוליבסקי התיאטרון העממי של אברהם דשא (פשנל) 1978 פרס כינור דוד
אין מקום תחת השמש רכבי ניקוליבסקי רכבי ניקוליבסקי ת' אורנה פורת 1977
נדי בצרה גדולה[14] רכבי ניקוליבסקי על פי ספרה של איניד בלייטון רכבי ניקוליבסקי תיאטרון הזמן של יהודה גורן הפקות 1976
החתול במגפיים יוסי גמזו על פי קלאו, גרים ופרו רכבי ניקוליבסקי ת' אורנה פורת 1975
פתחו את השער רכבי ניקוליבסקי על פי קדיה מולודובסקי רכבי ניקוליבסקי ת' אורנה פורת 1975, 1980
נפלאותיה של לאה עיבוד של אוריאל אופק ל"ניסים ונפלאות" של לאה גולדברג רכבי ניקוליבסקי ת' אורנה פורת 1974

אודות מחזות נבחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פתחו את השער (לילדים)
הצגה המבוססת על גיבורי שיריה של קדיה מולודובסקי - אילת, אליפלט ורחל, החיים בעוני בוורשה תחת ידם הקשה של ההורים ויוצרים בדמיונם פרשנות זוהרת לדלות בעזרת חרוזי השיר וכמה חפצים - שמשייה כחלחלת, חבית, כביסה תלויה, ומעיל ישן. מעצב התפאורה היה משה שטרנפלד והמלחין אריק שפירא. בהצגה שיחקו פופיק ארנון, נורית לוטן ורחל פרנסיס.
  • איזה נוער (לנוער)
מחזה סאטירי הבנוי בצורת רוויו מוזיקלי, ובו שירים ומערכונים, שעסקו בחייהם של בני "כתה ט' שתיים/ של המורה אפרים". המחזה מתאר את מערכות היחסים שלהם עם ההורים, המורים, ההתבגרות המינית, האופנות המתחלפות, האלילים, הפנטזיות, האהבות והחלומות. בהפקה המקורית בתיאטרון אורנה פורת (1978) שיחקו אייל גפן, חיה פיק, עמיקם לוי, מיקי מרין ועמי ויינברג. המלחין היה שפי ישי ומעצב התפאורה היה משה שטרנפלד. המחזה עוסק בנושאים כמו נשיקה ראשונה, התבגרות מינית, אהבה, והיחסים בין הורים לילדים ובין מורים לילדים. הועלה פעמיים בתיאטרון ושודר בטלוויזיה החינוכית, הועלה פעמים רבות בבתי ספר ברחבי ישראל.
רכבי ניקוליבסקי התחילה חזרות בלי מחזה רק עם רעיון. בשלב הראשון חזרו וקראו במכתבים ויומנים מגיל הנעורים בניסיון, לשחזר את הרגעים מהתקופה. בשלב השני הגיעו לחטיבת הביניים והגישו לתלמידי כיתות ט' שאלונים כתובים בהם התבקשו לענות על שאלות הנוגעות לבית הספר, לבית, לחברה, לתסכולים ולחלומות. בחדר החזרות, ניתחו את התשובות, עשו אימפרוביזציות, בנו סצנות איתן חזרו לתיכון והציגו אותן בפני אותם התלמידים. רשמו את תגובותיהם ושוב חזרו לחדר החזרות ואילתרו.
  • רבי שמחה - ארץ ישראל (ילדים)
רכבי יצרה מחזה דמיוני על בסיס איגרת מהספר "מסעות ארץ ישראל" של יערי. האיגרת מתארת את מסעותיו של ר' שמחה מזלאזיץ (סוף המאה ה-17) ממזרח אירופה לארץ ישראל. גיבור המחזה הוא רבי שמחה שמודיע יום אחד לבני עיירתו כי הוא מתכוון לעלות לארץ ישראל. הם צוחקים לו והוא נודד בעקבות העז לארץ ישראל. בהצגה (1979) שיחקו דב גליקמן, דליה גור, ג'וד וונקרט וראובן גבירץ.[13]
  • סמרטוטר, צייר וסנדלרת שרצו להיות קצת אחרת (ילדים)
לולו הסנדלרת חולמת להיות שחקנית וזמרת ומשכנעת את חבריה הרוכלים בשוק לעשות הצגה בה היא מגלמת את דמותה של הנסיכה. את התפאורה והתלבושות הם יוצרים מבדים, סמרטוטים ומ"שמטס". מוזיקה דובי זלצר. בהצגה שיחקו יענק'לה בן-סירא, עירית לביא ורן ורד (1980).[12]
  • הסבתא של אפרים (נוער)
רכבי ניקוליבסקי לקחה את סיפור קורות משפחת אמה משנת 1930 ועד קום המדינה, והפכה אותו למחזה משפחתי היסטורי. הסבתא במחזה מבוססת על דמות אמה של חגית, אפרים היה הנכד הבכור שלה והוא מבוסס על דמותה של חגית. אפרים מכין בבית ספר עבודה על תולדות המשפחה. המחזה מתאר את עליית משפחת אמה לארץ ישראל, ההגעה לתל אביב, הרומן של אביה ואמה ערב מלחמת העצמאות והולדת הנכד אפרים. את התפאורה עיצב משה שטרנפלד, הבמאי היה מיקי גורביץ'.
  • שמוליק של זהרה (נוער)
מחזה אהבה על רקע תקופת הפלמ"ח, על פי מכתבי האהבה של שמואל קופמן וזהרה לביטוב, שנפגשו ערב מלחמת העצמאות בהכשרת הפלמ"ח בעין חרוד. המחזה עלה עם חמישה שחקנים ובאמצעים פשוטים של ארגזים ויריעת אוהל, אקורדיון, שירי התקופה ופסקול של מוזיקה קלאסית. הדרמה של שמוליק וזהרה, שעיקרה מאבק בין החלומות הפרטיים ובין צו השעה המתחייב מהנסיבות הלאומיות בהן חיו, זהה בעיקרה להתלבטויות של בני הנוער בני זמננו וגורמת למחזה להיות אקטואלי גם היום. במחזה עלילת משנה של מערכונים, שמתרחשים כביכול במסיבת פורים בהכשרת הפלמ"ח, ונותנים את הרקע התקופתי לעלילה. למשל מערכון על אנגלי ופלמ"חניק, מערכון על מ"כ ושני החניכים שלו, מערכון על בחור מהעיר שעובר להכשרה בקיבוץ למרות התנגדות הוריו.
ההצגה הועלתה לראשונה בתיאטרון אורנה פורת בכיכובם של עמי טראוב וחיה פיק, ניגן תובל פטר, העורך המוזיקלי היה שפי ישי, תפאורה אריה ברקוביץ', תלבושות עפרה קונפינו. מאז הועלתה ההצגה חמש פעמים וב-2012, במלאת 30 שנה להעלאתה, חזרה ההצגה בפעם השישית לבמה, צולמה ושודרה בטלוויזיה החינוכית.[8]
  • אליעזר בעל החלומות (לנוער)
מחזה מוזיקלי המספר על הגירתם לירושלים של דבורה ואליעזר בן-יהודה, קשיי קליטתם ועשר שנותיהם הראשונות בעיר. מתוארים מאבקיו לגדל את הילד העברי הראשון, ניסיונותיו לאכוף, קודם כל בביתו, את הדיבור בעברית, שקמה לתחיה בזכות מאבקו, חרף העובדה שהדבר גורם סבל לילדו ולאשתו. מתוארת עבודתו ב"חבצלת" וניסיונותיו להנחיל את הדיבור בעברית, תוך מאבק בכל הזרמים, דתיים וחילוניים כאחד. מלחין המוזיקה היה שפי ישי, תפאורה אריה ברקוביץ. בתפקיד הראשי שיחק יורם גל.[11]
  • שיטת חנהל'ה (לילדים)
מחזה על פי ספרה של עמלה עינת. העלילה מתרחשת בתחילת שנות השישים. המחזה מספר על חנהל'ה, ילדה דיסלקטית כבת 12 הנחשדת בפיגור, ובזכות עקשנותה של מורה אמיצה היא ניצלת. תפאורה ענת מסנר, מוזיקה אלדד לידור.
  • הילדה שאני אוהב (לילדים)
המחזה הוא סביב שירי האהבה של יהודה אטלס. הוא מספר חבורת ילדים שעליה נמנים שני בנים ושתי בנות, שאליה מצטרף תום, שעלה חוץ לארץ ועם כניסתו נוצרות דינמיקות בין ילדי הקבוצה. המחזה מסופר דרך עיניו של תום, שמאוהב בשירה והיא אוהבת מישהו אחר. בהפקה הראשונה בתיאטרון אורנה פורת (1994) שיחק בתפקיד הראשי שיחק אודי בן-משה, מלחין המוזיקה היה אריאל זילבר. תפאורה בוקי שיף.
  • אורי (לנוער)
מבוסס על הספר "אורי" מאת אסתר שטרייט-וורצל. המחזה מספר על התבגרותו של אורי והפיכתו מילד פרוע לנער בעל ערכים, על חיי האהבה שלו ויחסיו עם ההורים והמורים. המחזה מתרחש במושבה פתח תקווה ערב מלחמת העצמאות. תפאורה אבי וורצל, מוזיקה אלדד לידור.
  • יונה יונה (למבוגרים)
בעקבות הספר "יונה וולך" מאת יגאל סרנה. המחזה עוסק ביחסיה של יונה וולך עם אמה. את דמותה של האם גילמה אסתי קוסוביצקי ואת דמותה של וולך גילמה אורנה כץ (1996). תפאורה פרידה שהם, מוזיקה אלדד לידור.
  • המגפיים של לאה (לגיל הרך)
לאה גולדברג תולה כביסה בחצר, מתוך חבלי הכביסה יוצאים ילדים יצירי דמיונה ובעזרת הכבסים הם בונים את התלבושות והאביזרים לשירים. תפאורה טלי יצחקי, מוזיקה עודד גדיר.
  • נשיקה בכיס (לילדים)
מחזה סביב שירי שלומית כהן-אסיף, בהשראת "חלום ליל קיץ". הוא מספר על שני זוגות של ילדים מאוהבים, שחומקים מבית הספר לחורשה הסמוכה ונקלעים לפנטזיה של חלום ואהבה. במאי רפי ניב.
  • ילד משלי (למבוגרים)
מחזה בעקבות הספר "סדר נשים" מאת עמיה ליבליך. משלב בין ארבע עלילות של ארבע נשים חד-הוריות משכבה סוציו-אקונומית גבוהה יחסית, שמעוניינות בילד. תפאורה סשה לישינסקי, מוזיקה אלדד לידור.
עיבוד ל"אליפים", ספרה של אסתר שטרייט-וורצל. המחזה מספר על התבגרותם של נערים ונערות בפנימיה חקלאית. תפאורה אבי וורצל.
  • קיבוץ אל. אי (למבוגרים)
בעקבות הספר "קיבוץ אל. אי." מאת נעמה צבר בן-יהושע. גיבורת המחזה היא קיבוצניקית שמתגוררת מזה שנים רבות בלוס אנג'לס אך מתגעגעת למשפחתה שבעמק. מוזיקה שוש רייזמן.
  • קרשינדו ואני (לילדים)
עיבוד לספרה של דבורה עומר ("כל מה שהיה (אולי) וכל מה שקרה (כמעט) לקרשינדו ולי"). המספר על ילדה שאביה יצא לצבא, היא מרגישה בודדה. האב השאיר לה גמד, חבר דמיוני כמפלט לבדידות והיא ממציאה סיפורים. ההצגה שילבה מחול ובובות. תפאורה מיכאל קרמנקו, מוזיקה אלדד לידור, תנועה אילנה כהן.
  • הקסם של אורנה
מחזה מחווה לאורנה פורת, לרגל ארבעים שנה לתיאטרון הקרוי על שמה אותו הקימה ב-1970. ילדה בשם אורנה מגיעה למקום חדש ומצליחה באמצעות קסם התיאטרון להתחבר עם הילדים בני המקום. היא גם מצליחה לגרום לכך שתיאטרון ישן שעמד להיסגר יישאר פתוח. במאי רפי ניב.
  • הבימה הסטודיה הדרמטית (למבוגרים)
סיפורה של הקבוצה שיסדה את הבימה ערב המהפכה במוסקבה. גיבור המחזה הוא נחום צמח. המחזה מתאר את עבודתם של המייסדים עם הבמאי הארמני וכטנגוב לקראת ההצגה "נשף בראשית". תפאורה מיכאל קרמנקו, מוזיקה עודד גדיר.
  • מישהו לרוץ איתו (לנוער ומבוגרים)
עיבוד לספרו של דויד גרוסמן. גיבור המחזה הוא נער מתבגר העובד בחופשת הקיץ במחלקת התברואה בעירייה. הוא מובל על ידי כלבה אובדת בשם דינקה אל בעליו ומגלה שהיא נערה המחפשת את אחיה שנשבה על ידי פושע שהוא גנב ודילר. תפקיד הכלבה עוצב בתנועה. תפאורה דיתי אופק, מוזיקה אלדד לידור, תנועה נועה רוזנטל.

מחזות שביימה וראו אור בדפוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ילד משלי: על פי הספר "סדר נשים" מאת עמיה ליבליך. תל אביב: המכון למחזאות ישראלית (מפעל הוצאה לאור של מחזאות מקור), 2007.
  • קיבוץ L.A.: בהשראת ספרה של נעמה צבר בן-יהושע, הוצאת עם עובד. תל אביב: המכון למחזאות ישראלית (מפעל הוצאה לאור של מחזאות מקור), 2006.
  • אליעזר בעל החלומות (אליעזר בן-יהודה), הוצאת האגודה לקידום תרבות התיאטרון לילדים ולנו, 1984,
  • שמוליק של זהרה, תל אביב: האגודה לקידום תרבות התיאטרון לילדים ולנוער (סדרת מחזות לילדים ולנוער), 1982.
  • רוויו איזה נוער (סדרת מחזות לילדים ולנוער ספר 1), הוצאת האגודה לקידום תרבות התיאטרון לילדים ולנוער, 1981.

מבחר ממאמריה והרצאותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • על הקשר בין היוצר לילדותו - הרצאה שהתפרסמה בחוברת תיעוד הכנס שנערך בביקור ההנהלה העולמית של אסיטז' 2008.
  • מהי הצגת ילדים טובה, גלובס, 2008.
  • Theatre in the Educational System-In Conflict or in Harmony? השנתון של ארגון אסיטג' העולמי, 2003.
  • מכתב למורה - הרהורים על צפייה עם תלמידים בתיאטרון, חוברת סל תרבות עיריית תל אביב, 2003.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חגית רכבי התפטרה מניהול התיאטרון לילדים ונוער, באתר הארץ, 23 בינואר 2003
  2. ^ מרב יודילוביץ', פרס הבמה לילדים ונוער למפעל חיים לחגית רכבי ניקוליבסקי, באתר ynet, 31 באוגוסט 2014
  3. ^ אתר למנויים בלבד מיכאל הנדלזלץ, "בין חברים": השאלה האמיתית, באתר הארץ, 8 במאי 2014
  4. ^ סיון שדמון, עכבר העיר, "למה לא באת לפני המלחמה": ככה עושים שואה?, באתר הארץ, 29 בנובמבר 2011
    מיכאל הנדלזלץ, מה שראו מכאן, מה ששתקו משם, באתר הארץ, 27 בנובמבר 2011
  5. ^ נתי אורנן, עכבר העיר ת"א, פרחים מהפכניים, באתר הארץ, 27 באוקטובר 2008
  6. ^ ציפי שוחט, הצגה חדשה - "קיבוץ L.A", באתר הארץ, 6 בינואר 2007
  7. ^ מיכאל הנדלזלץ, באושר ועושר עד עצם היום הזה, באתר הארץ, 22 ביולי 2004
  8. ^ 1 2 יעקב בראון, הצגת צוות חדשה בתיאטרון לילדים ולנוער, דבר, 13 בדצמבר 1981
    חוה נובק, הווי הפלמ"ח בתיאטרון לילדים ולנוער, דבר, 30 בדצמבר 1981
  9. ^ יהודה ביטון, הפקה נעימה ומרגשת, באתר הארץ, 16 בפברואר 2002
  10. ^ חיים נגיד, חגית המפוצצת, מעריב, 4 בספטמבר 1986
    אליקים ירון, היכן בעצם הפיצוץ?, מעריב, 12 בדצמבר 1986
  11. ^ 1 2 חוה נובק, אליעזר בן-יהודה בעל החלומות, דבר, 14 במרץ 1983
    רן דביר, כמו סרט חי ..., דבר, 16 במרץ 1983
  12. ^ 1 2 חוה נובק, הסמרטוטר, הצייר והסנדלרית של ח. רכבי, דבר, 29 באוקטובר 1979
    שחקנים רוכלים, שמשחקים שחקנים, מעריב, 15 בינואר 1980
  13. ^ 1 2 יעקב העליון, ר' שמחה עולה לארץ, מעריב, 2 בינואר 1979
  14. ^ יעקב העליון, נדי בצרה גדולה, מעריב, 5 באוקטובר 1976