חגי בן-שמאי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פרופ' חגי בן שמאי

חגי בן-שמאי (נולד ב-25 ביולי 1939) הוא פרופסור אמריטוס בחוג לשפה וספרות ערבית שבמכון ללימודי אסיה ואפריקה באוניברסיטה העברית בירושלים, והמנהל האקדמי של הספרייה הלאומית.

חיים וקריירה אקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

חגי בן-שמאי נולד בתל אביב וגדל בשכונת בית וגן בירושלים, למד בבית הספר חורב ולמד שנה בישיבה. בנעוריו היה פעיל בתנועת הנוער עזרא והדריך בבאר שבע. בצה"ל שירת במסגרת תנועת הנוער בה היה חבר בגרעין הנח"ל שבקיבוץ הדתי שעלבים. הוא נשוי לבִתְיה, והם גרים בירושלים והורים לארבעה ילדים, 20 נכדים וארבעה נינים.

בן-שמאי החל את לימודיו באוניברסיטה העברית לתואר ראשון ב-1962 בשפה וספרות ערבית והיסטוריה של ארצות האסלאם, שם למד אצל פרופסור מאיר יעקב קיסטר, ממנו למד את הגישה לכתבי יד וסיים את חוק לימודיו לתואר הראשון ב-1966. לאחר מכן הלך לכיוון הפילולוגיה ועשה תואר מוסמך בערבית ושפות שמיות, אותו סיים בהצטיינות יתרה ב-1969. הוא למד אצל פרופסור יהושע בלאו ממנו למד את הבסיס הבלשני המוצק וכן הבין-שמי. בלאו הוא איש דקדוק ערבית יהודית, תחום בו החל דוד צבי בנעט ובן-שמאי המשיך את מפעלם בתחום. הערבית היהודית היא לשון שהייתה כלי הקיבול של תרבות היהודים דוברי הערבית מן המאה השמינית ועד המאה העשרים. נושא התזה שלו היה: "פירושו הערבי של יפת בן עלי הקראי לאיוב, א-ה - מהדורה ביקורתית עם תרגום עברי מבואר ומבואות". בשנים 1973-1971 שהה בהשתלמות מטעם האוניברסיטה העברית בבית הספר למדעי המזרח של אוניברסיטת לונדון וספריית המוזיאון הבריטי. עבודת הדוקטורט שלו הוגשה ב-1978, נעשתה תחת הנחייתו של פרופסור שלמה פינס, ממנו למד את הראיות הרחבה של השיטות הפילוסופיות. נושא העבודה היה: "שיטות המחשבה הדתיות של אבו יוסף יעקוב אלקרקסאני ויפת בן עלי". העבודה עסקה בהגותם של שני ההוגים הקראים בני המאה העשירית ועליה קיבל ציון גבוה. החל מ-1978 שימש מרצה בחוג לשפה וספרות ערבית באוניברסיטה העברית, במקביל הרצה באוניברסיטת בר-אילן במשרה חלקית ובשנת 1994 התמנה לפרופסור מן המניין באוניברסיטה העברית. ב-2007 פרש לגמלאות כפרופסור אמריטוס.

במהלך השנים לימד וחקר באוניברסיטת הרווארד, אוניברסיטת קיימברידג', ישיבה יוניברסיטי, אוניברסיטת פנסילבניה, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב ואוניברסיטת סנקט פטרבורג.

בשנת 1984 היה בן-שמאי בין המקימים של החברה לחקר תולדות הערבית-יהודית. אליו חברו יהושע בלאו, מרדכי עקיבא פרידמן, ומשה גיל. כנס היסוד של החברה היה בשיקגו. נשיאו הראשון של המרכז היה יהושע בלאו וכשפרש ב-1997 נהיה בן-שמאי לנשיאו השני של המרכז, תפקיד בו הוא מכהן עד היום. חברה זו גדלה והתפתחה והיום חברים בה כמאתיים חוקרים.

החל משנת 1991 חגי בן-שמאי הוא מנהל "מפעל הקראים" במכון בן-צבי ואף שימש בשנים 1993–2003 כראש מכון בן-צבי.

בשנת 1995 הקים וניהל חגי בן-שמאי יחד עם דוד סקליר את "המרכז לחקר התרבות הערבית-היהודית וספרותה" שפועל במסגרת מכון בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח, ושתפקידו הוא לקדם את איסוף המידע, ארגון המידע והמחקר של התרבות הערבית-יהודית. מחקר זה פועל כבר שתים עשרה שנה ומשימותיו העיקריות הן קודם כל קיטלוג של כל כתבי היד הערביים-יהודיים בעיקר בספרייה הלאומית הרוסית שבסנקט פטרבורג ופרסום טקסטים נבחרים מתוכם; פרשנות המקרא הערבית-יהודית; ספרות ההלכה הערבית-יהודית; העבודה במרכז מושתתת כולה על חקר כתבי יד.

החל משנת 2003 מכהן חגי בן-שמאי כמנהל משותף של מפעל פרידברג לחקר הגניזה.

לאחר פרישתו, החל משנת 2009, משמש הפרופסור חגי בן-שמאי כמנהל אקדמי של הספרייה הלאומית.

מחקרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גישתו של חגי בן-שמאי למחקר מתאפיינת בניסיון להבין או לשחזר מתוך המקורות שני דברים עיקריים: האחד הוא היסטוריה תרבותית והשני הוא שיטות רעיוניות של מחברים שונים או קבוצות שונות, בעיקר של הרב סעדיה גאון והקראים, ובנוסף לכך את פרשנות המקרא הקדומה בערבית. בן-שמאי לא קיבל חינוך כהיסטוריון, כי אם כפילולוג, והוא מנסה להבין מה הן אבני הבניין של השיטה, בצורת מונחים, מילים ולשון.

הוא מנסה לראות את הדברים בהקשרם הרחב והבין-תרבותי. גישתו דומה לזו של אחד מגדולי החוקרים של הפילוסופיה היהודית בימי הביניים, וולפסון, שלא דיבר על השפעה של תרבות אחת על אחרת, כי אם על תהודה: מישהו שומע הד, אבל מי שהשמיע את ההד אינו מעוניין שההד ישפיע, אולם מי שקיבל את התהודה, קיבל זאת מרצונו.

הקראים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן-שמאי הוא מגדולי חוקרי הקראים. הוא חקר את הגדרת הקבוצה, ההיסטוריה שלהם, אורחות חייהם, דרכי פולחנם, יצירותיהם הספרותיות וקורות השכונה הקראית בירושלים בימי הביניים. הוא בחן את שיטתם הרעיונית, את הגישות הפרשניות שלהם, מערכת היחסים שלהם עם הרבנים. בן-שמאי יזם ניהל מפעלי מחקר בתחום: קיטלוג האוספים שמכר החכם הקראי אברהם פירקוביץ' לספרייה הלאומית הרוסית בסנקט פטרבורג, המהווה את אחד מאוספי כתבי היד היהודים הגדולים בעולם, יוזם עדכון האנציקלופדיה לתולדות בני המקרא שהכין שמואל אברהם פוזננסקי, והנהיג משלחת של יד יצחק בן-צבי שמיפתה את בתי-הקברות הקראיים בחצי האי קרים.

רב סעדיה גאון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן-שמאי חקר וחידש רבות במחקרו על רבי סעדיה גאון. הוא הראה כיצד סעדיה גאון יכול היה להטביע את חותמו כשהוא משתמש בחומרים מוכנים, אולם ביוצקו אותם מחדש. זאת עשה סעדיה גאון בעיקר על ידי העברה מעברית לערבית. בכך הוא מצליח להטביע את חותמו האישי המובחן מבין השיטין, ולא באופן מוצהר.

בן-שמאי מכין מהדורה של פירוש רב סעדיה גאון (רס"ג) לחלק הראשון של ספר שמות (פרקים א'-כ') תוך כדי גילוי, חשיפה ופרסום של טקסטים חדשים ולא ידועים והעמדת מהדורה ביקורתית של הטקסטים האלה עם תרגום מוער לעברית. הוא עסק ברבדים שונים באישיותו של הפילוסוף הרב-תחומי רס"ג: רקעו התרבותי, אושיות עולמו ומקומה של ההגות הכלאמית בהגותו, בהתנגדותו לאסטרולוגיה, מכיוון שהגיונה עמד על כרעי תרנגולת ובן-שמאי קובע כי זהו הפולמוס הראשון ביהדות כנגד האסטרולוגיה ומן הראשונים בהגות הערבית. הוא מיצב ואמד את הישגיו של רס"ג במרחב ההגות הנוצרית, מוסלמית ויהודית. אסופה של עשרים מאמרים שבן-שמאי פרסם במשך שנים יצאה לאור (אפריל 2015) בסדרת אסופת (כרך ט) של מוסד ביאליק בכותרת מפעלו של מנהיג: עיונים במשנתו ההגותית והפרשנית של רס"ג.

אסלאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן-שמאי עסק בניתוח בלשני של הקוראן, בפרשנותו ובחדית', מהרובד הלשוני הוא הסיק על המשמעות החברתית והתרבותית של כותבי הכתבים והתקופה בה הם חיו. הוא אף דן במערכת היחסים בין היהודים למוסלמים.

ספר יובל לכבודו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים נבחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "חלוקת המצוות ומושג החכמה במשנת ר' סעדיה גאון", תרביץ, מא (תשל"ב), עמ' 182-170.
  • "A note on some Karaite copies of Mu'tazilite writings", Bulletin of the School of Oriental and African Studies, 37 (1974), pp. 295-304
  • "מהדורה ונוסחאות בפירושי יפת בן עלי למקרא", עלי ספר, ב (תשל"ו), עמ' 32-17.
  • "Hebrew in Arabic characters: Qirqisani's view", Studies in Judaica, Karaitica and Islamica Presented to L. Nemoy, Bar-Ilan University, Ramat-Gan, pp. 115-126
  • "The attitude of some early Karaite towards Islam", in I. Twersky (ed.), Studies in Medieval Jewish History and Literature, Harvard University Press 1984, pp. 3-40
  • "Studies in Karaite Atomism", Jerusalem Studies in Arabic and Islam, 6 (1985), pp. 243-298
  • "Kalam in medieval Jewish philosophy", in D.H. Frank and O. Leamann (eds), History of Jewish Philosophy, London-New York 1997, pp. 115-148
  • "הספרות המדרשית-רבנית בפירושי רס"ג - המשך וחידוש", בתוך י' בלאו וד' דורון (עורכים), מסורת ושינוי בתרבות הערבית-היהודית של ימי-הביניים (דברי הוועידה הששית של החברה לחקר התרבות הערבית-היהודית), רמת גן 2000, עמ' 69-33.
  • "The Tension Between Literal Interpretation and Exegetical Freedom: Comparative Observations on Saadia's Method", Jane D. McAuliffe et al. (eds.), With Reverence for the Word: Medieval Scriptural Exegesis in Judaism, Christianity, and Islam, Oxford 2003, pp. 33-50
  • "Major Trends in Karaite Philosophy and Polemics (10-11th centuries)", M. Polliack (ed.), Karaite Judaism: A Guide To its History And Literary Sources, Leiden-Boston 2003, pp. 339-362
  • "Saadya's Introduction to Daniel: Prophetic Calculation of the End of Days vs. Astrological and Magical Speculation", Aleph, 4 (2004), pp. 11-87
  • "The Judeo-Arabic vocabulary of Saadya's Bible translations as a vehicle for schatological messages: the case of Saadya's usage of the 8th form of Arabic QDR", in B. Hary and H. Ben-Shammai (eds.), Esoteric and Exoteric Aspects in Judeo-Arabic Culture, Leiden 2006, pp. 191-225

ספרים בעריכתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אשר גורן - משירת ערב: תרגומים ורשימות, ירושלים 1970.
  • המענה והראיה על אודות הדת המושפלת (ספר הכוזרי לר' יהודה הלוי), הוציא לאור דוד צבי בנעט, התקין את הטקסט חגי בן-שמאי, ירושלים תשל"ז.
  • ספר ירושלים - התקופה הצלבנית והאיובית (1250-1099), בעריכת יהושע פראוור וחגי בן-שמאי, ירושלים תשנ"א.
  • חקרי עבר וערב מוגשים ליהושע בלאו על ידי חבריו ותלמידיו בלאת לו שבעים, תל אביב וירושלים תשנ"ג.
  • המפעל לחקר התרבות הערבית-יהודית וספרותה - סדרת פרסומים; כתבי היד בערבית-יהודית באוספי פירקוביץ': חיבורי יוסף אלבציר, בעריכת חגי בן-שמאי ודוד סקליר, ירושלים תשנ"ז.
  • אוצר כתבי אבן רשד - התרגומים העבריים של אבן רשד, בעריכת שלמה פינס וחגי בן-שמאי. הביאור האמצעי של אבן רשד לספר המידות על שם ניקומאכוס לאריסטו, בתרגום שמואל בן יהודה, ההדיר וצירף מבוא, חילופי נוסח, הערות ורשימת מונחים א"ז ברמן, ירושלים תשנ"ט.
  • המפעל לחקר התרבות הערבית-יהודית וספרותה - סדרת פרסומים; כתבי היד בערבית-יהודית באוספי פירקוביץ', פירוש יפת בן עלי לבראשית, ירושלים תש"ס.
  • מנגד תראה - אסופה ממאמרי א"ר מלאכי בענייני ארץ ישראל, בעריכת אלחנן ריינר וחגי בן-שמאי, ירושלים תשס"א.
  • אוסף כתבי אבן רשד - התרגומים העבריים של כתבי אבן רשד, בעריכת שלמה פינס וחגי בן-שמאי, הביאור האמצעי של אבן רשד לספר הנפש לאריסטו, בתרגום משה אבן תיבון, ההדיר וצירף מבוא, נ חילופי נוסח, הערות ורשימת מונחים א"א עברי, ירושלים תשס"ג.
  • נ' אלוני, הספרייה היהודית בימי הביניים: רשימות ספרים מגניזת קהיר (אוריינס יודאיקוס, סדרה א, כרך ג), בעריכת מ' פרנקל וחגי בן-שמאי, ירושלים תשס"ו.
  • The History of Jerusalem: The Early Muslim Period (638-1099), ed. J. Prawer and H. Ben-Shammai, Jerusalem 1996.
  • Esoteric and Exoteric Aspects in Judeo-Arabic Culture, ed. B.H. Hary and H. Ben-Shammai, Leiden 2006.
  • The World of the Khazars, ed. Peter B. Golden, Haggai Ben-Shammai and Andras Rona-Tas, Leiden 2007.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מנחם בן-ששון, ‫ "עבודתו האקדמית של חגי בן-שמאי", ‫ דבר דבור על אופניו (2007) 9-17.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחר מאמרים פרי עטו