חגי בן גד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

חַגִּי הוא דמות מקראית, בנו השני של גד ונכדם של יעקב ושל זלפה שפחת לאה. לחגי היו שישה אחים: צפיון, שוני, אצבון, ערי, ארודי ואראלי.[1] למשפחתו של חגי קראו משפחת החגי.[2][3]

שמו[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם חגי (או חגיב) שכיח במכתבי יב ואף ידוע בחותמות עבריות וטביעות על גבי שנמצאו בארץ ישראל, וכן הוא ידוע גם מדרום ערבית ומפיניקית. ככל הנראה, השם חגי הוא קיצור של שם תאופורי, כגון השם חגיה או חגאל.[3]

במדרשים ובחז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

דעת מקרא כותב שחגי נקרא כך משום שנולד בחג ומועד.[4]

בספר הישר מסופר שאמו של חגי נקראה עוצית, והיא הייתה אשתו של גד.[5]

בספר היובלים חגי נקרא "אגתי".[6]

יש מדרש האומר שחגי נקרא בשם זה מפני שהיה מפחיד כל הנלחמים נגדו, כמו שנאמר בישעיהו שהדבר במצרים היה לחגא[7], כלומר גרם לפחד ולזעזועים.[8]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Asereth Haddibberoth.png ערך זה הוא קצרמר בנושא תנ"ך. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.