חדף ארקטי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןחדף ארקטי
חדף ארקטי
חדף ארקטי
מצב שימור
conservation status: least concernנכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חשש
conservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
סדרה: אוכלי חרקים
משפחה: חדפיים
סוג: חדף ארך-זנב
מין: חדף ארקטי
שם מדעי
Sorex arcticus
(סופר), 1792
תחום תפוצה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חדף ארקטי (שם מדעי: Sorex arcticus) הוא מין של יונק קטן ממשפחת החדפיים המצוי בטבע באמריקה הצפונית ממזרח קנדה עד לצפון-מזרח ארצות הברית.

חדף זה הוא קרובו של החדף הנודד ומיני הסוג חדף ארך-זנב. הוא קטן יחסית ומגיע לאורך של 10–12 סנטימטרים, ולמשקל 5–13 גרם בלבד. החדף בעל שערות כהות בצבע חום-כהה או שחור מעל גופו, הצלעות חומות בהירות והבטן אפורה בהירה או חומה. הזנב כהה מלמעלה ובהיר יותר מלמטה. זהו חדף המשנה את צבע פרוותו בחורף ללבנה מעט יותר.

חדף זה חי סביב תחומי האזור הארקטי של אמריקה בקנדה מניופאונדלנד ולברדור ועוד מושבות הסמוכות לאוקיינוס האטלנטי עד קוויבק ומערבה עד ליוקון ולנהר מקנזי בדרום. הוא מצוי גם בצפון-מזרח ארצות הברית בדקוטה הצפונית והדרומית, ויסקונסין, מישיגן ומינסוטה. החדף נפוץ באזורי ביצות, ביצות עשבוניות, גדות נהר ואגם וכן בקצוות הטייגה ויערות מחטניים צפוניים. החדף מצוי בתעלות, בין הסבכים לאורך עצים כמו אורן, אשוח, סוף או ערבה וכן בין פרחים גדולים.

החדפים מתרבים בין פברואר לאוגוסט והזכרים נלחמים על נקבות ומתרבים עם כמה שיותר מהן. באזורים הצפוניים עונת הרבייה שלהם קצרה בהרבה. הנקבות ממליטות 4–10 צאצאים (בממוצע 7) המתבגרים במהירות ומגיעים לבגרות כעבור שנה. עם זאת מעל 50% מהם מתים בשנתם הראשונה. תוחלת חייהם בטבע מגיעה ל-18 חודשים.

כמו מרבית החדפים זהו אוכל בשר בעל תיאבון רב. הוא ניזון ממינים שונים של פרוקי-רגליים, חלזונות וחשופיות ולעיתים גם מטרף גדול יותר. לחדפים טורפים מועטים, רובם מינים של ינשופיים.

תת-מינים:

  • Sorex arcticus arcticus
  • Sorex arcticus laricorum

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חדף ארקטי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חדף ארקטי באתר הרשימה האדומה של IUCN