חדר מתים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חדר מתים בהונג קונג

חדר מתיםבית חולים או בית קברות) הוא חדר אחסון גופות המחכות לזיהוי, נתיחה שלאחר המוות, קבורה או שריפה.

בחדר מתים מודרני, מאוחסנות הגופות בקירור למניעת ריקבון.

סוגי תאי קירור[עריכת קוד מקור | עריכה]

שני סוגים של תאי קירור נפוצים ביותר בחדרי מתים:

טמפרטורה חיובית

גופות מאוחסנות בטמפרטורה בין 2°C ל-4°C. למרות שהשימוש בתאי קירור מסוג זה משמש לשמירת גופות לתקופה של עד מספר שבועות, תא זה לא מונע רקבון, אלא רק מאט את קצב התקדמותו בניגוד לטמפרטורת החדר.

טמפרטורה שלילית

גופות מאוחסנות בטמפטורה בין ‎–15°C ל-‎–25°C. לרוב בשימוש במוסדות משפטיים או מכוני רפואה, במיוחד כאשר לא זוהתה הגופה. בטמרפטורות אלה הגופה קופאת לחלוטין והריקבון נמנע כמעט לגמרי.

חדרי מתים בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

במספר מדינות בעולם, הגופה נחנטת - מה שהופך את תהליך קירור הגופות ללא שימושי.

ברוב המדינות, משפחת הנפטר חייבת לקבור את הגופה בתוך 72 שעות (שלושה ימים) מהפטירה, אך לעתים, בעיקר במדינות אפריקה, מתבצעת הקבורה שבועות או חודשים לאחר הפטירה. במדינות אלו נשמרות הגופות לתקופה של עד שנה או שנתיים בבית חולים או בית הלוויות וכאשר המשפחה אוגרת מספיק כסף לממן את הטקס, נלקחת הגופה לקבורה.

חדרי מתים ממתינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חדרי מתים ממתינים הינם חדרי מתים שייעודם הוא בעבור גופות שמחכות לווידוא מוות. בעבר, לפני שהרפואה המודרנית יכלה לוודא מוות באופן מובהק, אנשים פחדו להקבר בחיים, כך שלאחר הכרזתם כמתים, הועברו הגופות המוטלות בספק לחדרי המתים מסוג זה, שם חיפשו מתמחים אחר סימני חיים. לעתים הותרה התרקבות הגופה מעט לפני הקבורה, לווידוא המוות לחלוטין.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]