חואן דה אווילה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
חואן דה אווילה
Attributed to el Greco - Portrait of Juan de Ávila - Google Art Project.jpg
פורטרט של חואן דה אווילה
לידה 6 בינואר 1499
אלמודובר דל קמפו, סיודאד ריאל, כתר קסטיליה
פטירה 10 במאי 1569 (בגיל 70)
מונטילה, קורדובה, ממלכת ספרד
ביאטיפיקציה 12 בנובמבר 1893 על ידי לאו השלושה-עשר
קאנוניזציה 31 במאי 1970 על ידי פאולוס השישי
חג 10 במאי
פטרון של אנדלוסיה, ספרד

חואן דה אווילהספרדית: Juan de Ávila;‏ 6 בינואר 1499 -10 במאי 1569) היה כומר, דרשן, סופר ומיסטיקן דתי. הוא הוכרז כקדוש וקיבל מעמד של מורה כנסייה בידי הכנסייה הקתולית. הוא כונה "השליח של אנדלוסיה", תודות לכהונתו רחבת ההיקף באזור.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אווילה נולד באלמודובר דל קמפו (Almodóvar del Campo) אשר במחוז סיודאד ריאל (Ciudad Real) בשנת 1499. הוריו היו אלפונסו דה אווילה וקטלינה גיחואן, והם הוכרו כזוג מומרים מיהדות, עתירי נכסים וקתולים אדוקים. 'אווילה' הוא שם משפחתו ותו לא, ולא מעיד על מקום מוצאו, שכן הוא הגיע מאלמודובר. כשהיה בן 14, בשנת 1513, הוריו שלחו אותו ללמוד משפטים באוניברסיטה של סלמנקה (Salamanca), אולם הוא עזב את לימודיו לאחר ארבע שנים ללא תואר. עם חזרתו לבית הוריו, אווילה החל להתנהל באדיקות מרבית. נזיר פרנסיסקני שסייר באזור פגש בו והתרשם עמוקות בהמלצת הנזיר, אווילה חזר ללימודים הגבוהים, אך הפעם המסגרת האוניברסיטה של אלקלה דה אנארס (University of Alcala de Henares). הוא נרשם ללימודי הפילוסופיה והתאולוגיה, תחת הוראתו הצמודה של הנזיר הדומיניקני דומינגו דה סוטו (Domingo de Soto). לפי חלק מהמקורות, אווילה הוסמך לתואר אף על פי שלא השלים את דרישות הסף[דרוש מקור]. במהלך לימודיו באוניברסיטה, נפטרו שני הוריו. כשסיים את לימודי הכמורה בשנת 1526 הוא שב לעיר ילדותו והנהיג לראשונה את המיסה בכנסייה בה הוריו נפטרו. חלק מתורתו נגעה ברוע והייתור של הרכוש הגשמי, על כן הוא מכר את האדמות המשפחתיות ותרם את כל ההכנסות לעניים. כיוון שלא נותרו לו קשרים משפחתיים באזור, הוא לקח על עצמו את משימת המסיון והתכונן לצאת למקסיקו על מנת להפיץ את הנצרות הקתולית. במהלך מסעו למקסיקו הוא עבר בסביליה, בדרום-מערב ספרד, בינואר 1527. הוא המתין שם לשלב הבא במסעו, יחד עם הנזיר הדומיניקני ג'וליאן גארסיס (Julián Garcés), שמונה לבישוף הראשון של טלקסטלה (Tlaxcala). בזמן ההמתנה בסביליה, אדיקותו במיסה וכישוריו בדרשנות תפסו את תשומת לבו של הרננדו דה קונטררס (Hernando de Contreras), כומר מקומי. קונטררס סיפר אודותיו לארכיבישוף של סביליה, אלונסו מנריק דה לארה (Alonso Manrique de Lara). משהכיר ביניהם, דה לארה הבין כי מדובר באדם בעל יכולות רבות, שיוכל לעורר את האמונה באנדלוסיה. לאחר שכנוע רב, חואן החליט לנטוש את כוונותיו לגבי מקסיקו ולהשאר באנדלוסיה. ככל הנראה, חואן דה אווילה בילה את השנים הראשונות לאחר 1526 בבית קטן בסבילה, יחד עם כומר נוסף – כנראה קונטררס בעצמו. בזמן שחי שם, הוא אסף סביבו קהל מאמינים, בקהילה אשר מנהלת אורח חיים הקרוב לחיי נזירות ואחווה. בשנת 1527 הוא החל את כתיבת יצירתו "שמעי, בת" (Audi, filia), יצירה שהוא המשיך בכתיבתה ועריכתה עד מותו. ספרו שמעי, בת פורסם לראשונה בידי חסידיו. הכותר נגזר מתהלים, פרק מ"ה, 11-12: "יא שִׁמְעִי-בַת וּרְאִי, וְהַטִּי אָזְנֵךְ; וְשִׁכְחִי עַמֵּךְ, וּבֵית אָבִיךְ. יב וְיִתְאָו הַמֶּלֶךְ יָפְיֵךְ: כִּי-הוּא אֲדֹנַיִךְ, וְהִשְׁתַּחֲוִי-לוֹ." הוא כתב את הספר כמחווה לחתונה מלכותית. לאורך כל 113 הפרקים, אווילה סיפק פרשנות אישית ופיגורטיבית לפרק המוזכר. הוא נגע בנושאים כגון הערך בתפילה, תפקיד האמונה וההשתדלות בגאולה ובטבע החטא. הטיעונים התאולוגים אותם הוא מעלה משקפים את הניסיון הכביר שהוא צבר במהלך חייו בספרד המודרנית המוקדמת. ההשראה המקורית לכתיבת ספרו עלתה מבקשתה של חסידה מקהילתו אשר ביקשה סיוע במדיטציה. הוא החל במלאכת כתיבת הספר מתוך בית האסורים של האינקוויזיציה. למרות בריאותו הנחלשת, אווילה הספיק לאשר את הגרסה להדפסה בשנת 1574.

השליח מאנדלוסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדרשה הראשונה שחואן מסר הייתה בתאריך ה-22 ביולי 1529, והיא קיבעה את מעמדו והמוניטין שלו באופן מיידי. במהלך תשע שנות משימתו המסיונרית באנדלוסיה, כנסייתו התמלאה בקהל מעריצים בכל אחת מדרשותיו. עם זאת, דרשותיו קראו לגינוי והוקעה של התנהגות המעמד האריסטוקרטי, ועל כן הוא נענש בחומרה: הוא איבד את משרתו ככומר בעיר ונשלח לבית הכלא בקיץ של שנת 1532. הוא הואשם בגין הגזמה בסכנות הכרוכות בעושר, ובכך שסגר את שערי גן עדן בפני העשירים. ההאשמות בוטלו, הוא הוכרז כחף מפשע ושוחרר מהכלא ביולי 1533. בסוף 1534 או תחילת 1535, חואן מאווילה הוגדר למחוז הבישופות של קורדובה, מה שסיפק לו משכורת קטנה של עובד הכנסייה. מאותו הרגע, העיר הזו נהפכה לבסיס ממנו הוא הכווין את קהלו והמשיך להתנועע בעצמו ברחבי אנדלוסיה, בעת שדרש וייסד מוסדות לימוד באזורים רבים כגון באזה, גראנדה, מונטילה וזפרה. יש שיטענו כי בשלב זה של חייב, הוא קיבל תואר שני בתאולוגיה קדושה, ככל הנראה בגראנדה בשנת 1538. האוניברסיטה שאווילה פתח בבאזה נודעה במיוחד. היא נוסדה בשנת 1538 תודות לבולה אפיפיורית של האפיפיור פאול III. אווילה שירת בתור הרקטור הראשון, בעל הסמכות הגבוהה ביותר במוסד. האוניברסיטה הזו היוותה המודל לסמינרים דתיים ובתי הספר של הישועים. אווילה נשאר בגרנאדה בין השנים 1538 ועד 1539, ותיחזק מעין קהילה שנבנתה סביבו. באופן דומה, בין השנים 1546 ועד 1555, חואן התגורר עם כעשרים חסידים בקורדובה. שני המקרים הללו עוררו מחשבה אצל חלק מהחוקרים כי ייתכן שהוא אכן ניסה להחיל ארגון חדש ורשמי של נזירים כמותו. עם זאת, החלת הארגון, הגדילה המהירה של הישועים בעצם מנעו את היממשות הרעיון הזה. החל משנת 1551 אווילה החל לסבול מבריאות לקויה, הוא החל לעודד את חסידיו להצטרף לישועים באופן פעיל, עד כי כ-30 מתוכם הצטרפו בפועל.

מוות[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל משנת 1551, אווילה סבל באופן מתמשך מבריאות לקויה. הוא העביר את שנותיו האחרונות בעיירת פנסיון בשם מונטילה במחוז קורדובה. הוא נפטר שם בתאריך ה-10 במאי 1569, ונקבר שם בכנסייה הישועית של גלגול הנשמות, לפי צוואתו. כיום הכנסייה משמשת מקום קדוש לזכרונו.

פרסום יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגרסה הספרדית משנת 1970 מציגה את כל יצירותיו של אווילה בשישה כרכים. בכללם: שתי עריכות להוצאות שונות של ספרו "שמעי, בת", 82 דרשות וועידות רוחניות, מספר פרשנות הברית הישנה, 257 מכתבים אבל מייצגים ומתארים את חייו משנת 1538 ועד מותו וכן מספר חיבורים נרחבים על רפורמציה וחיבורים קצרים אחרים. חואן כתב מכתבים לכמרים ובישופים שייעצו לו, למשל פדרו גואררו (Pedro Guerrero), הארכיבישוף של גראנדה, וכן לח'ואן דה ריברה ותומאס מווילנובה, שני הארכיבישופים מוונלסיה, שנהפכו לקדושים בשלב מאוחר יותר. הוא שלח מכתבים גם לאיגנטיוס מלויולה, יוחנן האלוהי ותרזה מאווילה.

גרסאות מודרניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיבוריו של הקדוש חואן מאווילה נאספו במדריד בשנת 1618, 1757, 1792 ובשנת 1805. תרגום צרפתי של ד'אנדילי פורסם בפריז בשנת 1673, תרגום גרמני של שרמר פורסם בשישה כרכים בעיר רגנסברג בין השנים 1856 ו-1881. ספרו המוכר שמעי, בת תורגם לאנגלית בשנת 1620. גרסה מודרנית פורסמה בידי המלומדת האמריקאית ג'ואן פרנסס גורמלי בשנת 2006. מבחר של מכתביו, תחת הכותרת "מכתבים רוחניים" (Spiritual Letters) תורגמו לאנגלית בשנת 1631, וגרסה זהה לזו פורסמה בשנת 1970.

השפעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הן המוניטין הקדוש של אווילה והן נסיונותיו לשנות את מוסד הכמורה, ייסוד בתי ספר וסמינרים, לימד דרך שאלות ותשובות, היוו בשלב מאוחר יותר השראה למהפכנים נוספים. הוא בעיקר כיבד את הישועים – התפתחותם הענפה ברחבי ספרד מיוחסת ליחסיו הקרובים של אווילה לאליטה הנוצרית במדינה.

הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אווילה הוכרז כקדוש על ידי האפיפיור קלמנט XIII ב-8 בפברואר 1759, והאפיפיור לאו XIII הילל את שמו ב-15 בנובמבר 1893. בתאריך ה-31 במאי הוא קודש מפי האפיפיור פאול VI. האפיפיור בנדיקטוס XVI הכריז על חואן מאווילה בתואר "מורה הכנסייה" בתאריך ה-7 באוקטובר בשנת 2012, במהלך משתה מחרוזת התפילה הקדושה (Feast of the Holy Rosary). הכרזת "מורי הכנסייה" בידי האפיפיור בנדיקטוס למול עשרות אלפי אנשים בכיכר סנט פטרוס. תואר "מורה כנסייה" שמור לאנשים שיש בהם שילוב של גאונות וקדושה, ושלקחו חלק משמעותי בפיתוח והפצת הדוטטרינה הקתולית והרוחניות. במהלך הדרשה, האפיפיור אמר שחואן מאווילה היה "מומחה עצום בכתבי הקודש, בעל רוח נלהבת למסיון. הוא ידע לחדור באופן עמוק ביותר למסתורין של הגאולה שישוע פעל עבורו לטובת האנושות. אדם של אלוהים, הוא איחד בין תפילה תמידית לפעולה שליחית. הוא הקדיש עצמו לדרשנות ולעבודה על הסקרמנטים, והתרכז על המחויבות שלו לשיפור המועמדים לכמורה, הן של אנשי דת והן אם לאו, עם גישה פורה לרפורמציה של הכנסייה."

ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Bunson, Matthew E. "Two Great Witnesses of the Faith." Catholic Answer 26, no. 6 (January 2013): 31-33. http://web.b.ebscohost.com/ehost/pdfviewer/pdfviewer?sid=a4aaaa01-6675-431a-bde2-9ff1f10ac9e0%40sessionmgr104&vid=1&hid=102 Coleman, David. "Moral formation and social control in the Catholic reformation: The case of San Juan de Avila." Sixteenth Century Journal 26, no. 1 (Spring 1995): 17-23. Ehlers, Benjamin. "Review of John of Avila: Audi, Filia: Listen, O Daughter". The Catholic Historical Review 94 (2). 2008: Catholic University of America Press: 72-371. http://www.jstor.org/stable/25027327.

Henderson, Silas. "St. John of Ávila." Priest 68, no. 12 (December 2012): 35-38. http://web.b.ebscohost.com/ehost/pdfviewer/pdfviewer?sid=1417300f-54df-4114-9aa0-2529632bcbd5%40sessionmgr120&vid=1&hid=102

Luis Gabriel-Stheeman, Jose del Valle, editors. The Battle Over Spanish Between 1800 and 2000: Language & Ideologies and Hispanic Intellectuals. New York: Routledge 2002. 15-22

Wilke, J. C. "John of Avila, St.". In Catholic University of America. New Catholic Encyclopedia. 7 (Hol–Jub) (2d ed.). Washington, D.C 2003 Gale. p. 446–449

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חואן דה אווילה בוויקישיתוף