חוגלה (עוף)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןחָגלה
חוגלת סלעים
חוגלת סלעים
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: עופות
סדרה: תרנגולאים
משפחה: פסיוניים
תת־משפחה: חוגלות
סוג: חוגלה (עוף)
שם מדעי
Alectoris
קאופ, 1829
תחום תפוצה
מפת תפוצה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
חוגלה בפסיפס הציפורים בקיסריה

חָגְלָה (Alectoris) היא סוג עוף ממשפחת הפסיוניים, בסדרת התרנגולאים. החוגלה מתאפיינת בגובה של כ-30 סנטימטרים, מקור ורגליים אדומים, בנוצות-כנפיים מפוספסות שצבעיהן משתנים בין לבן, חום ושחור, צוואר בהיר אותו מקיף פס שחור וחזה בעל צבע אפור עד תכלת.

החוגלה היא עוף חברתי החי בלהקות המונות בין 10–20 פרטים, כאשר בעונת הדגירה (לרוב חודש פברואר) הלהקה נפרדת לזוגות. בעונה זו מתרחשים משחקי חיזור של הזכרים מול הנקבות, ולאחר מכן, עם בוא תקופת הדגירה, חופרת הנקבה גומה אותה היא מרפדת בעלים ושם מטילה את ביציה. הזכר מבלה את זמנו עם הנקבה בתקופה הזו, ולאחר כחודש, עם בקיעת הביצים, מצטרף הזכר ללהקת זכרים אחרת.

החוגלה מהירה מאוד, אבל לא יכולה לעוף רחוק בגלל משקלה הרב.

החוגלה במקורות ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש המזהים את ה"קורא" המקראי עם החוגלה. במשנה נזכר "קורא זכר" שלדעת ר' אליעזר חייב במצות שילוח הקן (חולין יב ב). כבר הקדמונים כמו אריסטו ידעו שהזכר של החוגלה דוגר לעיתים על הביצים כמו הנקבה. החוגלה וגם מיני החוגלית המצויים באירופה הם עופות טהורים והייתה להם מסורת כשרות פעילה בקהילות רבות, למשל: בארץ ישראל, בספרד, מרוקו, אנגליה וגרמניה[1].

מינים בסוג[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוגלה מצויה כמעט בכל רחבי ארץ ישראל, בעיקר באזורים ההרריים. בסוג נמנים המינים הבאים:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חוגלה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ זהר עמר, מסורת העוף, תל אביב תשס"ד, עמ' 239-241