חוה ניסימוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חוה ניסימוב
חוה ניסימוב
חוה ניסימוב
לידה 9 ביוני 1939 (בת 79)
ורשה, הרפובליקה הפולנית השנייה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק סופרת, משוררת עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

חוה ניסימוב (נולדה ב-9 ביוני 1939) היא סופרת ומשוררת ישראלית. ניסימוב היא ניצולת שואה ופעילה מאוד בנושא זיכרון השואה: כותבת ספרי שירה ופרוזה בנושא השואה למבוגרים, נוער וילדים. מרצה בבתי ספר ובמחנות צה"ל כאשת עדות, ומלווה משלחות של בני נוער וחיילים לפולין. יוזמת ומשתתפת בפרויקטים הקשורים בנושא הנצחת השואה.

ילדותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוה ניסימוב נולדה בוורשה שבפולין. כשהייתה בת שלושה חודשים פרצה מלחמת העולם השנייה. זמן קצר לאחר מכן נפטר אביה ממחלת הטיפוס בגטו והיא ברחה עם אמה, חנה אלטשילר, מהגטו. כשהייתה בת שלוש הסתירה אותה אמה אצל איכרה פולנייה שהכירה אחותה של האם, כדי להציל אותה מציפורני הנאצים. ניסימוב קיבלה את השם אווה אולנסקה ובשלוש השנים הבאות חיה יחד עם יהודיה נוספת אצל המשפחה הפולנית. בכל פעם שהגיעו זרים לבקר, הסתתרו השתיים מאחורי הארון.

בגיל 6, עם סיום המלחמה, אספוהּ דודתהּ, דוד שלה ובן דודהּ מהפולנים והם התגוררו בעיר לודז'. כששבה האם ממקום בו הסתתרה בזהות בדויה בגרמניה, ניסימוב כבר כמעט לא הכירה אותה. בשנת 1992 ניסימוב שבה לראשונה לפולין למסע שורשים, אך הוריה המאמצים כבר לא היו בין החיים.

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנים ספורות לאחר תום מלחמת העולם השנייה עלתה ניסימוב לבדה לישראל, ונקלטה במוסדות של עליית הנוער ובקיבוצים. לימים היא נישאה והפכה לאם לשני בנים ובת ושתי נכדות ושני נכדים. בשנות ה-40 לחייה, היא החלה ללמוד באוניברסיטה ולעסוק בניהול מגוון פרויקטים קהילתיים ביניהם הרשות למלחמה בסמים בבת-ים. לאחר שיצאה לפנסיה עבדה בוועידת התביעות, בארגון וליווי הרצאות והשתלמויות בנושא מצוי זכויות של ניצולי השואה בישראל.

ספרה הראשון, המדריך לכתיבת זכרונות לניצולי שואה בנושא כתיבת זכרונות, לא פורסם. ב-2007 הוציאה את ספרה הראשון, "ילדה משם", שבו שחזרה את חייה בליווי איורים של עפרה עמית, הספר תורגם לאנגלית ופורסם בארצות הברית בהוצאת "כתב".

אלית וובר כתבה את המחזה "אלמלא" על פי הספר "ילדה משם", וביימה את ההצגה בשם זה; ההצגה הועלתה בארץ ובחו"ל החל מאפריל 2014, עם קטעי קישור מפי ניסימוב.

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ילדה משם, הוצאת מקטרת, 2007. ספר אוטוביוגרפי המכיל שברי זיכרונות וסיפורים מתקופת השואה.
  • רעבת רחם, הוצאת עקד, 2009. ספר שירים אישי, העוסק בשואה.
  • אין בית לבית, הוצאת עיתון 77, 2013. שירה.
  • גם השמחה שלי רוקדת בעדינות, הוצאת עיתון 77, 2014, קטעי פרוזה.
  • קָלֵידוֹסְקוֹפ, הוצאות טל מאי וידיעות אחרונות, איורים: כנרת גילדר, 2015, ספר ילדים, זוכה פרס דף דף לספרות ילדים .

הספר נכנס למצעד הספרים של משרד החנוך ומלמדים אותו בסמינר למורים ובבתי הספר.

  • A Girl From There, Ktav, illustrations by Ofra Amit, ׁׂ2015ׁ

תרגום הספר ילדה משם

  • הסוד של פלוריאן, ידיעות ספרים, 2017. הספר זכה בפרס דבורה עומר לספר נוער מצטיין בדצמבר 2017.

אנתולוגיות בהן פורסמו שיריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נסים קלדרון (עורך), כתוב, הוצאת מפעל הפיס. ספור שזכה בפרס ראשון בבת ים במסגרת תחרות הסיפור הקצר, מטעם מפעל הפיס לרשויות מקומיות.
  • מרדכי דוד (מודי) כהן (עורך), הלילה הזה כולו שירה: שירה ישראלית המתכתבת עם ההגדה ועם יציאת מצרים, הוצאת חבר לעט, מו"ל יואב איתמר, 2016.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גיא פרל, '"שבה למקום הפצע": קריאה בספר 'אין בית לבית' מאת חוה ניסימוב', בתוך: לשאת את הנפש במהופך: רשימות על שירה, 2016, עמ' 107-102.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חוה ניסימוב בוויקישיתוף

ריאיונות

על הספר "הסוד של פלוריאן"

על הספר "ילדה משם"

על הספר "קלידוסקופ"

על הספר " גם השמחה שלי רוקדת בעדינות"

על "אין בית לבית"

  • שמעון רוזנברג, [על "אין בית לבית" של חוה ניסימוב], נתיבים, גיליון 4

על ההצגה "אילמלא"

סרטוני וידאו

שיריה שהולחנו בידי רועי סלמן