חוה סמואל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חוה סמואל
TAL0142 1-2.jpg
חוה סמואל (1964) תצלום מאת בטינה אופנהיימר, ארכיון גבריאל טלפיר, מרכז המידע לאמנות ישראלית
לידה 1904
אסן, גרמניה
פטירה 1989 (בגיל 85 בערך)
ישראל
תחום יצירה קדרות

חוה סמואל (19041989) הייתה אמנית ישראלית, ילידת גרמניה, מחלוצות אמני הקרמיקה בישראל וממייסדי אגודת אמני הקרמיקה בישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מירה ליבס וחוה סמואל ליד התנור

חוה (אוה) סמואל נולדה בעיר הגרמנית אסן. אביה, ד"ר סולומון סמואל שימש כחזן וכרב בעיר. בית המשפחה נטה לאמנות. אחיה, הנס-יוחנן היה נגן עוגב ואילו אחותה אידית סמואל הייתה אמנית בובות. בין השנים 1921-1923 למדה סמואל אמנות בבית הספר "פולקוונג" (Folkwang-Schule) באסן. בעת שהותה בכפר האמנים וורפסדוודה (Worpswede), בשנת 1923, נחשפה לרעיונות של תנועת הבאוהאוס, והושפעה מיצירותיו של פרנק מאזארל (Masereel). את ההתמחות בקרמיקה עשתה בין השנים 1924-1927 בבית המלאכה לקרמיקה "מרגרטנהוה" בראשות וויל לאמארט (Lammert). בשנת 1931 למדה בבית הספר לאמנות מעשית בשטוטגרט.

בשנת 1934 עלתה לארץ ישראל והתיישבה בירושלים. בירושלים הקימה בית מלאכה לקרמיקה בשם "היוצר", בשיתוף המהנדס יצחק רייך. היה זה בית המלאכה הראשון לקרמיקה בקרב היישוב היהודי בארץ ישראל. בית המלאכה מוקם בחצר בית הספר "תורה ומלאכה", שנסגר בשנת 1930. בחודש מאי 1933 נערכה ב"בית הנכות בצלאל" תערוכה מעבודותיה של סמואל. ביוני 1933 הצטרפה לבית המלאכה האמנית פאולה אהרונסון, במקומו של רייך שעזב. השתיים חלקו חדר מגורים בביתה של משפחת בן-דוד ברחוב הנביאים בעיר.

בשנת 1934, בעקבות נישואיה של פאולה, סגרו השתיים את בית המלאכה בירושלים והקימו בית מלאכה לקרמיקה בשם "כד וספל" בראשון לציון. בית המלאכה הכיל תנור בעל שני מבערים ומדחס. העבודות של "כד וספל" כללו מגוון רחב של כלי חרס העשויים בטכניקות קרמיות שונות. בשנת 1936 עזבה פאולה את בית המלאכה[1] בין הפריטים שעוצבו ב"כד וספל" היו דמויות קרמיקה מזוגגת היצוקות בתבניות אותן עצבה סמואל. דמויות אלו מאופיינות במוטיבים יהודיים או מזרחיים וכוללות דמויות של מנגנים, דמויות מזרחיות ודמויות מן המסורת היהודית. בנוסף, עיצבה סמואל כלים שונים ועליהם עיטור בסגנון מזרחי.

על העבודות הציבוריות שיצרה נמנים: תבליטי המזלות (1948) עבור מבנה "קולנוע קסם" בתל אביב-יפו, קיר קרמיקה (1965) עבור בית העם במושב סתריה, קיר קרמיקה בבית יד לבנים בראשון לציון וכן קיר (1973) במרתף יקב כרמל מזרחי בעיר.

בשנת 1979 נסגר "כד וחומר" וסמואל עברה להתגורר ברמת גן. היא נפטרה בשנת 1989.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1949 – שני פרסים בתחרות קרמיקה, בית הנכות הלאומי "בצלאל", ירושלים[2]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גדעון עפרת, "ראשית הקראמיקה הישראלית 1962-1932", אגודת אמני הקרמיקה בישראל. (ראו הטקסט המלא באתר "המחסן של גדעון עפרת").
  • פלדמן, ניר, חומר מן הרוח, חוה סמואל חלוצת הקרמיקה הישראלית, מוזיאון ראשון לציון, ראשון לציון, 2011.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חוה סמואל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שיתוף פעולה נוסף וחלקי בין השניים היה בשנת 1955.
  2. ^ על המשמר, 22 במרץ 1949