חוות ג'ון וו. וארינה אלכסנדר רוג'רס קיני
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
מחוז היסטורי |
| מיקום |
מישיגן |
| מדינה |
ארצות הברית |
| קואורדינטות | 42°01′26″N 84°05′19″W / 42.023889°N 84.088611°W |
|
| |
חוות ג'ון וו. קיני וארינה אלכסנדר רוג'רס, הידועה בכינויה חוות קיני, היא מתחם היסטורי הממוקם ברחוב מונרו 5300 בעיירה פרנקלין, בצפון-מרכז מחוז לינאווי, במדינת מישיגן .[1] החווה הוגדרה כאתר היסטורי של מישיגן ונוספה למרשם הלאומי האמריקאי למקומות היסטוריים ב-24 בספטמבר 2001. מטע התפוחים בחווה פועל ברציפות מאז 1875, והוא אחד המטעים העתיקים במחוז לינאווי.[1]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ג'ונתן ב. קיני נולד בליים, קונטיקט, בשנת 1815, ורכש את האדמה עליה עומדת החווה בשנת 1835. בשנת 1846 מכר את האדמה לאחיו ג'ון וו. קיני, שנולד בשנת 1810 בניו לונדון, קונטיקט. בערך בשנת 1865, ג'ון שכר קבלן מקומי בשם ריילי בוטריק כדי שיבנה את בית החווה. בסביבות שנת 1875, בנו של ג'ון, ג'וזף קיני, נטע את מטע התפוחים הראשון בנחלה. ג'וזף לא התעניין בניהול העסקי של החווה, והעדיף לעסוק בגינון, ולכן השאיר את הניהול לאחותו אמה ולשלושת ילדיו: פרנק, ג'ון ר. ורות קיני.[2]
ג'ון ר. קיני היה הכוח המניע בניהול החווה. הוא נולד בשנת 1882 ולאחר מכן עבר לשיקגו כדי לעבוד כאיש מכירות. בשנת 1916 חזר לחווה והביא איתו חידושים רבים לשיפור העבודה החקלאית. החווה הפכה לאחת מספקיות הפירות הגדולות באזור, והוא הקים אסמים לאחסון בקירור כבר בשנת 1922. בשנת 1923 הוא נישא לזמרת האופרה דורותי בלאדון אלטון, והזוג שיפץ את בית החווה בשנת 1926.[2]
בשנות ה-30 הותקנו בחווה יחידות קירור, וגודלו שם עצי חג המולד, שנמכרו תחת מודל המכירות של "בחר בעצמך". חלק ממאפייני הנוף המקיפים את הבית, כולל קיר התמך לאורך כביש M-50, נבנו בין השנים 1926 ל-1950.[1] פרנק פרי (האח) נפטר בגיל צעיר, ובשנת 1963 קנה ג'ון ר. קיני את חלקה של אחותו רות' בנחלה. החווה עברה בנאמנות לבניו, ג'ון וויליאם קיני ופרנק פרי קיני. בשנת 1980, ג'ון וויליאם הפך לבעלים היחיד של החווה.[2]
תיאור
[עריכת קוד מקור | עריכה]החווה משתרעת על פני 1036 דונמים, הכוללים את בית החווה, שדות, חורשות, אגם ומטע התפוחים. רובה של הנחלה - כולה מלבד 40 דונם - הייתה בבעלות משפחת קיני מאז שהתיישבו בה לראשונה בשנת 1835.[1] בית החווה ניצב על גבעה קטנה, ומולו ניצב קיר תמך מבטון מצופה באבני שדה.[2]
הבית הוא מבנה בן שתי קומות מסוג ״זקיף ואגף״, עם יסודות מאבן שדה וקירות עשויים קורות עץ. נותרו בו שרידי עיטורים מתקופת התחייה היוונית, ביניהם פילסטרים צרים בפינות, פס אפריז רחב מתחת לכרכובים, ופנסי הצד והמשקוף הממסגרים את הכניסה הקדמית. חלק הזקיף של הבית הוא ברוחב שלוש כניסות עם גג בעל שיפוע קל. חלק האגף הוא גם כן ברוחב שלוש כניסות בקומת הקרקע ושתיים בקומת השנייה; גם לו יש גג שטוח.[2]
