חוות ההכשרה בקלוסובה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פריסת קיבוצי ההכשרות בפולין. בולט האחוז הגבוה של "גוש קלוסובה" מתוך כלל ההכשרות
הכשרת קלוסובה 25-אוקטובר-1933
חלוצים מקיבוץ קלוסובה במחצבה 1936
חלוצים מקיבוץ קלוסובה במחצבה 1933
חברות הקיבוץ עבדו במחצבה לצד החברים בשוויון מלא 1927

חוות ההכשרה בקלוסובה (ובשמה המלא "קיבוץ חוצבי האבנים בקלוסובה ע'ש יוסף טרומפלדור") הוקמה ב-1924 על ידי ארגון החלוץ בעיירה קלוסובה שבמזרח פולין כדי להכשיר נוער יהודי לעלייה ארצה. הפעילות המרכזית של חברי החווה הייתה בחציבת אבנים במחצבה הסמוכה לעיירה. מבין כל חוות ההכשרה בפולין נחשבה חווה זו ל"סמן ימני" מבחינת תנאי המחיה הקשים בה ומבחינת האידאולוגיה הקיצונית של חבריה. בשיאה הפכה הכשרה זו (על פלוגותיה) לשנייה בגדולה בפולין (אחרי "שחריה") וכ-8,000 בני נוער עברו בה בדרכם לעלייה ארצה.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת המאה ה-20 החלה התעוררות ציונית נרחבת באירופה שהובילה לעלייה השנייה. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נעצרה העלייה ארצה והתחדשה רק לאחר סיום המלחמה. בתקופה זו הובילו תנועת הנוער השונות (בראשות תנועת החלוץ) את הקמתן של חוות הכשרה ברחבי אירופה (בעיקר בפולין) בהם הוכשרו עשרות אלפי צעירים ששאפו לעלות ארצה. מתוך הרצון להתאים את אופי ההכשרה לפעילות החלוצית המרכזית בארץ שאפו ראשי "החלוץ" להתרכז בהכשרה חקלאית אולם עקב אי היכולת להתפרנס אך ורק מחקלאות (בגלל זמינות קרקע, עונתיות וכו') פנו רבים מחברי ההכשרות לעסוק במגוון רב של מלאכות אחרות.

הכשרה עונתית מול הכשרה קבועה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת מהדילמות איתן התמודדו רוב קיבוצי ההכשרה הייתה לגבי משך ואופן שהות החברים בהן. בתחילת הדרך פעלו רוב הקיבוצים במודל של הכשרות קצרות בתקופת הקיץ ושחרור החברים לבתיהם עם תחילת החורף. דבר זה הביא לשתי תופעות:

  • חלק מבוגרי הכשרה שחזרו לביתם, בהמתנה לעלייה, שוכנעו על ידי ההורים, שהתנגדו לעלייה, להישאר בפולין ולא לעלות ארצה.
  • ידע רב שצברו חברי ההכשרה הלך לאיבוד עם בוא החברים החדשים וזאת מחוסר תקופת "חפיפה" ראויה דבר שהביא לבזבוז כספים ומשאבים.

אי לכך, לאחר מספר שנים, החלו ההכשרות לשקול מודל אחר לפיו המגיעים לחווה יישארו בה באופן קבוע ולאורך כל השנה עד שיקבלו סרטיפיקט ויעלו ארצה. בסופו של דבר אומץ מודל זה על ידי חלק גדול מחוות ההכשרה.

ההיסטוריה של החווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמת החווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוות קלוסובה הוקמה ב-1924 בעיירה קלוסובה (כ-20 ק"מ מהעיר סארני) שבמחוז ווהלין (אז בפולין ולאחר המלחמה באוקראינה). החווה הוקמה על ידי 8 חלוצים מתנועת החלוץ בפולין, תושבי סארני והסביבה, בהובלתו של שמחה פינקלשטיין. עקב מיעוט אפשרויות העבודה החקלאית באזור החליטו החלוצים לעבוד במחצבת אבנים ובמנסרת עצים שפעלו בקרבת העיירה והיוו מקום תעסוקה עיקרית לתושבי קלוסובה והסביבה. המחצבה הייתה בבעלות משפחה יהודית (משפחתו של מיכאל פיינשטיין) והמנסרה למשפחת לרנר.

עד הגעת חלוצי ההכשרה למחצבה הועסקו בה, בעיקר, אסירים פליליים אך גם רבים מתושבי הסביבה. חברי הקבוצה הראשונה שהגיעו למקום לבקש עבודה נתקלו בלעג וזלזול ביכולתם של נערים להתמודד עם משימת החציבה הקשה[1]. גם לאחר ששיכנעו את בעל המחצבה לקבלם, התבקשו חברי הקבוצה לעמוד בהספקי העבודה של הפועלים הוותיקים ולקבל את אותו שכר כמותם[2]. על אף הקשיים הרבים עמדו חברי ההכשרה במשימה והוכרו כקבוצת עבודה מאוגדת.

ב-1925, כשמספר חברי ההכשרה הגיע כבר ל-35, החלו ראשוני החלוצים מהחווה לעלות ארצה.

עד 1926 פעלה החווה במתכונת עונתית. עם בוא האביב הגיעה למקום קבוצה חדשה של חלוצים שעבדו במהלך הקיץ ולקראת סופו עזבו את החווה (בחזרה לבתיהם או לעלייה) ושנה לאחר מכן הגיעה קבוצה חדשה.

תקופת ההכשרה הקבועה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1926 מקבל הקיבוץ החלטה על מעבר מהכשרה עונתית להכשרה קבועה לפיה ישהו אנשי ההכשרה במקום עד עלייתם ארצה[3]. את ההחלטה הזו הוביל בני מרשק שהגיע באותה שנה למקום והפך למנהיג בקיבוץ[4]. כחלק מתהליך הפיכת המקום ליישוב קבע הורשו זוגות להינשא ואף להביא ילדים.

באותה שנה התקבלה החלטה במרכז "החלוץ" לבנות בית מרווח לחברי הקיבוץ. הבית נחנך ב-1927.

גוש קלוסובה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמעו של קיבוץ קלוסובה יצא למרחקים ומשך אליו מספר רב של חלוצים. מאחר שפוטנציאל העבודה במחצבה עצמה היה מוגבל, הוקמו פלוגות נספחות ביישובים קרובים לעיירה[5]

הגידול במספר החלוצים שהגיעו להכשרה נבע גם מהצמצום בחלוקת הסרטיפיקטים על ידי המנדט כתוצאה מפרסום הספר הלבן של פאספילד ב-1930.

ב-1931 הוקם, רשמית, "גוש קלוסובה" שבשיאו מנה כ-1000 חלוצים שנחלקו לכ-70 פלוגות שהיו פזורות בכפרים ובעיירות במחוז.

חיסול הקיבוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר מ-1931 החלו התנכלויות של השלטונות הפולנים לקיבוץ בקלוסובה תוך מאמצים להחליף את העובדים היהודים בעובדים פולנים. יחס זה גרם לתנודות בהיקף העובדים במחצבה עצמה ובתקופת הצמצום עברו העובדים לאחת מפלוגות הגוש.

תהליך התנכלות זה הגיע לשיאו בסוף 1937 אז דרשו השלטונות הפולניים לפטר את כל הפועלים היהודים ולהעביר את המחצבה והמנסרה מהבעלים היהודים לבעלות פולנית. עקב כך ננטש הקיבוץ וחבריו עלו ארצה, חזרו לבית הוריהם או הצטרפו לאחת מהפלוגות של גוש קלוסובה.

חיסול הגוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק מפלוגות הגוש המשיכו להתקיים עד פרוץ מלחמת העולם השנייה ב-1939. מזרח פולין נכבשה על ידי הרוסים שפיזרו את הגופים הציונים. חלוצי ההכשרה התרכזו במרכזי ההכשרה בקובל ולוצק אליהם הגיעו גם אנשי ההכשרה שברחו מחוות ההכשרה בגרוכוב. בהמשך עברו החלוצים לוילנה והגוש התחסל.

"רוח" קלוסובה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מראה אופייני של חבר הכשרה במחצבת קלוסובה "קלוסוביאק". הבגדים המטולאים והמרופטים והנעלים המאולתרות היוו סימן הכר לעובדים במחצבה והם לבשו אותם בגאווה רבה

קיבוץ קלוסובה התפרסם בתנאי החיים בו ובקשיחות של חבריו שהעלו על נס את ערכי העבודה הקשה וההסתפקות המועט. חברי הקיבוץ נקראו "קלוסוביאקים" ומוטו החיים שהכתיב בני מרשק היה "ליצור מולדת לעם מחוסר קרקע. להפוך יהודי תלוש ובטלן לאיש עובד בחיי קומונה. אין פשרות. יש להתגבר על החולשות, על הסטיות. מהפכה לא עושים ברכרוכיות. מן ההכרח לתבוע הרבה מעצמך ומזולתך ולעיתים אף להתאכזר".

רוח זו הביאה לכך שחברי הקיבוץ החמירו עם עצמם באופן יוצא דופן. הם גרו בצריף קטן ופרוץ רוחות שבנו במו ידיהם, ישנו 3 במיטה אחת (מחוסר מקום) ואף על שולחנות האוכל, לבשו בגדים בלויים ונעלו נעליים עשויות מצמיגי מכוניות. הצפיפות הרבה גרמה להפצת מחלות נרחבת והרצון, של חברי הקיבוץ, לפתור את כל בעיות הקיבוץ בד' אמותיו הביאה לכך שהחולים נשארו, בזמן מחלתם, בקיבוץ תוך קבלת טיפול רפואי מינימלי ובאופן שסיכן את חייהם.

תורת החלוציות העברית אכזרית במעשיותה ונפלאה במהותה

השליח מארץ ישראל אברהם גוברמן (השלט נתלה בחדר האוכל של הקיבוץ והועתק לקיבוצים אחרים)

.

הערכים החומריים שנוצרו על-ידי אותם חוצבים באבן-אינם ממצים את הערך האנושי הגלום במעשיהם. האבן לא הייתה רק אמצעי לקבלת שכר, אלא בעיקר כדי לחולל שינוי בעצמם. את האבן חצבו למען חצוב באדם

.

צורת חיים זו של הקיבוץ בקלוסובה שימש מודל לחוות אחרות אולם היו גם כאלו שערערו על כך וביניהם היה ברל כצנלסון שהתנגד ל"אכזריות" כערך חינוכי.

מורשתה של החווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בוגרי הקיבוץ, שעלו ארצה עם תום תקופת הכשרתם[6], השתלבו, ברובם, במספר קיבוצים כגון יגור[7], גבעת השלושה, רמת רחל, רמת הכובש, גליל ים, גבעת ברנר ועוד. עולים אלו הביאו איתם ארצה את הערכים עליהם התבסס קיבוץ ההכשרה: האידאולוגיה, מוסר העבודה, הסולידריות החברתית וההסתפקות במועט. חלקם השתלב בתעשיית המחצבות בארץ (למשל חברי יגור במחצבת נשר וחברי גבעת השלושה במחצבות מגדל צדק).

ב-2014 ארגנה עמותת יד טבנקין (שברמת אפעל) כנס לציון 90 שנה להקמת הכשרת קלוסובה. בכנס השתתפו חברי ההכשרה וכן חברי קיבוצים שהוקמו על ידי חברי ההכשרה. במקביל נפתחה בבית "יד טבנקין" תערוכה שהציגה תמונות, מסמכים וסרטונים על החווה (אוצרת התערוכה הייתה דליה קינן-פרץ)[8][9].



ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נאמר על ידי פינקלשטיין: "איהר האט שוין נישט געפונען פון וועמען חוזק צו מאכן ? איהר אינגלעך ווילט זין שטיינהאקערס ? מאך זי נישט נאריש אום פאר היים" (כלום לא מצאתם אחר ללעוג לו ? אתם, זאטוטים, תהיו חוצבי אבנים ? אל נא תעשו את עצמכם לצחוק ושובו לבתיכם)
  2. ^ רוב השכר ניתן בתלושי מזון אותם ניתן היה לממש רק בקנטינה שאף היא הייתה בבעלות בעלי המחצבה
  3. ^ הקיבוץ בקלוסובה היה הראשון שעבר להכשרה קבועה ושאר ההכשרות הלכו בעקבותיה
  4. ^ ב-1929 עלה בני מרשק ארצה ודניאל לוי החליפו בהנהגת החווה
  5. ^ פלוגות של "גוש גרוכוב" הוקמו, בין השאר, ברוקיטנה, דומברוביצה, טומשגורד, הורוכוב, ורבה, לובומל, קוסוב, קוטי, אוליקה, אנטונובקה, ברסטצ'קה, קרמניץ, פרצ'ב, סטולין, טורצ'ין, רובנו, קובל, לוצק, טרנופול, איוונו-פרנקובה, קולומיאה, קוסטופיל, קורץ, קלבן, לוקאצ'י, זלוצ'ב, ולודבה, ברודי, הושץ', דומברוביץ, קריסטינופול, קאמין-קושירסקי, דמידיבקה ועוד.
  6. ^ ההגעה ארצה נעשתה במסגרת העלייה השלישית והעלייה הרביעית
  7. ^ חברי יגור מהכשרת קלוסובה באתר קיבוץ יגור
  8. ^ קלוסובה שלי-דפדוף באלבום באתר יד טבנקין
  9. ^ חזי ראובני, רשמים מכנס קלוסובה באתר "הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני", 13 בינואר 2015
  10. ^ חיים דן באתר קיבוץ עינת