חוות ההרבעה הלאומית בקלדרובי נד לבם
 | |||||||||
| טירת קלדרובי | |||||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||
| מידע כללי | |||||||||
| סוג |
horse stud farm, contributory organization  | ||||||||
| מדינה |
 צ'כיה | ||||||||
| מבקרים בשנה | 44,666 (נכון ל־2021) | ||||||||
| הקמה ובנייה | |||||||||
| תקופת הבנייה | ? – 15 באוקטובר 2009 | ||||||||
| תאריך פתיחה רשמי |
15 באוקטובר 2009 | ||||||||
| קואורדינטות | 50°03′27″N 15°29′05″E / 50.057617°N 15.484825°E | ||||||||
|
www | |||||||||
  | |||||||||
חוות ההרבעה הלאומית בקלדרובי נד לבם (בצ'כית: Národní hřebčín Kladruby nad Labem) היא חוות הרבעה ממלכתית בקלדרובי נד לבם, שבמחוז פרדוביצה במרכז צ'כיה, כ-80 קילומטרים מזרחית לפראג. חוות ההרבעה קיבלה מעמד של חוות הרבעה קיסרית מהקיסר רודולף השני בשנת 1579, היא מהעתיקות באירופה והיא אתר מורשת עולמית של אונסק"ו מ-2019.
טופוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
חוות ההרבעה קלדרובי נד לבם שוכנת במישור סחף של קרקע חמרה וחול בגובה 200 מטרים מעל גובה פני הים שבה יש עדיין שרידים של אגמי נפתול על הגדה הצפונית של הנהר אלבה. הנוף הנוכחי עוצב בהדרגה. שרידים של יער מישור הצפה סמוך לנפתולי הנהר היוו בסיס לפארק מושניצה (Mošnice). מצפון יש שטחי מרעה לסוסים, המוגבלים בשורות עצים, עוד יותר צפונה על שטח חולי מוגבה מעט יש חורש של מחטניים וכמה עצים נשירים. את השטח חוצים שתי שדרות: שדרת Řečanská מצפון-מזרח ושדרת Selmická ממזרח למערב. את שטחי המרעה חוצים כמה נחלים ותעלות השקיה.[1]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
האזור היה מיושב מימי הביניים, זמן רב לאחר שיושבו האדמות הפוריות השכנות הרחוקות מהנהר. ההתיישבות בשטחים שלאורך הנהר הייתה תוצאה של ניצול האלונים. חוטבי העצים הראשונים הביאו איתם את הסוסים לעשות את העבודה הקשה. השטחים שבוראו של יער הגדות לא התאימו כקרקע לעיבוד בשל מי התהום הגבוהים והשיטפונות, אך הם היו אידיאליים כשטחי מרעה לסוסים.[2]
מ-1491 היה שטח החווה לעתיד בידי בני משפחת פרנשטיין (אנ') שהקימו במקום פארק איילים, והחלו לגדל במקום סוסים. בשנת 1563 הקים מקסימיליאן השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, את חוות ההרבעה בקלדרובי. ב-6 במרץ 1579 העניק לה יורשו, רודולף השני, מעמד של חוות הרבעה קיסרית, שבו גידלו סוסים לחצרות המלוכה בפראג ובווינה עד לסוף ההקיסרות האוסטרו-הונגרית.
עד סוף המאה ה-17 גידלו בחווה סוסים ספרדיים. בתקופת שלטונו של לאופולד הראשון יובאו סוסי הרבעה נפוליטנים ואיטלקיים אחרים, כבדים וחזקים יותר, והכליאו אותם עם סוסות ספרדיות כדי לפתח גזע המסוגל למשוך כרכרות טקסיות כבדות (gala-carrossas). כבר בתחילת המאה ה-18 גדל ויוצב גזע חדש של סוסים גדולים וחזקים יותר: הקלדרובר.
גזעים שונים של סוסים גודלו במקור בקלדרובי. מאז סוף המאה ה-18, המוסד הממלכתי לגידול סוסים (Staatspferdezuchtanstalten) גידל סוסים לבנים וסוסים שחורים בלבד, כאשר סוסים לבנים שימשו למטרות ייצוגיות, בעוד שסוסים שחורים שימשו אנשי דת בדרגה גבוהה.
קרל השישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, שהורה לבנות את המבנה המשמש גם כיום את בית הספר הספרדי לרכיבה (אנ') בווינה תמך במיוחד בגידול הסוסים בקלדרובי. בשנת 1757 נהרסה חוות ההרבעה בשרפה גדולה, שבה לא רק המבנים אלא גם כל הרישומים הקודמים על הרבייה עלו בלהבות. לכן, הסוס השחור פפולי (Pepoli) משנת 1764 נחשב לאבות קו הרבייה של ימינו.[2]
בשנת 1770 נבנתה חוות ההרבעה מחדש על ידי הקיסר יוזף השני בשם יוזפהוף. רבייה של גזעי ת'ורוברד ודם חם (אנ') החלה בשנת 1826. הפרנצנהוף בסלמיצה (אנ') (גם הוא חלק מאתר המורשת העולמית) הוקם בשנת 1831 על ידי הקיסר פרנץ השני. בשנת 1873 נשרפה אורוות הסייחים בסלמיצה, אך נבנתה מחדש באותה שנה.
התפרקות המלוכה האוסטרו-הונגרית ב-1918 היוותה תחילה איום על חוות הרבעה קלדרובי. סוס הקלדרובר היה קשור באופן מסורתי לטקסים בחצר הקיסרית, אנטיתזה לרפובליקה הצ'כוסלובקית החדשה. מספר סוסי חוות ההרבעה הצטמצם באופן דרמטי בשנים 1918 ו-1919.
עם זאת, עד מהרה התברר שסוסי קלדרובר נחוצים למטרות טקסיות אפילו ברפובליקה הצ'כוסלובקית החדשה וחוות ההרבעה של החצר הקיסרית לשעבר הפכה לחברה ממלכתית תחת משרד החקלאות. סוס קלדרובר הפך לחלק מהטקסים של נשיא צ'כוסלובקיה הראשון טומאש מסריק: הכרכרה שנמשכה על ידי סוסי קלדרובר ליוותה את קהל השגרירים החדשים, השבעת הנשיא ואירועים רשמיים אחרים כמו הביקורים הממלכתיים התכופים ברפובליקה.
בשנת 1945 הועברו הסוסים השחורים לטירת סלטיניאני (Slatiňany), כ-40 קילומטרים מזרחית לקלדרובי נד לבם, מקום המשמש עד היום כחוות הרבעה לסוסי קלדרובר שחורים.
לאחר מלחמת העולם השנייה שולבה חוות ההרבעה בחוות הגידול הממלכתית בסמכות משרד החקלאות. באמצע המאה ה-20 נפתח בית ספר לגידול סוסים בבית האחוזה וזה גרם לכמה שיקום ותוספות של מבנים חדשים, למשל מגורים לסטודנטים ועובדים ומסלול מרוצים חדש.
גזע סוס הקלדרובר הישן (Altkladruber) הוכר כמונומנט תרבותי בשנת 1995. החל מ-1996 מבוצעים שיפוצים בטירה, באורוות ובבית היערן. בשנת 2002 הוכרזה חוות ההרבעה עם עדר הסוסים האפורים של קלדרובר כמונומנט תרבותי לאומי של הרפובליקה הצ'כית. מאז 2003 פתוחה חוות ההרבעה לקהל הרחב.
בשנת 2019 הכריז אונסק"ו על חוות הרבעה הלאומית קלדרובי נד לבם כאתר מורשת עולמית בשם "נוף ההרבעה והאימון של סוסי מרכבה טקסיים בקלדרובי נד לבם".[3]
נכון ל-2021 יש בחוות ההרבעה כ-250 סוסי קלדרובר אפורים, כשבחוות ההרבעה בטירת סלטינני המסונפת לחווה בקלדרובי נד לבם יש כ-250 סוסי קלדרובר שחורים.[2] הסוסים הגדלים בחוות משמשים לאירועים רשמיים של צ'כיה, את המשטרה הצ'כית, וכן מיוצאים למדינות שונות באירופה, כמו עבור משפחות המלוכה בדנמרק ובשוודיה.[4]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של חוות ההרבעה הלאומית בקלדרובי נד לבם
Národní hřebčín Kladruby nad Labem - 4K, סרטון באתר יוטיוב
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
