חוות הצופים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חוות הצופים
מיקום חוות הצופים
חוות הצופים
חוות הצופים
חוות הצופים סמוך לקיבוץ רמת יוחנן.

חוות הצופים, מייסודה של תנועת הצופים העבריים, נמצאת בצמוד לקיבוץ רמת יוחנן.

החווה משמשת כיום כאכסניית נוער ומרכז ההדרכה הארצי של תנועת הצופים.

הקמת החווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רעיון "חוות הצופים" נולד בשנת 1937, בעת שליחותה של מרים זימנבודה-אדלמן, נציגת הצופים העבריים בארצות הברית. תחילה דובר על הקמת "מרכז הדרכה בצופיות" על שם דוד נשרי (בנו של צבי נשרי, שנפל בהגנה על מוצא עילית). עד מהרה שולב מרכז ההדרכה ברעיון החווה הצופית, שתשמש גם מקום למחנות, כנסים וקורסים תנועתיים וגם חווה חקלאית שבה יעבדו הצופים בשנת-העבודה - על פי המגמה החלוצית שהחלה מתגבשת בתנועת הצופים. ראשי תנועת יהודה הצעיר ומנהלי קרן הנוער שלה גילו עניין ונכונות לתמוך במפעל כבר בשלב מוקדם זה.

הדחיפה להגשמת התוכנית ניתנה בביקורו של אריה כרוך בארצות הברית בשנת 1950. במסגרת המאמצים לחיזוק הקשר ושיתוף הפעולה המשמעותי בין התנועות האחיות: הצופים ויהודה הצעיר, הוחלט שלא רצוי שהיחסים ביניהן ישארו יחסים של תומך ונתמך. הוסכם כי "יהודה הצעיר" תפסיק את תמיכתה הכספית בהסתדרות הצופים ותחת זאת תרכז את תרומותיה במפעל קונקרטי בישראל - "חוות הצופים ע"ש יהודה הצעיר".

חניכי כפר הנוער אהבה בחוות הצופים.

שנים מספר נמשך המשא ומתן עם הקרן הקיימת לישראל על מיקומה של החווה. חיפשו מקום סמוך למשק מתאים, שבו יוכלו הצופים לעבוד ולקבל הכשרה חקלאית, בעודם מתגוררים בחווה ומפתחים אותה. בין ההצעות היו מקומות בסביבת נהלל, ליד מעלה החמישה וקרית ענבים, ביער חולדה ועוד. בשנת 1954 נבחרה גבעת שמיר ליד רמת יוחנן.

בהסכמת הקרן הקיימת וקיבוץ רמת יוחנן הועמד השטח, על המבנים הישנים שבו, לרשות הסתדרות הצופים. הוכנו תוכניות והוחל בשיפוץ ראשוני. "יהודה הצעיר" שלחה סכום ראשון שאספו החברים לקרן החווה. לשכת הנוער של משרד החינוך הקציבה הקצבה משלה, כהשתתפות בהקמת אכסניית נוער בחווה. בשלב זה יועדו לחווה שלוש מטרות עיקריות: מקום קבע למחנות-הדרכה וכנסים של הצופים; משכן לחברי "יהודה הצעיר" המבקרים בארץ; וכאשר היא פנויה משני אלה - אכסניית נוער, במסגרת הכללית של אגודת אכסניות הנוער בישראל.

גם משקי הצופים - חצרים, תל קציר, גונן, מגל, ושדה בוקר - הרימו את תרומתם למפעל והצטרף אליהם משק הסוללים, שמנה בין חבריו בוגרים של "יהודה הצעיר". כן נערכה מגבית בין הורי הצופים, בוגרי התנועה ואוהדיה. הוסכם, שהכספים שיתקבלו מ"יהודה הצעיר" בארצות הברית יהיו קודש לבניין החווה ולפיתוחה, ואילו הסתדרות הצופים בארץ תשא בהוצאות הפעלתה. כדי שתוכל לעמוד בנטל הכספי הזה, התקשרה התנועה עם אגודת אכסניות הנוער.

בחודש אב תשט"ז (15.7.1956) הופעלה החווה לראשונה ובמרוצת הקיץ היו בה מחנות-הדרכה לצופי הערים והמושבות, סמינריון תנועתי, קורס לראשי-גדודים ומועצת המדריכים. מבין תנועות-הנוער האחרות שהוזמנו להשתמש בחווה, נענתה התנועה המאוחדת, שקיימה בה סמינריון. כעבור שנה הוכשרו התנאים הבסיסיים והוחל הפעלה החווה כאכסניית נוער.

בתוך 12 שנה נתקבלו מארצות הברית כ- 60,000 דולר לבנין החווה, רובם מ"יהודה הצעיר" ומקצתם ממקורות אחרים. המבנים הקיימים שופצו, נוספו מבנים חדשים וסידורים סניטריים. לשם כיסוי הוצאות האחזקה נוצלה החווה כאכסניית נוער במידה רבה יותר משנתכוונו תחילה. מה גם שהצופים לא גילו נכונות יתרה להשתמש בחווה לצרכיהם. פרט לארגון צופי בתי הספר הערביים, שעשה שימוש רב בחווה למחנות-ההדרכה שלו ושאר פעולות, נמנעו השבטים, מטעמי נוחיות, מלכוון את פעולותיהם אליה. ואכן, הכשרת החווה כמרכז הדרכה צופי ראוי לשמו דרשה עוד שיפורים ושכלולים לרוב - חדרי עיון, ספריות, ציוד צופי, מגרשי ספורט, אולם מפגשים, חדר אוכל ושירותים.

מכיוון שהצופים לא הרבו להשתמש בחווה, לא מצאו גם חברי "יהודה הצעיר" טעם להתגורר בה בעת שהותם בארץ. כ- 15 שנה עסקו חברי "יהודה הצעיר" במגבית החווה, ומה שנועד להיות מפעלן וביתן המשותף של שתי התנועות-האחיות בישראל, הפך למעשה לעוד אכסניית נוער אחת מרבות. בוועידה המשותפת של "יהודה הצעיר" ותנועת הצופים בשנת 1966 הוחלט איפוא לסיים את מפעל החווה ולחפש בשביל התנועה האמריקנית אתגרים חדשים, שילהיבו את החברים וידרבנו אותם למעשים.

ואולם הנהגת הצופים לא ויתרה על התוכנית להכשיר את החווה למילוי יעודה המקורי והעיקרי כמרכז הדרכה צופי. הצורך המרכז כזה נעשה דוחק עוד יותר, ככל שגדלה הסתדרות הצופים והתרבו צרכיה בכוחות הדרכה מאומנים.

הקמת המרכז הארצי לצופיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל חוות הצופים והמרכז הארצי לצופיות

בשנת 1993, כמעט 40 שנה לאחר הקמת "חוות הצופים", החליטה תנועת הצופים לייסד את מרכז ההדרכה הארצי לצופיות, ביוזמתו של אמנון קלנר, מנהל "חוות הצופים". מרכז ההדרכה נקרא בתחילה "בית הספר לצופיות" או בקיצור ביסל"צ וכעבור שנים אחדות שונה שמו ל"מרכז הארצי לצופיות" - המרל"צ.

מטרתו של המרל"צ הייתה לפתח ולהפיץ את שיטת החינוך הצופית, על-פי דרכו של מייסד תנועת הצופים העולמית, הלורד רוברט באדן פאואל. לקידום מטרה זו, מגויסת בכל שנה קבוצה של כשישה מדריכים ומדריכות צעירים במסגרת שנת שירות. הקבוצה מתגוררת בחווה ומקדישה את כל זמנה לפיתוח כלים להדרכה, ארגון סמינרים וקורסים תנועתיים, הדרכת תנועות נוער שונות, עבודה בשיתוף הקרן הקיימת לישראל ועוד.

בשונה ממרכזי הדרכה שונים המופעלים על ידי מתנדבי שנת שירות, תפקידם של המדריכים במרל"צ חורגים מההדרכה הישירה וכוללים גם את שיווקו של מרכז ההדרכה, ניהול פרויקטים, ארגון משלחות נוער לחו"ל וגם התנדבות ותרומה לקהילה הקרובה ל"חוות הצופים".

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]