חוסה-מריה אסקריבה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף חוזה-מריה אסקריבה)
חוסה-מריה אסקריבה
Josemaría Escrivá de Balaguer
לידה 9 בינואר 1902
ברבסטרו, ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 26 ביוני 1975 (בגיל 73)
רומא, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה José María Julián Mariano Escrivá Albás עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה prelatic church of Our Lady of Peace עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
  • Faculty of Law of the University of Zaragoza
  • האוניברסיטה האפיפיורית של לטרנו
  • האוניברסיטה המרכזית
  • San Lorenzo School of the Piarists עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • הצלב הגדול של מסדר קרלוס השלישי (1960)
  • הבן האהוב של ברצלונה (7 באוקטובר 1966)
  • הבן האהוב של פמפלונה (אוקטובר 1960)
  • הבן האהוב של ברבסטרו (29 במרץ 1947)
  • הצלב הגדול של מסדר רימונדו הקדוש מפניאפורט (1954)
  • הצלב הגדול של מסדר התועלת האזרחי (1964)
  • הצלב הגדול במסדר איזבלה הקתולית (1956)
  • הצלב הגדול של מסדר אלפונסו העשירי החכם (1951) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הקדוש חוֹסֶה-מַרִיַה אֶסְקְרִיבַה דה בַּלַגֶר אי אַלְבָּאס (Josemaría Escrivá de Balaguer y Albás9 בינואר 190226 ביוני 1975) היה כהן דת קתולי מספרד ומייסד האופוס דאי. הוכתר כקדוש על ידי האפיפיור יוחנן פאולוס השני ב-6 באוקטובר 2002. אסקריבה היה דוקטור למשפטים מאוניברסיטת מדריד ודוקטור לתאולוגיה מאוניברסיטת לטרנו אשר ברומא.

ספרו המפורסם ביותר הוא "הדרך" נמכר ב-4.5 מיליוני עותקים ב-43 שפות. מהדורה עברית של הספר יצאה לאור ב-1972 בארגנטינה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלט האצולה הכנסייתית של אסקריבה כפרלאט-של-כבוד (התואר ניתן לו ב-1950).

חוסה-מריה אסקריבה נולד בברבסטרו, עיר קטנה בצפון ספרד למשפחה אדוקה שהעניקה לו חינוך נוצרי קפדני. בילדותו נפטרו שלוש אחיותיו הקטנות ואביו איבד את הונו. לדבריו, תגובתם השלווה והמקבלת של הוריו את האסונות כמעשה האל עשתה עליו רושם עז. כשהיה בן 15 טען שראה עקבות שהשאיר נזיר שצעד יחף בשלג ושיער שאלוהים מצפה ממנו למשהו. אז החליט לפנות לקריירה כנסייתית. הוא למד קודם כל בעיר לוגרוניו ולאחר מכן בסרגוסה.[1][2]

אופוס דאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – אופוס דאי

בעצת אביו, למד משפטים שאוניברסיטת מדריד שבעיר סרגוסה. אביו נפטר ב-1924 ואסקריבה הפך לראש המשפחה. בסרגוסה הוסמך כדיאקון ב-20 בדצמבר 1924 וככהן דת ב-28 במרץ 1925. כיהן תחילה בקהילה כפרית ולאחר מכן בסרגוסה. בשנת 1927, נסע למדריד כדי לכתוב עבודת דוקטורט במשפטים. במהלך שהותו במדריד, ב-2 באוקטובר 1928, בעיצומה של התבודדות שבמהלכה התפלל בדביקות לחזות ברצון האלוהים התגלה בפניו, לטענתו, החזון של "אופוס דאי" (עבודת האל). אז הבין, לדבריו, שכל נוצרי יכול לחפש את הקדושה בביצוע עבודתו היומיומית ומילוי התחייבויותיו הרגילות. אסקריבה ראה במועד זה את יום ייסודה של האגודה הקטנה "אופוס דאי" שהקים ברוח חזונו, ושמגוף זערורי צברה תמיכה וחברים באטיות. במקביל כיהן ככומר בשכונות העממיות של מדריד, השלים את לימודיו באוניברסיטה ולימד שיעורים פרטיים כדי לתמוך במשפחתו.[3]

במהלך מלחמת האזרחים בספרד נאלץ להתחבא מהרפובליקנים אך למרות הסכנה המשיך לשרת כמורה. הצליח להימלט מהבירה, חצה את הפירנאים לדרום צרפת והגיע לבסוף לעיר בורגוס שבשטח השליטה הלאומני. בסיום המלחמה, ב-1939, חזר למדריד. באותה שנה גם סיים את לימודי הדוקטורט שלו במשפטים.[4][5] ב-14 בפברואר 1943 הקים את אחוות הכמורה של הצלב הקדוש, שהפכה לזרוע ההנהגה הדתית של אופוס דאי.

ב-1946, העתיק אסקריבה את מקום מגוריו לרומא. ברומא הגיש עבודת דוקטורט בתאולוגיה באוניברסיטת לטרנו. מונה ליועץ לשני משרדים בוותיקן, כחבר כבוד באקדמיית התאולוגיה הפונטיפיקלית, וכפרלאט-של-כבוד מטעם האפיפיור. המשרה אפשרה לו להחזיק בתואר הרם "מונסיניור". ב-1950 הכיר הכס הקדוש רשמית ב"אופוס דאי", שצברה יותר ויותר חברים והשפעה בעוד אסקריבה עולה בסולם הדרגות.

מרומא, נסע מספר פעמים לארצות רבות באירופה, וב-1970 אף נסע למקסיקו וערך שם מספר פגישות עם אנשי אופוס דאי וחבריהם כדי לדון בחייו הרוחניים של האדם הנוצרי. ב-1974 וב-1975, יצא לשני מסעות במרכז ובדרום אמריקה, ושם קיים מספר מפגשים עם אלפי אנשים כדי להסביר את חיי האמונה הקתולית. רוב המפגשים האלה צולמו.[6]

ב-26 ביוני 1975, אסקריבה נפטר במפתיע ברומא, בחדר בו עבד. אופוס דאי התפשט כבר לחמש היבשות, וכלל כ-60,000 חברים מ-80 לאומים שונים. אלפי אנשים, כולל יותר משליש מהבישופים בעולם, ביקשו בכתב מהוותיקן להתחיל בתהליך הכרזתו כמבורך וכקדוש.

קנוניזציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסלו של הקדוש חוזהמריה אסקריבה בוותיקן

תהליך הכרזתו כמבורך כלל עיון ממצה, שארך 10 שנים, בתולדות חייו ובכתביו, וגם עיון רפואי במקרה הבראתה הפלאית, ב-1976, של נזירה כרמליתית אשר חברותיה התפללו לעזרתו של אסקריבה. הוא הוכרז כקדוש על ידי האפיפיור יוחנן פאולוס השני ברומא ב-6 באוקטובר 2002, מול קהל של כחצי מיליון איש. יומו נחגג בכנסייה הקתולית ב-26 ביוני. גופת חוזהמריה הקדוש נמצאת בכנסיית הפרלטורה של גבירתנו מהשלום (Our Lady of Peace) ברומא.

יצירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • המחרוזת הקדושה (Santo Rosario) (1934). נדפס ב-700.000 עותקים ב-25 שפות.
  • הדרך (Camino) (1939). נדפס ביותר מ-4.5 מיליוני עותקים ב-43 שפות.
  • המשיח עובר (Es Cristo que pasa) (1973). נדפס ב-500.000 עותקים ב-14 שפות.
  • חברי האלוהים (1977)(Amigos de Dios). נדפס ב-430.000 עותקים ב-13 שפות.
  • דרך של הצלב (Via Crucis)(1981). נדפס ב-400.000 עותקים ב-19 שפות.
  • התלם (1986) (Surco). נדפס ב-500.000 עותקים ב-20 שפות.
  • כור ההיתוך (1987) (Forja). נדפס ב-415.000 עותקים ב-14 שפות.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חוסה-מריה אסקריבה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Andres Vazquez de Prada, The Founder of Opus Dei. The life of Josemaría Escrivá. Volume I: The Early Years. Scepter Publishers, 2001, p. 5-86.
  2. ^ Peter Berglar, Opus Dei, Life and Work of its Founder Josemaría Escrivá. Scepter Publishers 1994, p.9-27.
  3. ^ Andres Vazquez de Prada, The Founder of Opus Dei. The life of Josemaría Escrivá. Volume I: The Early Years. Scepter Publishers, 2001, p. 87-457.
  4. ^ Pedro Casciaro, Dream and your Dream will Fall Short. Scepter Publishers, 1997, p. 97-286.
  5. ^ Peter Berglar, Opus Dei, Life and Work of its Founder Josemaría Escrivá. Scepter Publishers 1994, p.112-152.
  6. ^ Andres Vazquez de Prada, The Founder of Opus Dei. The life of Josemaría Escrivá. Volume III: The Divine Ways on Earth. Scepter Publishers, 2005, pp. 409-411; 496-528; 541-546.