חוזה בלבן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חוזה בלבן, היה כינוים של חוזי מכירה בכתב, שחברי התנועה הלגיונרית, במסגרת פעילות הרומניזציה, אילצו יהודים בעלי רכוש לחתום עליהם בתקופת המדינה הלאומית-לגיונרית. "חוזה בלבן" היה דף נייר עליו הודפסו רק המילים "חוזה מכירה", שמו של בעל הרכוש היהודי ושם העסק והיהודי שאולץ לחתום בתחתית הדף. היהודים אולצו לחתום על חוזים אלה על ידי הפחדה, מכות ועינויים המופנים כלפיהם וכלפי בני משפחותיהם.

הלגיונרים מילאו את תוכן החוזים לאחר חתימת היהודים, כשהם קובעים את המוטבים, שבדרך כלל היו לגיונרים או אוהדי התנועה או אפילו התנועה הלגיונרית עצמה. אם נקבע בחוזה תשלום, התשלום שולשל לידי הלגיונרים או לידי מוסדות לגיונריים דוגמת הסיוע הלגיונרי. חוזים אלה הוגשו לאישור בידי נוטריונים (לעיתים הנוטריונים היו נוכחים בשעת הפעלת הלחץ על היהודים) ונרשמו במשרדים לרישום זכויות במקרקעין.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ז'אן אנצ'ל, תולדות השואה - רומניה, כרך א' עמודים 281 - 282