חוזה טיינג'ין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
חתימת ההסכם בין בריטניה לסין

חוזה טְייֵנְגִ'ין (בסינית: 天津條約, נקרא גם חוזה טיאנצין) היה חוזה שנחתם ביוני 1858 והביא לסיום החלק הראשון של מלחמת האופיום השנייה בין בריטניה וסין. על החוזה שנחתם בטיינג'ין, סין, חתמו גם צרפת, ארצות הברית ורוסיה, אשר היו שותפות במלחמה.

עיקרי החוזה:

  1. הבריטים, הצרפתים האמריקאים והרוסים יהיו רשאים להציב נציגים בבייג'ינג (עד אז הייתה העיר סגורה בפני מערביים).
  2. פתיחת 11 נמלים נוספים לסחר מערבי.
  3. אישור לכלי שיט וספינות מלחמה לשייט באופן חופשי בנהר היאנגצה.
  4. אישור לאזרחי המעצמות להיכנס אל תוך סין למטרות טיול, סחר או מיסיונריות.
  5. חיוב הסינים בתשלום קנס של 2 מיליון מטבעות כסף על הוצאות המלחמה של בריטניה, 2 מיליון מטבעות על הפסדי סוחרים נתיני בריטניה ו-2 מיליון מטבעות לצרפת.

חצר הקיסרות הסינית סירבה בתחילה להכיר בהסכם, אך חויבה לכך מאוחר יותר במסגרת ועידת פקין ב-1860.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]