חוזה לורל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חוסה פאציאנו לורל
José Paciano Laurel
Jose P. Laurel.jpg
לידה 9 במרץ 1891
טאנואן, הפיליפינים תחת שלטון הרסטורציה הספרדית ספרדספרד
פטירה 6 בנובמבר 1959 (בגיל 68)
מנילה, הפיליפינים הפיליפיניםהפיליפינים
מדינה הפיליפינים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Tanauan עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
  • המכללה למשפטים של אוניברסיטת הפיליפינים
  • בית הספר למשפט של ייל
  • אוניברסיטת סנטו תומאס
  • Colegio de San Juan de Letran עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה מפלגת נסיונליסטה עריכת הנתון בוויקינתונים
בת זוג פצנסיאה הידלגו
נשיא הפיליפינים (תחת שלטון צבאי של האימפריה היפנית) ה־3
14 באוקטובר 194317 באוגוסט 1945
(שנה ו־44 שבועות)
מנואל קויזון (בגלות)
שר הפנים
4 בדצמבר 194214 באוקטובר 1943
(45 שבועות)
שר המשפטים
24 בדצמבר 19414 בדצמבר 1942
(49 שבועות ו־3 ימים)
פרסים והוקרה
  • לגיון הכבוד הפיליפיני
חתימה
Laurel Sig.svg
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

חוֹזה פָאצְיאנו לוֹרֶל וְגַרְסִיָּה (טאגאלוג: José Paciano Laurel y García) היה מדינאי ושופט פיליפיני אשר כיהן כנשיא הפיליפינים בין 1943 ל-1945 במסגרת ממשלת בובות של האימפריה היפנית במהלך המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט.

ממשלו של לורל החל מתערער לאחר קרב לייטה בעוד ארצות הברית החלה לכבוש מחדש את הפיליפינים מידי הכובשים היפנים. ממשלו הסתיים לגמרי עם כניעת האימפריה היפנית ומספר שנים לאחר מותו, במהלך שנות השישים, הוכר לורל כנשיא לשעבר של הפיליפינים, תואר שנשלל מידיו קודם לכן עקב מעורבותו במלחמת העולם השנייה לצד יפן.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לורל נולד וגדל בעיירה טאנואן מדרום למנילה. אביו שירת בצבא הקולוניאלי הפיליפיני של הרסטורציה הספרדית במהלך שנות ה-90 של המאה ה-19 עד אשר מלחמת ארצות הברית–הפיליפינים הביאה להשתלטותה של ארצות הברית על הארכיפלג.

לורל הצעיר קיבל תואר במשפטים מאוניברסיטת הפיליפינים בשנת 1915 והשלים תואר שני במשפטים בשנת 1919 לפני שקיבל תואר דוקטור למשפט אזרחי מאוניברסיטת ייל בארצות הברית בשנת 1920. הוא נכנס לפוליטיקה ונבחר לסנאט הפיליפיני בשנת 1925, כיהן שם עד שהתמנה לשופט משנה של בית המשפט העליון בשנת 1936.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות המתקפה היפנית על פרל הארבור ב-7 בדצמבר 1941, והתקיפה היפנית שלאחר מכן על הפיליפינים עם תחילת המערכה באוקיינוס השקט במסגרת מלחמת העולם השנייה, לורל נשאר במנילה; בעוד נשיא חבר העמים הפיליפיני - שפעל תחת חסות אמריקאית - מנואל קויזון, נמלט לארצות הברית.

לורל הציע את שירותיו ליפנים, והודות לביקורתו על שלטון ארצות הברית בפיליפינים, היפנים נענו לו בביטחון כי לא יבגוד בהם למען האמריקאים. לורל מילא סדרה של תפקידים מרכזיים בשנים 19421943, והגיע לשיאו בבחירתו כנשיא בשנת 1943, למעשה בתוך ממשלת בובות יפנית. פעמיים באותה שנה נורה על ידי לוחמי גרילה פיליפינים שנאבקו בממשלת הבובות שהנהיג ובצבא הכיבוש היפני, אך הוא הצליח להתאושש מניסיונות ההתנקשות. ממשלו של לורל הסתיים עם כניעת האימפריה היפנית. ביולי 1946 הוא הואשם בעשרות סעיפי בגידה, אך הוא מעולם לא הועמד למשפט; הוא היה בין הנוכחים בחנינה כללית שהצהיר הנשיא מנואל רוקסאס באפריל 1948.

אחרי המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לורל היה המועמד של המפלגה הלאומנית לנשיאות הרפובליקה של הפיליפינים בשנת 1949, אך הוא נוצח על ידי הנשיא המכהן, אלפידיו קווירינו, המועמד של המפלגה הליברלית. לורל נבחר לסנאט בשנת 1951, ועזר לשכנע את רמון מגסיי, שר ההגנה דאז, לנטוש את הליברלים ולהצטרף למפלגת הלאומנים.

כשמגסיי כיהן כנשיא העמיד את לורל בראש משלחת דיפלומטית שב-1955 ניהלה משא ומתן להסכם לשיפור היחסים הכלכליים עם ארצות הברית. לורל פרש מהחיים הציבוריים בשנת 1957 ונפטר שנתיים אחר כך.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חוזה לורל בוויקישיתוף