חוזה סן-ז'רמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חוזה סן-ז'רמן, שנחתם ב-10 בספטמבר 1919, הוא ההסכם המדיני שקבע את אופן פירוקו של החלק האוסטרי של האימפריה האוסטרו-הונגרית לאחר מלחמת העולם הראשונה והטיל מגבלות על הרפובליקה האוסטרית החדשה. בהסכם הכירה הרפובליקה האוסטרית הראשונה בעצמאותן של הונגריה, פולין, צ'כוסלובקיה וממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים. החוזה נכנס לתוקף ב-16 ביולי 1920 ובכך חדלה האימפריה האוסטרו-הונגרית מלהתקיים כישות מדינית.

החוזה הוא חלק משורת הסכמים שנחתמו בתום ועידת השלום בפריז אשר סיימו באופן רשמי את מלחמת העולם הראשונה, קבעו את הגבולות החדשים באירופה והטילו מגבלות על המדינות המנוצחות. בחוזה טריאנון נקבע אופן פירוקו של החלק ההונגרי של האימפריה.

צוות המשא ומתן האוסטרי הגיע לסן-ז'רמן כבר במאי 1919, אולם הורשה רק להעביר הצעות כתובות לשאר המשלחות בעוד שהשתתפות פעילה בדיונים נאסרה עליו. בית הבסבורג והקיסרות הגרמנית הואשמו בפתיחת המלחמה. בתום הדיונים נמסר החוזה למשלחת האוסטרית ב-2 בספטמבר ונחתם בין אוסטריה ובין 17 מדינות ההסכמה ונספחיה ב-10 בספטמבר בטירת סן-ז'רמן-אן-לאי (כ-19 קילומטרים מערבית לפריז).

עיקרי החוזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיקרי חוזה השלום (שהכיל במלואו 381 סעיפים) היו:

  • בוהמיה, מוראביה, שלזיה האוסטרית וחלק קטן מאוסטריה תחתית נמסרים לצ'כוסלובקיה, שהוקמה בחוזה זה. נשללת זכות ההגדרה העצמית מהאוכלוסייה דוברת הגרמנית בחבל הסודטים, כאשר זו כבר הקימה מחוזות עצמאיים בשטח באוקטובר 1918.
  • וולשטירול ודרום טירול נמסרות לאיטליה. 75 אחוז מאוכלוסיית דרום טירול היו דוברי גרמנית.
  • הריביירה האוסטרית, העיר טריאסטה, העיר זאדאר וכמה איים דאלמטיים נמסרים לאיטליה.
  • דאלמטיה וחלקים משטיריה ומקרינתיה נמסרות לממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים.
  • בדרום קרינתיה (באזור קלגנפורט) צריך להיערך משאל עם שיקבע את השייכות של האזור לאוסטריה או לממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים.
  • חבל מערב הונגריה נמסר לאוסטריה ונקרא מאוחר יותר בורגנלנד.
  • בוקובינה נמסרת לרומניה.
  • גליציה נמסרת לפולין.
  • איסור על איחוד מדיני או כלכלי עם גרמניה ללא אישור חבר הלאומים.
  • השם אוסטריה הגרמנית (Deutschösterreich) שבו נקראה אוסטריה החל מנובמבר 1918 אסור בשימוש. לכן נקראת אוסטריה מעתה הרפובליקה האוסטרית.
  • הגבלת גודל צבאה של אוסטריה לכוח של 30,000 חיילים לכל היותר, בשירות קבע בלבד. שירות חובה נאסר. מפעלי נשק וציוד לחימה צריכים להיהרס.
  • אוסטריה מחויבת בתשלום פיצויים למדינות ההסכמה.
  • אוסטריה מחויבת לאפשר חופש תנועה מוגדר בנהרות ובמסילות ברזל לתוך ומחוץ לאזורים שהיו חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית.

השלכות החוזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרמניה והונגריה נאלצו אף הן לחתום על חוזי שלום דומים במהותם להסכם זה - אובדן שטח ניכר, הגבלות צבאיות ותשלום פיצויים למדינות ההסכמה.

בעקבות תנאי החוזה נותרה אוסטריה מדינה עם אוכלוסייה בת 6.5 מיליון תושבים, כ-4 מיליון דוברי גרמנית נותרו מחוצה לה, מפוזרים במדינות השכנות. הרוב המוחלט באוכלוסייה שאף לאיחוד פוליטי עם גרמניה (שנאסר ל-20 שנה לפחות) ולא לעצמאות מדינית כפויה. לשלטון הדמוקרטי לא הייתה מסורת באוסטריה. המלוכנים מימין והקומוניסטים משמאל היוו סכנה ליציבות המשטר. השוק הכלכלי הרחב של האימפריה האוסטרו-הונגרית (עם אוכלוסייה של למעלה מ-50 מיליון תושבים) נעלם ובנוסף לכך העיק גם נטל פיצויי המלחמה שאותם התחייבה אוסטריה לשלם. התוצאה הייתה משבר כלכלי עמוק, חוסר יציבות שלטונית ואנטישמיות בממדים מדאיגים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חוזה סן-ז'רמן בוויקישיתוף