חוזה סן-ז'רמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חוזה סן-ז'רמן, שנחתם ב-10 בספטמבר 1919, הוא ההסכם המדיני שקבע את אופן פירוקו של החלק האוסטרי של האימפריה האוסטרו-הונגרית לאחר מלחמת העולם הראשונה והטיל מגבלות על הרפובליקה האוסטרית החדשה. בחוזה טריאנון נקבע אופן פירוקו של החלק ההונגרי של האימפריה. בהסכם הכירה הרפובליקה האוסטרית הראשונה בעצמאותן של הונגריה, פולין, צ'כוסלובקיה וממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים. החוזה נכנס לתוקף ב-16 ביולי 1920 ובכך זה חדלה האימפריה האוסטרו-הונגרית מלהתקיים כישות מדינית. החוזה הוא חלק משורת הסכמים שנחתמו בתום ועידת השלום בפריז אשר סיימו באופן רשמי את מלחמת העולם הראשונה, קבעו את הגבולות החדשים באירופה והטילו מגבלות על המדינות המנוצחות.

צוות המשא ומתן האוסטרי הגיע לסן-ז'רמן כבר במאי 1919, אולם הורשה רק להעביר הצעות כתובות לשאר המשלחות בעוד שהשתתפות פעילה בדיונים נאסרה עליו. בית הבסבורג והקיסרות הגרמנית הואשמו בפתיחת המלחמה. בתום הדיונים נמסר החוזה למשלחת האוסטרית ב-2 בספטמבר ונחתם בין אוסטריה ובין 17 מדינות ההסכמה ונספחיה ב-10 בספטמבר בטירת סן-ז'רמן-אן-לאי (כ-19 קילומטרים מערבית לפריז).

עיקרי החוזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיקרי חוזה השלום (שהכיל במלואו 381 סעיפים) היו:

השלכות החוזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרמניה והונגריה נאלצו אף הן לחתום על חוזי שלום דומים במהותם להסכם זה - אובדן שטח ניכר, הגבלות צבאיות ותשלום פיצויים למדינות ההסכמה.

בעקבות תנאי החוזה נותרה אוסטריה מדינה עם אוכלוסייה בת 6.5 מיליון תושבים, כ-4 מיליון דוברי גרמנית נותרו מחוצה לה, מפוזרים במדינות השכנות. הרוב המוחלט באוכלוסייה שאף לאיחוד פוליטי עם גרמניה (שנאסר ל-20 שנה לפחות) ולא לעצמאות מדינית כפויה. לשלטון הדמוקרטי לא הייתה מסורת באוסטריה. המלוכנים מימין והקומוניסטים משמאל היוו סכנה ליציבות המשטר. השוק הכלכלי הרחב של האימפריה האוסטרו-הונגרית (עם אוכלוסייה של למעלה מ-50 מיליון תושבים) נעלם ובנוסף לכך העיק גם נטל פיצויי המלחמה שאותם התחייבה אוסטריה לשלם. התוצאה הייתה משבר כלכלי עמוק, חוסר יציבות שלטונית ואנטישמיות בממדים מדאיגים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]