חוח

חוח
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו-פסיגיים
סדרה:	אסטראים
משפחה:	מורכבים
סוג:	חוח
שם מדעי
Scolymus ‏לינאוס, 1753

חוֹחַ (שם מדעי: Scolymus) הוא סוג קטן של צמחים עשבוניים קוצניים חד-שנתיים, דו-שנתיים או רב-שנתיים ממשפחת המורכבים. הסוג כולל שלושה מינים בלבד, מהם שניים הגדלים בר בישראל — חוח עקוד וחוח ספרדי. הסוג מתאפיין בעלים ובחפי מעטפת חיצוניים קוצניים ובגבעולים בעלי כנפיים רחבות וקוצניות. הקרקפות צהובות עד כתומות, וכל פרחיהן דו-מיניים ולשוניים, לשון הכותרות מסתיימות ב-5 שיניים.

תפוצה עולמית

תפוצתו של הסוג חוח (Scolymus) משתרעת ממקרונזיה במערב, לרבות האיים הקנריים ומדיירה, דרך אירופה ואגן הים התיכון ועד איראן במזרח, וכן אל צפון-מזרח אפריקה הטרופית. עיקר תפוצת הסוג מרוכז סביב אגן הים התיכון, לאורך חופי דרום אירופה וצפון אפריקה ובאיי הים התיכון.

גבולות תפוצתו של הסוג נקבעים בעיקר על ידי שני מינים: חוח ספרדי (Scolymus hispanicus), המרחיב את תחום התפוצה צפונה ומזרחה עד אזור הקווקז, חופי הים השחור ואיראן; וחוח עקוד (Scolymus maculatus), המרחיב את תחום התפוצה דרומה אל צפון-מזרח אפריקה הטרופית, לרבות אריתריאה, אתיופיה וסודאן.

חוח גדול־פרחים הוא מין חד-שנתי או דו-שנתי ים-תיכוני מובהק, שתפוצתו מרוכזת בעיקר בחלקו המערבי והמרכזי של אגן הים התיכון. תחום תפוצתו משתרע מן האיים הקנריים שבאוקיינוס האטלנטי מול חופי מרוקו, לאורך חופי צפון אפריקה - ממרוקו ועד לוב - ובחלקו הצפוני של האגן בצרפת ובאיטליה. המין אינו ידוע מחצי האי האיברי. הוא גדל גם באיי הים התיכון, ובהם האיים הבלאריים, קורסיקה, סרדיניה וסיציליה. במזרח אגן הים התיכון תפוצתו מקוטעת ומצטמצמת למספר מוקדים מבודדים, ובהם האיים האגאיים המזרחיים, טורקיה האירופית ולבנון. נוכחותו בסוריה אינה ברורה דיה במקורות העדכניים.

מורפולוגיה

חפי מעטפת קוצניים דמויי מסרק דו־צדדי בחוח עקוד

עשבים קוצניים חד-שנתיים, דו-שנתיים או רב-שנתיים.

העלים מסורגים, אשונים (קשיחים), בעלי אונות קוצניות, סורחים ונמשכים לאורך הגבעול ויוצרים כנפיים קוצניות לאורך הגבעולים.

הקרקפות הומוגמיות (כל הפרחים בקרקפת מאותו טיפוס), לשוניות ויושבות.

המעטפת כפולה, בעלת דור חיצוני ודור פנימי (או כמה דורים פנימיים). חפי המעטפת החיצוניים דמויי עלים, אשונים (קשיחים), ובעלי אונות צרות וקוצניות היוצאות משני צדי החפה בסידור מסודר זו מול זו.

חפי המעטפת הפנימית רעופים, ירוקים, בעלי שוליים קרומיים, דמויי אזמל ומסתיימים בקוץ קטן וחלש.

המצעית מכוסה מוצים, שביניהם חבויים הזירעונים.

הפרחים כולם לשוניים, צהובים ודו-מיניים. הכותרת מאוחת עלים ומסתיימת בלשונית בעלת חמש שיניים. האבקנים 5, מאבקיהם מאוחים לצינור המקיף את עמוד השחלה. השחלה תחתית, בעלת מגורה אחת וביצית אחת, ועמוד השחלה מתפצל בשתי אונות צלקת.

הזירעונים פחוסים בגבם, וכל אחד עטוף באופן מהודק על ידי מוץ המצעית היוצר כנפיים צדדיות רחבות.

הציצית מורכבת מנזר קצר, מעובה וחרוק, חסר זיפים, או מ-2 עד 3 זיפים בלתי שווים הנושרים בקלות.

הבחנה בין חוח עקוד לחוח ספרדי

חוח עקוד

בישראל גדלים שני מינים מן הסוג חוח — חוח עקוד (Scolymus maculatus) וחוח ספרדי (Scolymus hispanicus). שני המינים דומים במראם הכללי ופורחים באותה עת: שניהם צמחים קוצניים בעלי גבעולים מכונפים וקרקפות צהובות שכל פרחיהן לשוניים. עם זאת, הם נבדלים בכמה סימני זיהוי חשובים.

חוח עקוד הוא עשב חד-שנתי. פרחיו צהובים כלימון ובעלי שערות כהות מבחוץ, המאבקים תכולים-שחורים, וכנפי הגבעול רציפות לכל אורכו. בשפת העלים ובכנפיים של הגבעול מצוי עורק לבן מעובה. הציצית מורכבת מנזר קצר מאוד וחסר זיפים.

לעומתו, חוח ספרדי הוא עשב דו-שנתי או רב-שנתי. פרחיו צהובים עד כתומים, בעלי שערות לבנות מבחוץ, והמאבקים צהובים. כנפי הגבעול אינן רציפות לכל אורכו. הציצית מורכבת מ-2–4 מלענים שנושרים במהרה.

חוח ספרדי הוא צמח של בתי גידול מופרים, מעזבות וקרקעות גירניות, בעוד שחוח עקוד הוא צמח המלווה שדות מעובדים וגדל בעיקר בקרקעות סחף.

למתבונן מנוסה נוף הצמח שונה גם במבנהו הכללי: חוח עקוד מסתעף בעיקר בחלקו העליון, בעוד שחוח ספרדי בעל הסתעפות רחבה יותר, שצירה הראשי מסתעף לסעיפים כאשכול נושאי קרקפות.

אטימולוגיה של השמות המדעיים

השם המדעי Scolymus נגזר מן היוונית skolymus, שם קדום לסוג של קוץ או ארטישוק. מקור השם אינו ברור לחלוטין, וייתכן שניתן בשל דמיונו לסוג קנרס (Cynara).

שם המין maculatus פירושו בלטינית "מוכתם" או "מנומר", אולם לא ברור לאיזו מתכונות הצמח התייחס התיאור במקור. שם המין maculatus פירושו בלטינית "מוכתם" או "מנומר", אולם לא ברור לאיזו מתכונות הצמח התייחס התיאור במקור.

אטימולוגיה של השם העברי

עם התחדשות חקר צמחי ארץ ישראל והניסיונות לזהות את צמחי המקרא והתלמוד, הוצע השם העברי חוח בתחילה למין המוכר כיום בשם גדילן מצוי (Silybum marianum). כך עשה אפרים רבינוביץ (הראובני) ברשימתו שמות צמחי ארץ־ישראל שנתחדשו או נתבררו (ירושלים, תרע"ז; הערה 193), וכן נקבע במילון ילקוט הצמחים (הערה 334) משנת 1930. אולם בהמשך הועבר השם לסוג חוח (Scolymus), כפי שנקבע במילון צמחי ארץ ישראל – שמות המשפחות והסוגים משנת 1946 (סעיף 830), והוא נותר בשימוש עד ימינו. ייתכן כי הדיון בזיהוי החוח המקראי השפיע גם על בחירת השם העברי המודרני לסוג.

השם חוח מופיע עשר פעמים בתנ"ך כשם של קוץ: במלכים ב' (פעמיים), ישעיהו, הושע, משלי, איוב (פעמיים), שיר השירים ודברי הימים (פעמיים). בתרגומים הקדומים למקרא אין עקביות בזיהויו: לעיתים הוא מופיע כמילה נרדפת כללית לקוץ או כשם קיבוצי למיני קוצים שונים, ולעיתים כשם של צמח מסוים, בעיקר כזה הגדל באזורי מעזבה.

בעקבות דבריו של האמורא רבי הושעיא על הפסוק: "תחת חיטה יצא חוח" (איוב ל"א, מ') — "למדך תורה ארץ ארץ; שדה שהיא מעלה חוחים יפה לזרעה חיטים, שדה שמעלה באשים יפה לזרעה שעורים" (תנחומא, ראה ט"ו) — סבורים חלק מן החוקרים כי הכוונה היא לחוח ספרדי, ובמיוחד לחוח עקוד, הגדל בקרקעות עמוקות המתאימות לגידול חיטה; אחרים הציעו את ברקן סורי (Notobasis syriaca).

ייתכן כי הקישור המדרשי־חקלאי של "חוח" לשדות דגן, לקרקעות כבדות ולאזורי מעזבה, יחד עם הממצא הבוטני־ארכאולוגי המתאר את שכיחותם של מיני Scolymus בשדות שעובדו בשיטות מסורתיות עד למחצית הראשונה של המאה העשרים, תרמו לבחירת השם "חוח" עבור הסוג Scolymus במילוני הצומח העבריים של אמצע המאה ה־20.

זיהוי החוח המקראי

הפסוק ”כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים כֵּן רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת” (שיר השירים ב', ב'), פורש באופן מוטעה בידי האירופאים כשיח הוורד, והחוחים פורשו כ'קוצים' - אותם חלקים חדים ודוקרים בקצותיה של צמחייה קוצנית. עם התחדשות היישוב בארץ ישראל, חוקרי הצמחייה המקראית והתלמודית, הסכימו שהשושנה היא פרח יפה ולא קוצני - אולי שושן צחור בעל שישה עלים, ושהחוחים הם קוצים כלשהם.

על פי המקרא וספרות חז"ל, החוח הוא בעל התכונות הבאות:

• הוא צמח מעזבה - כלומר צומח באזור שהיה מעובד וניטש. תכונה זו של החוח היא על פי ”וְעָלְתָה אַרְמְנֹתֶיהָ סִירִים, קִמּוֹשׂ וָחוֹחַ בְּמִבְצָרֶיהָ” (ישעיהו ל"ד, י"ג, נבואת טבח בארץ אדום). סירים הם סירה קוצנית, קמוש וחוח הם אולי צמחים מסוימים ואולי רק תיאור לצמחייה יבשה וקוצנית.

• החוח צומח באדמת שדה כבדה - בקרבת פרח השושנה, המרשימה, הגדולה ובעלת ששת עלי הכותרת (שגם אותה יש לזהות). כמו כן איוב לאחר שהשקיע כל כך הרבה, הוא מצפה לתמורה הולמת, ואת אכזבתו הוא מבטא בסוף דבריו בספר איוב: ”תַּחַת חִטָּה יֵצֵא חוֹחַ וְתַחַת שְׂעֹרָה בָאְשָׁה תַּמּוּ דִּבְרֵי אִיּוֹב” (איוב ל"א, מ').

• החוח נאכל על ידי בהמות: ”ומאכל בהמה, החוחים והדרדרים” (משנה, מסכת שביעית, פרק ז', משנה א')

• לפי התלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף י"ח, עמוד ב', שדים מסוימים, הנקראים "רוחין" ו"לילין" נוצרים מן החוח לאחר שבע שנים.

החוח שימש בסיס לשמה העברי של הציפור חוחית, ציפור יציבה ומקננת בישראל, הניזונה מזרעיו ומזרעי קוצים אחרים.

ייתכן כי הדיון בזיהוי החוח המקראי השפיע גם על בחירת השם העברי המודרני לסוג, כפי שנידון בפרק "אטימולוגיה והשם העברי", העוסק בהיבט ההיסטורי־נומנקלטורי (קביעת שמות מדעיים ורשמיים) של השם.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא חוח בוויקישיתוף

• חוח, באתר ITIS (באנגלית)
• חוח, באתר המרכז הלאומי למידע ביוטכנולוגי (באנגלית)
• חוח, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• חוח, באתר Tropicos (באנגלית)
• חוח, באתר GBIF (באנגלית)
• חוח, באתר iNaturalist (באנגלית)