חוטית נודדת
 חוטית נודדת
| |
|---|---|
חוטית נודדת בים התיכון
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | צורבים |
| מחלקה: | מדוזות סוכך |
| סדרה: | שורשי הפה |
| משפחה: | חוטיתיים |
| סוג: | חוטית |
| מין: | חוטית נודדת |
| שם מדעי | |
 Rhopilema nomadica
| |
חוטית נודדת (שם מדעי: Rhopilema nomadica) היא מין בסוג חוטית. החוטית הנודדת היא מדוזה טרופית הנפוצה באוקיינוס השקט וההודי.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בישראל, החוטית הייתה מוכרת בעבר רק בחופי אילת, אולם בעקבות פתיחת תעלת סואץ ב-1869 היגר המין לחופי הים התיכון ששייך לפאונה האטלנטית.[1]
המין היגר ביחד עם מינים רבים של בעלי חיים טרופיים, בתהליך הנקרא הגירה לספסית – מעבר מהים האדום אל הים התיכון דרך תעלת סואץ. הפלישה הגדולה התרחשה רק כעבור כ-107 שנים, בקיץ 1976, הידוע בפי דייגים לשמצה כ"קיץ המדוזות".
המדוזה מתרבה בלב הים, אך חודרת בנחילים עצומים אל החופים המזרחיים בחודשים החמים יולי–אוגוסט, ממצרים בדרום עד סוריה בצפון. המדוזה התבססה בעיקר בחופי הערים חיפה ואשדוד.
המדוזה נחשבת למין פולש מסוכן שפגיעותיו רבות:
- כלכלית – מרשויות החופים מדווחים על ירידה ניכרת במתרחצים בהתאם לתפוצת המדוזות. להקות המדוזות פוגעות בספינות ובמנועיהם, בטורבינות של תחנות כוח.
- בריאותית – עקיצות המדוזה מכילות רעל המשפיע באופן מיידי. אולם בשנים האחרונות מדווח על צריבות וכאבים משניים מספר ימים עד שבוע לאחר חשיפה למדוזה.
- פגיעה בענף הדיג ופגיעה אקולוגית – המדוזה דוחקת מיני דגים טובים למאכל, מפֵרה את המאזן האקולוגי ותורמת להתבססות מינים נוספים המזיקים לדיג. כמו כן, המין נלכד תכופות ברשתות הדיג ובמלכודות.
המדוזה משתנה במהלך מחזור חייה, מצורה אחת לשנייה: נקבה בוגרת מייצרת בעונה אחת 30 מיליון תאי ביצה ומשחררת אותם. תאי הביצה פוגשים תאי זרע והופכים לזיגוטות (תאי ביצה מופרים). הזיגוטה מתחילה כפגית שוחה, אך לאחר כמה ימים מתיישבת על מצע ונקראת "פוליפ ישוב". על מצע זה היא מתפתחת לסטרובילה בוגרת, ומתחילה לעשות סטרובילציה – הנצה – מניצה אפירות. אלו הן מדוזות זעירות, הן משתחררות ותוך מספר חודשים נהיות מדוזות בוגרות.
רוב החוטיות ניזונות מפלנקטון, בעיקר מקבוצת הזואופלנקטון – יצורי מים זעירים. החוטיות הגדולות ניזונות מדגיגים ואף מדגים. החוטית לוכדת את הטרף, העיכול חוץ-תאי ותוך-תאי. הנשימה דיפוזיונית, כלומר מתבצעת דרך כל שטח הגוף. התחושה באמצעות אברוני חישה ומערכת עצבים מפוזרת.
מנגנון הצריבה
[עריכת קוד מקור | עריכה]זרועות ציד של החוטית נראות כחוטים רבים ומכאן שמה. זרועות אלו מכילות תאים צורבים דמויי מזרק שבעזרתם היא משתקת את הטרף ממנו ניזונה. הארס הפוליפפטיד מאוחסן במצב יציב בתאים הצורבים ואינו פעיל עד רגע השחרור. ברגע של מגע גוף חי בזרועות נורים המזרקים הקטנים בלחץ של כ-150 אטמוספירות ובמהירות דומה לזו של כדור היוצא מלוע אקדח לתוך גוף הטרף ומחדירים לתוכו את הארס. תאי הצריבה עצמוניים ומסוגלים לשחרר את המזרק עם הארס גם זמן רב לאחר שהזרועות נותקו מגוף המדוזה. עקיצת המדוזה מאופיינת בכאב, תחושת צריבה, אדמומיות של העור וגירוד. התופעות השונות כוללות חום, עייפות, וכאבי שרירים.[2] הארס עשוי מכמה רעלים, פוספוליפאז A2 (אנ'), חומר הגורם להמוליזה ופרוטאז. לדברי תמר לוטן ותמר חמיאל, ביולוגיות ימיות מאוניברסיטת חיפה והמכללה הימית ברופין, בניגוד לאמונה הרווחת, חומץ/אוריאה (שתן) אינם מנטרלים את הרעל של החוטית הנודדת ואף עלול להחמיר את המצב.[3]
קוטר הגוף של רוב מדוזות הסוכך הוא בין 2 ס"מ ל-40 ס"מ, אך יכול להגיע עד כמה מטרים בודדים.
מערכת העצבים והחישה
[עריכת קוד מקור | עריכה]למדוזה חוטית נודדת כמו לשאר המדוזות, אין מוח. במקום זאת, יש לה מערכת עצבים מבוזרת המכונה רשת עצבית (nerve net), הפרושה לאורך הגוף וכן טבעת עצבים שהיא מעין מערכת עצבים מרכזית יחסים, המסנכרנת תגובות פיזיות. רשת העצבים מאפשרת למדוזה לקלוט גירויים כגון מגע, שינויים בטמפרטורה ונוכחות של חומרים כימיים מהסביבה ולהגיב להם. [4]
בנוסף לרשת העצבים, למדוזה מבנים ייחודיים הקרויים רופליות (rhopalia), הממוקמים בשולי הפעמון. אלה מרכזי החישה העיקריים. כל רופליה כוללת איברי חישה שונים, ובהם עיניות (ocelli) הרגישות לאור, סטטוציסטים (statocysts) המסייעים בשמירה על שיווי המשקל וכימורצפטורים ומכנורצפטורים לזיהוי ריחות ומגע. הרופליות מקושרות זו לזו באמצעות טבעת עצבים (nerve ring) המקיפה את שולי הפעמון באזור הפה. טבעת זו מתפקדת כמערכת עצבים מרכזית למחצה, ומרכזת מידע תחושתי מתאום עם תגובות תנועתיות.
לחוטית הנודדת יכולת רגנרציה (התחדשות) מרשימה. אם אחת הרופליות נקטעת, המדוזה מסוגלת לגדל אותה מחדש, כולל המרכיבים העצביים והחישתיים שבה.[5]
קיימות עדויות מחקריות לכך שמדוזות מסוגלות להפגין למידה פשוטה מניסיון עבר.[6]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
חוטית נודדת, באתר המרכז הלאומי למידע ביוטכנולוגי (באנגלית)
חוטית נודדת, באתר GBIF (באנגלית)- תוצאות מחקר על החוטית הנודדת באתר סנונית
- קובי בן-שמחון, הרשימה של הזנים הפולשים בישראל מונה בין השאר תוכי, יקינטון ונמלה עוקצנית במיוחד, באתר הארץ, 17 באפריל 2009
- יונתן קפשוק, לא רק עוקצת, גם טורפת: המדוזה הנפוצה בישראל הפתיעה את החוקרים, באתר מאקו, 11 באוגוסט 2021
- "כאן מציקים" - האמת הצורבת על המדוזה הנפוצה בישראל, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ יד האדם אחראית ל"פיצוץ אוכלוסין" של מדוזות, באתר "הידען", 1 בינואר 2006
- ^ 1996 - L. Gusmani, M. Avian, B. Galil, P. Patriarca and G. Rottini. Biologically active polypeptides in the venom of the jellyfish Rhopilema nomadica
- ^ אין טעם לשפוך חומץ על כוויית מדוזות אתר הידען
- ^ takeo katsuki, ralph j greenspan, [chrome-extension://efaidnbmnnnibpcajpcglclefindmkaj/https://www.cell.com/current-biology/pdf/S0960-98221300359-X.pdf#page=592 jellyfish nervous system], current biology 23, 2013, עמ' 592-594
- ^ Melissa Gaskill, No Brain? For Jellyfish, No Problem | Blog | Nature | PBS, Nature, 2018-11-20 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Sophia Ktori, Jellyfish Can Learn from Past Experiences, Even without a Brain, GEN - Genetic Engineering and Biotechnology News, 2023-09-22 (באנגלית אמריקאית)