חוטית נודדת
 חוטית נודדת |
|
|---|---|
 |
|
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | צורבים |
| מחלקה: | מדוזות סוכך |
| סדרה: | שרשי הפה |
| משפחה: | חוטיתיים |
| סוג: | חוטית |
| מין: | חוטית נודדת |
| שם מדעי | |
 Rhopilema nomadica |
|
חוטית נודדת (שם מדעי: Rhopilema nomadica) היא מין בסוג חוטית. החוטית הנודדת היא מדוזה טרופית הנפוצה באוקיינוס השקט וההודי.
תוכן עניינים
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בישראל, החוטית הייתה מוכרת בעבר רק בחופי אילת, אולם בעקבות פתיחת תעלת סואץ ב-1869 היגר המין לחופי הים התיכון ששייך לפאונה האטלנטית[1].
המין היגר ביחד עם מינים רבים של בעלי חיים טרופיים, בתהליך הנקרא הגירה לספסית - מעבר מהים האדום אל הים התיכון דרך תעלת סואץ. הפלישה הגדולה התרחשה רק כעבור כ-107 שנים, בקיץ 1976, הידוע בפי דייגים לשמצה כ"קיץ המדוזות".
המדוזה מתרבה בלב הים, אך חודרת בנחילים עצומים אל החופים המזרחיים בחודשים החמים יולי-אוגוסט, ממצרים בדרום עד סוריה בצפון. המדוזה התבססה בעיקר בחופי הערים חיפה ואשדוד.
המדוזה נחשבת למין פולשני מסוכן שפגיעותיו רבות:
- כלכלית - מרשויות החופים מדווחים על ירידה ניכרת במתרחצים בהתאם לתפוצת המדוזות. להקות המדוזות פוגעות בספינות ובמנועיהם, בטורבינות של תחנות כוח.
- בריאותית - עקיצות המדוזה מכילות רעל המשפיע באופן מיידי. אולם בשנים האחרונות מדווח על צריבות וכאבים משניים מספר ימים עד שבוע לאחר חשיפה למדוזה.
- פגיעה בענף הדיג/פגיעה אקולוגית - המדוזה דוחקת מיני דגים טובים למאכל, מפרה את המאזן האקולוגי ותורמת להתבססות מינים נוספים המזיקים לדיג. כמו כן, המין נלכד תכופות ברשתות הדיג ובמלכודות.
המדוזה משתנה במהלך מחזור חייה, מצורה אחת לשנייה: נקבה בוגרת מייצרת בעונה אחת 30 מיליון תאי ביצה ומשחררת אותם. תאי הביצה פוגשים תאי זרע והופכים לזיגוטות (תאי ביצה מופרים). הזיגוטה מתחילה כפגית שוחה, אך לאחר כמה ימים מתיישבת על מצע ונקראת "פוליפ ישוב". על מצע זה היא מתפתחת לסטרובילה בוגרת, ומתחילה לעשות סטרובילציה - הנצה - מניצה אפירות. אלו הן מדוזות זעירות, הן משתחררות ותוך מספר חודשים נהיות מדוזות בוגרות.
רוב החוטיות ניזונות מפלנקטון, בעיקר מקבוצת הזואופלנקטון - יצורי מים זעירים. החוטיות הגדולות ניזונות מדגיגים ואף מדגים. החוטית לוכדת את הטרף, העיכול חוץ-תאי ותוך-תאי. הנשימה דיפוזיונית, כלומר מתבצעת דרך כל שטח הגוף. התחושה באמצעות אברוני חישה ומערכת עצבים מפוזרת.
מנגנון הצריבה[עריכת קוד מקור | עריכה]
זרועות ציד של החוטית נראות כחוטים רבים ומכאן שמה. זרועות אלו מכילות תאים צורבים דמויי מזרק שבעזרתם היא משתקת את הטרף ממנו ניזונה. הארס הפוליפפטיד מאוכסן במצב יציב בתאים הצורבים ואינו פעיל עד רגע השחרור. ברגע של מגע גוף חי בזרועות נורים המזרקים הקטנים בלחץ של כ-150 אטמוספירות ובמהירות דומה לזו של כדור היוצא מלוע אקדח לתוך גוף הטרף ומחדירים לתוכו את הארס. תאי הצריבה עצמוניים ומסוגלים לשחרר את המזרק עם הארס גם זמן רב לאחר שהזרועות נותקו מגוף המדוזה. עקיצת המדוזה מאופיינת בכאב, תחושת צריבה, אדמומיות של העור וגירוד. התופעות השונות כוללות חום, עייפות, וכאבי שרירים.[2]. הארס עשוי מכמה רעלים, פוספוליפאז A2(אנ'), חומר הגורם להמוליזה ופרוטאז. לדברי תמר לוטן, ביולוגית ימית מאוניברסיטת חיפה, בניגוד לאמונה הרווחת, חומץ אינו מנטרל את הרעל של החוטית הנודדת ואף עשוי להחמיר את המצב.[3]
קוטר הגוף של רוב מדוזות הסוכך הוא בין 2 ס"מ ל-40 ס"מ, אך יכול להגיע עד כמה מטרים בודדים.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תוצאות מחקר על החוטית הנודדת באתר סנונית
- קובי בן-שמחון, הרשימה של הזנים הפולשים בישראל מונה בין השאר תוכי, יקינטון ונמלה עוקצנית במיוחד, באתר הארץ, 17 באפריל 2009
- חוטית נודדת באתר NCBI
- חוטית נודדת באתר האנציקלופדיה של החיים (Encyclopedia of Life)
- חוטית נודדת באתר GBIF
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ יד האדם אחראית ל"פיצוץ אוכלוסין" של מדוזות, באתר "הידען", 1 בינואר 2006
- ^ 1996 - L. Gusmani, M. Avian, B. Galil, P. Patriarca and G. Rottini. Biologically active polypeptides in the venom of the jellyfish Rhopilema nomadica
- ^ אין טעם לשפוך חומץ על כוויית מדוזות אתר הידען
