חומת סרוויוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף חומת סרביוס)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חומת סרוויוס בסמוך לתחנת הרכבת טרמיני.
קשת גליאנוס, שבעבר הייתה פורטה אסקווילינה, אחד משערי העיר, ונקודת המוצא של הויה לאביקנה והויה טיבורטינה.
מפת רומא העתיקה עליה מסומנים החומה (באדום) ומיקום שעריה

חומת סרוויוסלטינית: Murus Servii Tullii) הייתה חומה הגנתית שנבנתה סביב העיר רומא במהלך המחצית הראשונה של המאה הרביעית לפנה"ס. עובייה של החומה בבסיסה היה כ-3.6 מטרים ואורכה כ-11 ק"מ. היא הקיפה שטח של כ-4,260 דונם (4.26 ק״מ רבוע), כולל שבע הגבעות המסורתיות של העיר. שׂרידי החומה הבולטים ביותר נמצאים ב-Piazza dei Cinquecento, ליד הכניסה הראשית לתחנת הרכבת טֵרמיני. בחומה היו כ-12 שערים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר בעת העתיקה נקראה החומה על שמו של סרוויוס טוליוס, מלך רומא השישי.[1] עם זאת, הממצא הארכיאולוגי המודרני מלמד שככל הנראה לא כללו עבודות הביצורים של המאה השישית לפנה"ס חומה שהקיפה את העיר כולה, אלא מערכות נפרדות של סוללה וחפיר, שהגנו על נקודות תורפה שונות.[2] על-פי ההיסטוריון הרומי ליוויוס תוכנן מערך הגנה נרחב בסגנון סוללה וחפיר על ידי מלך רומא החמישי, טרקוויניוס פריסקוס, תכנון שהוצא לפועל על ידי סרוויוס טוליוס, חתנו ויורשו.[3] לפי הגאוגרף סטראבון התמקד סרוויוס טוליוס בביצורים שכללו את גבעות האסקווילינוס והוימינאליס.[4] הסוללה והחפיר שנמצאו בחפירות הארכיאולוגיות מתחת לתוואי החומה הקיימת הוקמו, ככל הנראה, ברבע השני של המאה החמישית, כחלק מהמאמץ המלחמתי של רומא ובעלות בריתה הלטיניות נגד האָייקווים, הווֹלסְקים וההֵרניקים.[5]

החומה עצמה נבנתה בתגובה למתקפה הגאלית על רומא, שארעה לאחר התבוסה הרומית בקרב אלייה. ההחלטה על הקמת החומה התקבלה בשנת 378 לפנה״ס על ידי הקנסורים, ולוותה במס ציבורי שהושת למימון היוזמה.[6] הקמת החומה מעידה על חוזקה של רומא באותה עת, על אף התבוסה לגאלים.[7] מלאכת הבניין נסתייעה בכך שאדמת העיר האטרוסקית ויי, בה נמצאו מחצבות ה-Grotta Oscura שספקו אבן באיכות טובה, סופחה לרומא בשנת 396.[8] העבודות נמשכו ככל הנראה עד אמצע המאה הרביעית.[9]

על אף הסיבה לבנייתה, לא הותקפה החומה מעולם על ידי אויב חיצוני. במהלך המלחמה הפונית השנייה חנה צבאו של חניבעל במרחק של כ-5 ק״מ מן העיר, ולפי ההיסטוריון ליוויוס יצא חניבעל עצמו בליווי 2000 פרשים וסקר ברכיבה את החומה. צבא רומי יצא מן העיר להקביל את פניו, והאירוע הסתיים ללא עימות ישיר.[10] בימי מלחמת האזרחים בין גאיוס מריוס ולוקיוס קורנליוס סולה תוגברו הביצורים באמצעות חפירים נוספים וכלי ארטילריה שהותקנו על החומה.[11] אך גם הפעם לא עמדה החומה במבחן, וגורל המלחמה הוכרע בשׂדה הקרב מחוץ לעיר.

החומה ניצבה ותוחזקה עד סוף תקופת הרפובליקה, אולם העיר גדלה אל מחוץ לחומות, ובעת שהקיסר אוגוסטוס אירגן את רומא מבחינה מנהלתית, היו הרבעים II, III, VI, VIII, X, ו- XI מחוץ לחומות. כתוצאה מכך נעלמו מן העין חלקים של החומה כבר בימי אוגוסטוס.[12]

בראשיתה הייתה האימפריה הרומית חזקה דיה שלא נצרכה הגנה של רבעים אלה, אולם במהלך המאה השלישית לאחר התקפות השבטים הברברים, נאלץ הקיסר אורליאנוס לבנות את חומת אורליאנוס על מנת להגן על רבעים אלה, והחומה שהתייתרה, נזנחה.

חלקים מהחומה נותרו לעמוד עד ימינו. הבולטים באלה ב-Piazza dei Cinquecento, ליד הכניסה הראשית לתחנת הרכבת הראשית של רומא ובסמוך למרחצאות דיוקלטיאנוס.

מבנה החומה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורכה של החומה כ-11 ק״מ. היא החלה בנהר הטיבר, דרומית לגבעת הקפיטוליום, עברה מערבית לגבעת הקפיטוליום ולגבעת הקווירינליס, ומשם דרך העמק שמזרחית לגבעת אסקווילינו נעה דרומה לעבר גבעת האוונטין ודרומית לפורום בואריום התחברה אל נהר הטיבר.

פרט לשערים לא היו בחומה מגדלים. כאמצעי הגנה הוצבו עליה בליסטראות. מחוץ לחומה נמשך חפיר, שרחבו היה כמעט 30 מטר ועמקו כתשעה מטר. בין החומה לחפיר נמתחה רצועה שטוחה של כשבעה מטר. רוחב החומה בבסיסה הוא 3.6 מטר, והיא עצמה התנשׂאה במקומות מסוימים עד עשׂרה מטר לגובה.

לבניית החומה שמשו שני סוגי אבני טוף: אחד אפרפר ופריך יחסית (cappellaccio, באיטלקית), נכרה בסביבת העיר. השני, צהבהב וקשה יותר מה-Grotta Oscura שליד ויי. אבני החומה ששׂרדו בשלמותן אינן אחידות בגדלן, שנע מ-75 ס״מ עד 2.1 מטר לאורך, ומ-45 עד 66 ס״מ לרוחב. גבהן הממוצע כ-60 ס״מ.[13]

שערי חומת סרוויוס, עם כיוון השעון:

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קורנל 1995 = Cornell, Tim. 1995. The Beginnings of Rome: Italy and Rome from the Bronze Age to the Punic Wars (c. 1000-264 BC). London: Routledge.
  • פילדס 2008 = Fields, Nic. 2008. The Walls of Rome. Oxford: Osprey.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ליוויוס 1.44; דיוניסיוס מהליקרנסוס, קדמוניות רומא 4.14.1.
  2. ^ קורנל 1995: 198-202; פילדס 2008: 10.
  3. ^ ליוויוס, 1.36.1; 1.44.3.
  4. ^ 5.3.7.
  5. ^ פילדס 2008: 10.
  6. ^ ליוויוס 6.32.1.
  7. ^ קורנל 1995, 318-322.
  8. ^ קורנל 1995: 320.
  9. ^ פילדס 2008: 10.
  10. ^ ליוויוס 26.9-11.
  11. ^ אפיאנוס, מלחמות האזרחים, 1.66.
  12. ^ פילדס 2008: 11.
  13. ^ פילדס 2008: 10.