חוסה אנריקה רודו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חוסה אנריקה רודו
José Enrique Rodó.jpg
לידה 15 ביולי 1871
מונטווידאו, אורוגוואי עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1 במאי 1917 (בגיל 45)
פלרמו, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה José Enrique Camilo Rodó Piñeyro
עיסוק סופר, משורר, פילוסוף עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה ספרדית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מסה עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות Ariel עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

חוסה אנריקה קמילו רודו פיניירו (בספרדית: José Enrique Camilo Rodó Piñeyro יליד 15 ביולי 1871 - 1 במאי 1917) היה סופר ומסאי אורוגוואי. ונציגה המובהק של הספרות המודרניסטית. רודו טיפח קשר מכתבים הדוק עם אנשי רוח היספנים חשובים של תקופתו, ובהם הסופר הספרדי לאופולדו אלאס (קלרין), הסופר וההיסטוריון הפרואני חוסה דה לה ריבה-אגוארו, והחשוב מכולם, רובן דריו, מניקרגואה, המשורר המשפיע ביותר באמריקה הלטינית עד כה, מייסד תנועת המודרניזם הספרותי (Modernismo), שאף השפיע על התפתחות תפיסתו הספרותית של רודו. בשל סגנון הפרוזה המעודן שלו והאידאולוגיה הספרותית שהוא קידם, נחשב רודו עד היום לתאורטיקן הבולט ביותר של אסכולת הספרות המודרניסטית .

רודו ידוע בעיקר בזכות מאמרו אריאל (1900), הנחשב עד היום לאחת היצירות המשפיעות ביותר בתחום התרבות והפוליטיקה של אמריקה הלטינית, שקיבל השראתו מהסערה - מחזהו האחרון של שייקספיר, ומדמויותיו העיקריות - אריאל, המייצג את החיובי, וקאליבן, המייצג את הנטיות השליליות באופי האנושי. במאמר, המאופיין בתוכנו הפילוסופי ובטון הפדגוגי שלו, מתווכחים השניים על מהלכה העתידי של ההיסטוריה, במה שרודו התכוון שתהיה דרשה חילונית לנוער הלטינו-אמריקאי שתזהיר אותם מפני תועלתנות, דוגמת המסורת המערבית הקלאסית. [1] רודו חשש מהשפעתו המתישה של הקיום המוגבל של אנשים העוסקים כל חייהם באותה עבודה, מבלי שיהיה בידם פנאי לפתח את הרוח. עם זאת, בקרב בני הנוער באורוגוואי הוא ידוע בעיקר בזכות פארק רודו, ריאה ירוקה של פנאי ותרבות בלב מונטווידאו שנקראת על שמו.

במשך יותר ממאה שנה, נחשב אריאל לטקסט המשפיע ביותר בצורה יוצאת דופן בתרבות הספרותית של אמריקה הלטינית עקב שילוב של נסיבות תרבותיות, ספרותיות ופוליטיות ספציפיות, כמו גם עקב דבקותו בערכים הקלאסיים והוקעתו את התועלתנות. מה שרודו כינה " נורדומניה" (מוסבר בהמשך). [2]

מאפיינים ספרותיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אריאל משתייך לתנועה ספרותית המוכרת בשם מודרניזם, (Modernismo) המאופיינת באלגנטיות שלה, בפרוזה האמנותית, ובהתייחסויות ורמיזות עולמיות. אף על פי שמדובר במאמר, הרעיונות מובעים באמצעות קולו העלילתי של פרוספרו. [3] פרוספרו, המורה, ואריאל הם אזכורים לדמויות במחזה הסערה של ויליאם שייקספיר, והשימוש בשמותיהם הוא דוגמה לשאיפת המודרניזם לקוסמופוליטיות. באריאל, הסמינר של המורה פרוספרו כולל סופרים אירופאים מפורסמים יותר ופחות. [4] הוא מתייחס בתכיפות לגתה, לגסטון דשאן, פרנציסקוס הקדוש מאסיזי, שילר וגויאו. פרוספרו מתמקד גם במיקומים כמו יוון העתיקה, ומדגיש את היופי ההלני כאידיאל היחיד הראוי לחיקוי. רודו משתמש באריאל כמטאפורה המסמלת את היופי, את הרוח ואת כל שהינו טוב. ההפך מאריאל הוא התועלתני, המסומן על ידי קליבן, והוא מציין את הפוזיטיביזם והנורדומניה כשתי סיבות לכך שהתנועה זכתה לפופולריות רבה. אריאל מבוסס בצורה מבנית על אופוזיציה בינארית (צמד ניגודים), ודמויותיהם של אריאל וקאליבן מנוגדות באופן קיצוני. [5]

אנדרטה לחוסה אנריקה רודו בפארק רודו

תרבות קלאסית[עריכת קוד מקור | עריכה]

באריאל סוקר רודו את מצבה של אמריקה הלטינית לפני סוף המאה ה-19. הוא מציין כי התועלתנות מסתמכת על התמחות וחומרנות, וככזו, היא פוגעת בעושר הרוחני שלנו. על מנת שאמריקה הלטינית תוכל לקום לתחיה ולחדש את רוחה, הציע רודו דבקות באידיאלים האסתטיים של התרבויות היוונית והרומית. הוא האמין ששתי תרבויות אלה מגלמות תחושת יופי, ויתרה מכך, שתיהן מכירות בחשיבות שבהתמסרות לפעילות הרוח. אמנות אם כן, הינה סוג של למידה שמגלה ומעשירה את הרוח ושוללת תועלתנות.

הוקעת תועלתנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רודו הוקיע את התועלתנות הפרגמטית, קרי, את התנועה הפילוסופית שראתה את התועלת כדרך להבאת האושר לכל הנגועים בה: "פירוש השם אריאל הוא אישור תחושת חיים אידיאליסטית כנגד מגבלות התועלתנות". [6] הוא קידם את טענתו בכך שקבע כי התועלתנות גורמת לאנשים מסוימים להתמחות בתחומים מאוד ספציפיים ומוגדרים, וכפועל יוצא של התמחות זו הם בסופו של דבר מקבלים חינוך בלתי מושלם ומעוות. רודו טוען שבגלל ההתמחות, אדם יכול להיות גאון בהיבט אחד של החיים, וכושל לחלוטין באחר. רודו מתאר זאת כהטלת מום באדם, מכיוון שללא הבנה כללית של החיים דרך הידע, האדם כבר אינו שלם. ההתמחות בעיסוק מוגדר גורמת לחברות אנושיות לתת-פיתוח תחת אשר יתפתחו לעבר בשלות. ההתמחות היא שגורמת לחברות להגיע לבינוניות, וכפי שרודו מציין, אשמה נוספת של בינוניות היא הדמוקרטיה כפי שהיא מיושמת כיום. זוהי אמירה חזקה, ורודו מדגיש כי הוא אינו מתנגד לדמוקרטיה, אך מצדיק את אמירתו בכך שחברות דמוקרטיות נותנות כוח להמונים, שלדעתו פחות מסוגלים לקבל החלטות טובות; ולכן יש לחזק את נקודות התורפה שלה, והוא אף מציע דרכים ליישם זאת. [7] הוא מציע למשל שהמוכשרים ביותר יהיו אלו שמחנכים את שאר החברה ויסייעו למשוך את הממוצע כלפי מעלה במקום שהמגמה תהייה הפוכה.

הרעיון של "נורדומניה"[עריכת קוד מקור | עריכה]

רודו מזהיר מפני "נורדומניה", או כח המשיכה של צפון אמריקה, והמטריאליזם הינקי. [8] מחשבתו משקפת את ההיסטוריה, כאשר ארצות הברית התרחבה בחצי הכדור המערבי, במיוחד באמריקה הלטינית של ראשית המאה העשרים. [9] רודו מהדהד את חשיבות הזהות האזורית וכיצד יש להטמיע אותה עמוק בכל מדינה. עם זאת, יצירה ושמירה של זהות אזורית מתבררת לעיתים כמאתגרת ומורכבת בשל השפעה תרבותית וכלכלית חיצונית. היו דוגמאות רבות לכך בעברו הקרוב של רודו עצמו, בעיקר מלחמת ארצות הברית - ספרד בשנת 1898. רודו טען שלמרות שהשפעה חיצונית ממדינות אחרות עשויה להועיל, היא עלולה גם להרוס את העקרונות עליהם התבססה אותה מדינה או אזור מסוים במקורם. זו הסיבה שרודו טוען כי באחריות הנוער הספרדי-אמריקני לעזור לגבש ולשמור על זהות אזורית ותרבותית כמיטב יכולתם. [10]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ G Brotherton, ‘’Arielismo’’ in P Hulme ed., The Tempest and Its Travels (London 2000) p. 216-7
  2. ^ A Vaughan, Shakespeare’s Caliban (Cambridge 1991) p. 148
  3. ^ G Brotherton, ‘’Arielismo’’ in P Hulme ed., The Tempest and Its Travels (London 2000) p. 216-7
  4. ^ A Vaughan, Shakespeare’s Caliban (Cambridge 1991) p. 148 and p. 154
  5. ^ A Vaughan, Shakespeare’s Caliban (Cambridge 1991) p. 153
  6. ^ Quoted in G Brotherton, ‘’Arielismo’’ in P Hulme ed., The Tempest and Its Travels (London 2000) p. 217
  7. ^ A Almandoz, Modernization, Urbanization and Development in Latin America (2014) p. 44
  8. ^ M Lallosa, Neighbourly Adversaries (2007) p. 17
  9. ^ A Vaughan, Shakespeare’s Caliban (Cambridge 1991) p. 150
  10. ^ Essay "Ariel" 1900, Montevideo.

קריאה משנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • (מרץ 1961): אנטוניה, חוסה. "אריאל של רודו". אמריקה 13.3 32–34.
  • (1999): ארונה, מייקל. "'אריאל' של חוסה אנריקה רודו: התוכנית הטיפולית להתאוששות פאן אמריקאית", ב- "Pueblos enfermos": עמים חולים - שיח המחלה במאמר ספרדי אמריקאי של סוף המאה . Chapel Hill: לימודי צפון קרוליינה ברומנטיקה ושפות וספרות, 87–134.
  • (דצמבר 1963): Bachellier, CC "מבוא ללימודים על רודו". היספניה 46.4 764–769.
  • (1983):ברוטרסטון, גורדון. "עולמו הספרותי של חוסה אנריקה רודו (1871–1917)". En Homenaje a Luis Alberto Sánchez . קצוות. Víctor Berger y Robert G. Mead, ג'וניור מדריד: העריכה Ínsula, 95–103.
  • (1982): ארל, פיטר ג '"אוטופיה, יוניברופוליס, מקונדו". ביקורת היספנית 50 143–157.
  • (1989): ארל, פיטר ג '"חוסה אנריקה רודו". סופרים לטינו-אמריקאים. כרך א ' ב. אד. Solé / Abreu. ניו יורק: Charles Scribners Sons, II: 447–455.
  • (1985): גונזלס אצ'ברייה, רוברטו. "המקרה של הפסל המדבר: אריאל והרטוריקה המגיסטרית של המאמר הלטינו-אמריקני". קול המאסטרים: כתיבה וסמכות בספרות המודרנית של אמריקה הלטינית . אוסטין: University of Texas Press, 8–32.
  • Jauregui, Carlos. "Los monstruos del latinoamericanismo arielista: variaciones del apetito en la periferia (neo) קולוניאלי" (Capitulo 4) de "Canibalia." מדריד: Iberoamericana 2008. 311-391.
  • (1999): מילר, ניקולה. בצל המדינה: אינטלקטואלים והחתירה לזהות לאומית באמריקה הלטינית של המאה העשרים . לונדון: ורסו, 96–114.
  • פריירה-סוארס, אסתר. "חוסה אנריקה רודו ולה סלקסיון לה לה דמוקרטיה". היספניה 58.2 (1975): 346–350.
  • (1972): רודריגס מונגל, אמיר. "Sobre el Anti-imperialismo de Rodó". Revista Iberoamericana 80, כרך 38495–501.
  • (1980): רודריגס מונגל, אמיר. "La utopía modernista: el mito del nuevo y el viejo mundo en Darío y Rodó". Revista Iberoamericana 46 427–442.
  • (1963): סאנצ'ס, לואיס אלברטו. Escritores representativos de América . סדרת Primera. Segunda edición. 3 טומואים. מדריד: גרדוס, טומו השלישי, "חוסה אנריקה רודו", 77-94.
  • (2018): סן רומאן, גוסטבו . בן לוויה לחוסה אנריקה רודו . וודברידג': Tamesis, .
  • (מרץ 1968): סימינגטון, ג'יימס וו. "הדים מרודו". אמריקה 20.3 8-13.
  • (שישי, 23 בספטמבר 1983): סימינגטון, ג'יימס וו. "למד את התרבות של אמריקה הלטינית". ניו יורק טיימס דבר המערכת.
  • (1956):Tiempo, César. "Vistazo a José Enrique Rodó". היספניה 39.3 269–274.
  • וורד, תומאס. "Rodó y las 'jerarquías imperativas". En La resistencia תרבותית: la nación en el ensayo de las Américas . לימה: אוניברסידד ריקרדו פלמה, 2004: 72–85.
  • (2004): וורד, תומאס. "El concepto krausista de la belleza en Rodó" y "La belleza como solución", En La teoría literaria: רומנטיקליזם, krausismo y modernismo ante la 'globalización' תעשייתי . אוניברסיטת מ.ס.: אוניברסיטת מיסיסיפי, "מונוגרפיות רומנטיות", 70-82.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חוסה אנריקה רודו בוויקישיתוף