חוסה מנואל פסודו

חוסה מנואל פסודו
	אין תמונה חופשית
מידע אישי
לידה	11 ביוני 1936; אלמסורה שבספרד
פטירה	5 בדצמבר 2003 (בגיל 67); ולנסיה, ספרד
שם מלא	חוסה מנואל פסודו סולר
גובה	1.81 מטר
עמדה	שוער
מועדוני נוער
	דומיניקוס ; אלמסורה
מועדונים מקצועיים כשחקן*
נבחרת לאומית כשחקן
קבוצות כמאמן
1976 - 1977 ; 1977 - 1979 ; 1979 - 1980 ; 1981 - 1982 ; 1984 - 1985 ; 1985 - 1986 ; 1986 - 1987 ; 1988 - 1990 ; 1991	סגונטינו ; ואל דה אושו ; גנדיה ; ואל דה אושו ; אונדה ; ויאריאל ; קטרוחה ; ואל דה אושו ; אונדה
	* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד

חוסה מנואל פסודו סולר (בספרדית: José Manuel Pesudo Soler, נולד ב-11 ביוני 1936 באלמסורה שבספרד, נפטר ב-5 בדצמבר 2003 בוולנסיה שבספרד) היה שוער ומאמן כדורגל ספרדי. פסודו שיחק החל מסוף שנות ה-50 ועד אמצע שנות ה-70 של המאה ה-20, תקופה בה ערך 216 הופעות בליגה הספרדית הראשונה, והוא נודע בשל תקופותיו בקבוצות ברצלונה וולנסיה. פסודו זכה בפרס ריקרדו זאמורה בעונת 1965/1966 על כך שהיה השוער שספג את הכמות הנמוכה ביותר של שערים בליגה. לאחר פרישתו ממשחק עבד כמאמן, בעיקר בקבוצות בליגות הנמוכות בספרד או חובבניות.

קריירה כשחקן[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת הקריירה, קדנציה ראשונה בוולנסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסודו נולד וגדל באלמסורה שבמחוז קאסטיון ובילדותו שיחק במחלקות הנוער של קבוצות מקומיות. ב-1955, כשהיה בן 19, הצטרף לוולנסיה, והוא החל לשחק בקבוצת המילואים של המועדון, ולנסיה ב', ששיחקה באותן שנים בליגה השנייה. בעונתו הראשונה שם שימש שוער שני והוא ערך 5 הופעות בלבד לקראת סוף העונה. בתחילת העונה הבאה המשיך לשחק בשער, אך חזר למקומו בספסל בדצמבר. בסוף עונה זו, עונת 1956/1957, במהלכה ערך פסודו 14 הופעות, ירדה ולנסיה לליגה השלישית. בעונת 1957/1958 הושאל מוולנסיה לאליקנטה, קבוצה נוספת מהליגה השנייה. במהלך ההשאלה ערך 17 הופעות, כולן בחציה השני של העונה, וגם עם קבוצה זו חווה ירידה לליגה השלישית.

בסוף ההשאלה בקיץ 1958 קודם פסודו לקבוצה הבוגרת של ולנסיה. בתחילה היה שוער שני לגויו. את הופעת הבכורה בליגה הספרדית ערך ב-4 בינואר 1959, במשחק בו הפסידה ולנסיה לברצלונה 2-1. עד סוף העונה ערך 9 הופעות נוספות בליגה ו-5 בגביע הספרדי, שם הודחה קבוצתו בחצי הגמר על ידי גרנדה. בעונה הבאה תפס מעמד קבוע יותר בשער הקבוצה והוא הופיע ב-24 משחקים מתוך 30 מחזורים, בהם ספג 24 שערים בלבד, אולם קבוצתו סיימה את העונה במקום ה-9 בלבד. כמו כן פתח בכל ששת משחקיה של ולנסיה בגביע, אז הגיעה לרבע הגמר. במשך כל עונת 1960/1961 נעדר ממשחק אחד בלבד, והוא עזר לוולנסיה להגיע למקום ה-5 בליגה, תוך שהוא סופג 41 שערים. בגביע הגיעה הקבוצה לשמינית הגמר בלבד, כשהיא מודחת על ידי אתלטיקו מדריד במשחק שובר שוויון.

ברצלונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקיץ 1961 עזב את ולנסיה והצטרף לברצלונה, מהבכירות שבכדורגל בספרד, בעקבות פרישתו של שוערה אנטוני רמלייטס. בברצלונה נתקל בתחרות מצדו של השוער הצעיר סלבדור סדורני, שגדל במחלקת הנוער של ברצלונה. בתחילת דרכו שם העדיף המאמן ליואיס מירו את פסודו על חשבונו של סדורני, אך בשל חוסר הצלחתה של הקבוצה הוא פוטר באמצע העונה והוחלף בלאזלו קובאלה, מהשחקנים הבולטים בקבוצה בשנות ה-50. לרוב נתן קובאלה לסדורני לשחק. בסך הכול בעונה זו, עונת 1961/1962, השתתף פסודו ב-20 משחקי ליגה, והוא היה שותף להגעת קבוצתו למקום השני בליגה וכן לגמר גביע ערי הירידים, בו הובסה על ידי קבוצתו לשעבר, ולנסיה. תחילת עונת 1962/1963 התנהלה באופן דומה לסוף העונה שלפניה, כשקובאלה מציב את סדורני ברוב המשחקים בשער, אולם הוא פוטר גם הוא במהלך העונה והחליפו ז'וזפ גונסלבו, שהציב את פסודו ברוב משחקי הליגה שנותרו וכן בכל משחקי הגביע. עם פסודו בשערה זכתה ברצלונה בגביע, כשהיא גוברת 3-1 על ריאל סרגוסה במשחק הגמר שנערך בקאמפ נואו. בליגה, שיחקו פסודו וסדורני כל אחד ב-15 משחקים, וברצלונה הגיעה למקום ה-6 בלבד.

גונסלבו סיים את תפקידו כמאמן בקיץ 1963, ואת מקומו תפס ססאר, שכמו קובאלה היה משחקניה הבולטים של הקבוצה בעשור שלפני כן. עם ססאר כמאמן היה סדורני השוער הראשון בקבוצה, ופסודו שיחק בשער לתקופה של חודשיים בין אוקטובר לדצמבר, בהם היה סדורני פצוע. בתקופה זו היה שותף פסודו להדחתה של ברצלונה מגביע מחזיקות הגביע בשמינית הגמר. בשלב מוקדם בעונה הבאה הוחלף ססאר בוויסנס ססוט, וגם הוא העמיד את סדורני כשוער הראשון בקבוצה. פסודו לא ערך אף הופעה במהלך כל העונה, הן בליגה, הן בגביע הספרדי והן בגביע ערי הירידים. בעונת 1965/1966 אימן את ברצלונה רוקה אולסן הארגנטינאי, ותחתיו שב פסודו לשער הקבוצה. הוא עמד בשער ב-22 משחקים, בהם ספג 15 שערים בלבד, ובזכות כך שהיה השוער שספג את הכמות הנמוכה ביותר של שערים למשחק, זכה בפרס זאמורה. הוא עזר לברצלונה להגיע למקום ה-3 בליגה וכן לזכות בגביע ערי הירידים, אם כי הוא לא שותף בשלבים המכריעים של העונה.

ולנסיה בפעם השנייה ושלהי הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף העונה שב פסודו לוולנסיה. הוא היה השוער הבכיר בקבוצה, אך חווה פציעה חמורה במרץ 1967, פציעה שהשביתה אותו ממשחק במשך שנה, ולכן לא לקח חלק בזכייתה בגביע הספרדי. עד הפציעה שותף ב-23 משחקי ליגה וב-6 נוספים בגביע ערי הירידים. מי שתפס את מקומו בזמן זה היה אנחל אבלרדו. פסודו שב לשחק באפריל 1968, והוא השתתף במחזורים האחרונים לעונה זו וכן במשחקי הגביע, בו הגיעה ולנסיה לרבע הגמר. בעונת 1968/1969 חלק את עמדת השוער עם אבלרדו, כשהוא משחק ב-20 מ-30 מחזורי הליגה בעונה זו, עוזר לוולנסיה להגיע למקום ה-5. בעונה הבאה פתח ב-18 מחזורי הליגה הראשונים, בהם ספג 16 שערים בלבד, אך מנקודה זו איבד את מקומו לאבלרדו באופן מוחלט. פסודו לא לקח חלק כלל בזכייתה של ולנסיה באליפות בעונת 1970/1971, אז אימן את הקבוצה אלפרדו די סטפנו. הוא שותף רק במשחק אחד במהלך כל העונה, בגביע ערי הירידים, והוא צפה מהספסל בקבוצתו בכל משחקיה בליגה.

בסוף העונה, כשהיה בן 34, עבר פסודו מוולנסיה לריאל בטיס, קבוצה נוספת מהליגה הראשונה בספרד. בעונתו הראשונה שם סבלה בטיס סבלה מחוסר יציבות והייתה מועמדת לירידה לליגה השנייה, אך החלפת המאמן והתאוששות מסוימת במחצית השנייה של העונה עזרו לקבוצה לסיים במקום ה-13 ולהישאר בליגה הראשונה. פסודו מיעט לשחק והוא שותף ב-5 משחקים לקראת סוף העונה. בעונה הבאה, עונת 1972/1973, לקח חלק ברוב משחקי הקבוצה, אך לא הצליח לעזור לה להימנע מירידה לליגה השנייה, לאחר שסיימה במקום ה-16 מתוך 18 קבוצות, וזאת למרות הגנה טובה שהציגה הקבוצה: פסודו עצמו ספג 18 שערים בלבד ב-19 משחקים בהם שיחק, וסך הכול הקבוצה ספגה 36 שערים ב-34 מחזורים, ההגנה השמינית בטיבה בליגה. בקיץ 1973 עבר לז'ימנסטיק טרגונה, ששיחקה בליגה השנייה. הוא שיחק שם במשך עונה אחת, בה ערך 12 הופעות, ובסוף העונה פרש ממשחק, בהיותו בן 37.

נבחרת לאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1960 וב-1961 ערך פסודו 3 הופעות בנבחרת המשנה של ספרד, נבחרת שנועדה לתרגל ולבחון שחקנים ספרדיים במשחקי ידידות. בנבחרת ספרד הבוגרת לא ערך אף הופעה, אף על פי שזומן לשני משחקיה של הנבחרת נגד אירלנד בשלב הבתים של מוקדמות יורו 1968.

קריירה כמאמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פרישתו ממשחק עבד פסודו כמאמן, בעיקר בקבוצות בליגות הנמוכות בספרד או חובבניות. בעונת 1976/1977 אימן את אתלטיקו סגונטינו שמהעיר סגונטו וששיחקה אז בליגה הרביעית. בין 1977 ל-1979 אימן את ואל דה אושו, קבוצה שהוקמה שנתיים לפני כן בלבד. הוא הדריך אותה לעלייה מהליגה החמישית עד הליגה השלישית. בעונת 1979/1980 אימן את גנדיה שמגנדיה, ועמו הגיעה הקבוצה למקום ה-7 בליגה השלישית. בעונת 1981/1982 שב לקדנציה שנייה בוואל דה אושו, כשהקבוצה עדיין בליגה השלישית, אך הוא לא הצליח לעזור לה להישאר בליגה והיא שבה לליגה הרביעית בסוף העונה.

בעונת 1984/1985 אימן פסודו את אונדה, שהייתה אז בליגה האזורית של ולנסיה - הרמה החמישית בכדורגל הספרדי. בעונת 1985/1986 אימן את ויאריאל, קבוצה מהליגה הרביעית שהישג השיא שלה עד אז היה שתי עונות בליגה השנייה. הוא הדריך אותה למקום ה-6, והוא עזב את התפקיד בסוף העונה. במאה ה-21 הפכה הקבוצה לאחת הקבוצות המובילות בספרד. בעונה באה עבד כמאמנה של קרטוחה, שירדה עמו מהליגה הרביעית לליגה האזורית. בין 1988 ל-1990 שימש מאמן בקדנציה שלישית בוואל דה אושו. עמו סיימה הקבוצה במרכז הטבלה של הליגה הרביעית. ב-1991, לתקופה קצרה, אימן פעם נוספת את אונדה, שבתקופה זו הייתה בליגה הרביעית.

ב-5 בדצמבר 2003 נפטר פסודו בשל התקף לב. היה בן 67 במותו.