חופית חדת-זנב
 חופית חדת-זנב
| |
|---|---|
פרט בלבוש חורף, אוסטרליה
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | חופמאים |
| משפחה: | חרטומניים |
| סוג: | חופית |
| מין: | חופית חדת-זנב |
| שם מדעי | |
 Calidris acuminataהורספילד, 1821 | |
| תחום תפוצה | |
מפת התפוצה של חופית חדת-זנב מקייצת
חולפת
חורפת
מזדמנת
| |
| |
חוֹפִית חַדַּת-זָנָב (שם מדעי: Calidris acuminata) היא מין של חופמאי נודד בגודל קטן-בינוני, המצויה בעיקר בסיביר בעונת הקינון ובקיץ (מיוני עד אוגוסט) ובאוסטרליה לחורף (ספטמבר עד מרץ).
בישראל היא נצפתה פעם אחת, ב-7 במאי 2025 בבריכות המלח ליד הק"מ ה-20 של כביש 90.[2]
טקסונומיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שם הסוג calidris מגיע מהמילה היוונית העתיקה kalidris או skalidris, מונח בו השתמש אריסטו למספר עופות-ים אפורים. מקור שם המין הספציפי acuminata הוא מלטינית acuminatus, שמשמעותו "חד, מחודד".[3]
בעבר הוצע כי אולי יש לשייך את החופית חדת-הזנב לסוג Philomachus, תחת השם P. acuminatus, שכלל באותה עת רק את המין לוחם, אולם שינוי מוצע זה לא זכה להסכמה רחבה.[4]
תיאור
[עריכת קוד מקור | עריכה]זוהי חופית קטנה-בינונית, אורכה כ-22 ס"מ, מוטת כנפיה 36–43 ס"מ, ומשקלה 39–114 גרם. היא בעלת בטן כבדה, גב שטוח וחלקה האחורי מעט משוך לאחור.[5] יש לה פלג גוף עליון בצבע חום-ערמוני מנומר עם נוצות בולטות בעלות מרכזים כהים, כיפה ערמונית ופס חום העובר דרך כל עין. מקורה הישר אפור כהה עד שחור, ורגליה בצבע זיתי עד צהוב. החלקים התחתונים לבן או בהרים יותר בצבעם, עם כתמים דומים לאלה שעל החזה וצדי הבטן.[6] הניצוי דהוי יותר במהלך החורף ובהיר יותר במהלך עונת הקינון.[7][8] הצעירים בהירים יותר במהלך החורף מאשר הבוגרים, עם נוצות בולטותיותר וכיפה בצבע ערמוני בהיר יותר המנוגדת לפסים הלבנים של הגב ולחזה הבהיר והצהוב.[6]
היא דומה לחופית כהת-חזה, שבתחום תפוצתה האסייתי מתרבה החופית חדת-הזנב. היא שונה ממנה בדוגמת החזה שלה, בפס-הגבה החזק יותר ובכיפה בעלת הצבע הערמוני יותר. יש לה קווי דמיון מסוימים לחופית ארוכת-אצבעות, אבל היא גדולה בהרבה.
תפוצה
[עריכת קוד מקור | עריכה]החופית חדת-הזנב היא מין בעל נדידה חזקה, המקננת אך ורק במזרח סיביר, מחצי האי טיימיר ועד מפרץ צ'אונסקאיה בצ'וקוטקה. יש לה נדידה מורכבת, כאשר הבוגרים עוזבים את סיביר ביולי והצעירים באוגוסט פונים דרומה, שם רוב האוכלוסייה חורפת באוסטרליה. היא נודדת שני מסלולים עיקריים, כאשר לאחר הקינון רוב הבוגרים עפים דרומה בלהקות בנות פחות מ-1000 פרטים, מזרחית לימת באיקל, לחוף האוקיינוס השקט של רוסיה ולחופי הים הצהוב של סין וקוריאה. רובן עפים ישירות למיקרונזיה וגינאה החדשה בסוף אוגוסט, וממשיכים משם עם תחילת העונה הגשומה לצפון-מערב אוסטרליה באמצע ספטמבר. הם מתחילים לנוע לכיוון דרום מזרח אוסטרליה כאשר מספרם מגיע לשיא בדצמבר עד פברואר. המסלול השני פונה מזרחה, ולוקח את רוב הצעירים ומעט מהבוגרים לאלסקה מעבר למצר ברינג. הם נשארים שם מאמצע אוגוסט עד סוף אוקטובר כדי להשמין, וההנחה היא שהם יוצאים בתעופה טרנס-פסיפית ישירה ללא עצירות במשך יותר מ-10,000 ק"מ כדי להגיע לאוסטרליה וניו זילנד. חלקם ימשיכו דרומה לאורך חוף האוקיינוס השקט של צפון אמריקה אל תוך וושינגטון, בתדירות נמוכה יותר לקליפורניה, ואולי גם אל תוך אמריקה הלטינית, אך רק ישנן גם שתי תצפיות מפנמה ומבוליביה.[9][6]
היא מזדמנת כנודדת לא נפוצה בסתיו לצפון אמריקה, אך למערב אירופה היא מזדמנת רק כנודדת נדירה מאוד עם תיעודים ב-11 מדינות שונות, בעיקר בבריטניה, בין אוגוסט לאוקטובר. היא תועדה במזרח התיכון ובמרכז אסיה, שש פעמים בקזחסטן, ופעם אחת בתימן, עומאן וישראל. בתוך האוקיינוס ההודי הן תועדו באי חג המולד ארבע פעמים, בסך הכל 16 פרטים בין אוקטובר לדצמבר. ישנן שלוש תצפיות מאי הקוקוס בנובמבר ובדצמבר; חמישה תיעודים מארכיפלג צ'גוס מספטמבר עד דצמבר; וחמישה תיעודים בסיישל, אחד ביולי, שניים מספטמבר עד פברואר במהלך חורף, ושניים במהלך מעבר בנובמבר. הן תועדו לאחרונה במוזמביק, ותועדו בדרום אפריקה בפעם הראשונה בשנת 2018.[9]
בית גידול
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסיביר, שטחי הקינון העיקריים הם בעיקר טונדרה המורכבת מגבעת כבול וחזזיות. במעבר בין אזורי הקינון לחריפה הן מעדיפות את הקצוות הבוציים של אדמות ביצות רדודות של מים מתוקים או מליחים, עם עשב, גומא, ביצות מלח או צמחייה נמוכה אחרת. אלה כוללים ביצות, אגמים, לגונות ובריכות ליד חופים, בורות מים, סכרים, ואגמי מלח בפנים הארץ.[9] באלסקה נראה שהן מעדיפות כרי דשא לחים וחופיים וגדות בוץ חשופות בין גאות ושפל בגדות הנהרות.[10] באוסטרליה הן מצויות בעיקר סביב אזורי ביצות, ומעדיפות אזורי ביצות בפנים הארץ עם מים מתוקים בעלי שוליים מכוסי עשב.[8] לאחר שהביצות היבשתיות החולפות מתייבשות, הן נוטות להיראות על מישורי בוץ חופיים, ביצות מלח ולגונות מים מליחים, ולעיתים רחוקות יותר על שדות רטובים דומים של עשב נמוך.[9] אזורים נוספים בהם נצפו באוסטרליה כוללים סביבות חוות ביוב, שדות מוצפים, מנגרובים, חופים סלעיים וחופים.[8]
התנהגות
[עריכת קוד מקור | עריכה].jpg)
מעט פרטים ספציפיים ידועים על התנהגותה של החופית חדת-הזנב, אך באופן כללי התנהגותה דומים ביותר לאלו של חופית כהת-חזה.[6]
קינון
[עריכת קוד מקור | עריכה]חופיות חדות-זנב מקננות מיוני עד אוגוסט בקיץ הסיבירי הקצר, ובונות קינים רדודים, חלולים ומרופדים עשויים עלים ועשב. הקינים חבויים על הקרקע וקשה להבחין ביניהם מהנוף שמסביב. גודל התטולה בדרך כלל ארבע ביצים, כאשר הנקבות דוגרות ומגדלות את הגוזלים.[7] לבוש הקינון חי יותר, עם נוצות חזה גדולות יותר בצבע ערמוני כשדוגמת ה-V הופכת לברורה יותר.[8]
תזונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]חופיות חדות-זנב משחרות אחר מזון בשולי אדמות ביצות, מישורי בוץ בין גאות ושפל, על חול או בוץ לח חשוף ובמים רדודים. הן גם יחפשו מזון בין צמחייה מוצפת של עשב, גומא או ביצות מלח. לאחר אירועי גשם ניתן למצוא אותן בשדות של עשב קצר, הרחק ממים. בשפל ניתן לצפות בהן על מישורי הבוץ הבין-גאותיים, לפני שהן עוברות פנימה לאדמות ביצות של מים מתוקים בשעת הגאות. לעיתים הן מחפשות מזון על משטחי אצות יבשים או רטובים, בין אצות ים נרקבות או עשב ים בחופים, בקצוות של ביצות סלעיות ושוניות חשופות.[5] הן אוספות מזון באמצעות ראייה או לעיתים עם חיטוט במקור, ואוכלות בעיקר חרקים ימיים, רכיכות, סרטנאים, תולעים, ולעיתים גם זרעים וחסרי חוליות אחרים.[8]
סטטוס
[עריכת קוד מקור | עריכה]המין מסווג כיום כמין פגיע ברחבי העולם על ידי הרשימה האדומה של IUCN בשנת 2021, עם מספר מוערך של 60,000 עד 120,000 פרטים בוגרים ומגמת ירידה באוכלוסייה.[11] האיומים העיקריים על המין הם אובדן בתי גידול, כאשר אזורים המשמשים בנדידה מצטמצמים באמצעות שיקום אדמות לחקלאות ימית או שהם מדלדלים כתוצאה מפעילות אנושית. באוסטרליה זה קורה באמצעות פינוי, הצפה, ייבוש או מילוי מחדש של אדמות ביצות, ומפחית את זמינותם של אתרי ליקוט מזון וקינה. דבר זה משפיע על יכולתן לצבור אנרגיה כדי להשלים את המסע חזרה לאזורי הקינון בסיביר. הידרדרות בתי גידול מתרחשת גם בצורה של אובדן צמחיית גדות, מינים פולשים, זיהום מים ושינויים במשטר הידרולוגי כתוצאה מרגולציה מעשה ידי אדם. חופיות חדות-זנב נתונות גם להפרעות מצד בני אדם, בעיקר בחדירה לפעילויות מגורים ופנאי, מה שפגע בהרגלי הקינון ושיחור המזון שלהן. הן חוות גם תמותה ישירה מוגברת כתוצאה מציד, פגיעה של כלי רכב, מטוסים וטריפה על ידי מזיקים, שועלים וחתולים.[5]
גלריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
מאוסטרליה -
מבט גב, לבוש קיץ. יפן -
לצד חופית ארוכת-אצבעות (משמאל), להשוואה -
אוכלת -
פורשת כנף, יפן -
פורשת כנף, אוסטרליה -
להקה במעוף
.JPG)
.JPG)
.JPG)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
חופית חדת-זנב, באתר ITIS (באנגלית)
חופית חדת-זנב, באתר המרכז הלאומי למידע ביוטכנולוגי (באנגלית)- חופית חדת-זנב, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
חופית חדת-זנב, באתר GBIF (באנגלית)
חופית חדת-זנב, באתר eBird (באנגלית)- חופית חדת-זנב, באתר Xeno-canto (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ חופית חדת-זנב באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ Shachar Shalev, תצפית - 7 מאי 2025 - Eilat--KM20 Flamingo Pools בריכות המלח ק"מ 20, באתר eBird, 2025-05-07
- ^ Jobling, James A (2010). The Helm Dictionary of Scientific Bird Names. London: Christopher Helm. pp. 31, 84. ISBN 978-1-4081-2501-4.
- ^ Thomas, GH; Wills, MA; Székely, T (באוגוסט 2004). "A supertree approach to shorebird phylogeny". BMC Evol. Biol. 4: 28. doi:10.1186/1471-2148-4-28. PMC 515296. PMID 15329156.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 "Species Profile and Threats Database – Calidris acuminata — Sharp-tailed Sandpiper". Species Profile and Threats Database. 5 ביוני 2023. ארכיון מ-8 במרץ 2022. נבדק ב-5 ביוני 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 Knowlton, Will H. (29 באוקטובר 2015). "Sharp-tailed Sandpiper Calidris acuminata in Bolivia: first documented record for South America" (PDF). Cotinga. 38: 20–22. ארכיון (PDF) מ-18 בנובמבר 2023. נבדק ב-6 ביוני 2023.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ 1 2 "Calidris acuminata, Sharp-tailed Sandpiper". Museums Victoria Collections. ארכיון מ-5 ביוני 2023. נבדק ב-5 ביוני 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 5 "Sharp-tailed sandpiper - Threatened Fauna of the Hunter and Mid Coast" (PDF). Local Land Services. ביולי 2021. ארכיון (PDF) מ-5 ביוני 2023. נבדק ב-5 ביוני 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 Allport, Gary (14 בדצמבר 2018). "First records of Sharp-tailed Sandpiper Calidris acuminata for Mozambique and continental Africa, and additional records of Pectoral Sandpiper C. melanotos in Mozambique, with comments on identification and patterns of occurrence". Bulletin of the British Ornithologists' Club. 138 (4): 307. doi:10.25226/bboc.v138i4.2018.a3. ISSN 0007-1595.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Handel, Colleen M.; Robert E. Gill, Jr (1 בספטמבר 2010). "Wayward Youth: Trans-Beringian Movement and Differential Southward Migration by Juvenile Sharp-tailed Sandpipers". Arctic (באנגלית). 63 (3): 273–288. doi:10.14430/arctic1492. ISSN 1923-1245. ארכיון מ-23 בנובמבר 2023. נבדק ב-5 ביוני 2023.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ "Sharp-tailed Sandpiper". IUCN Red List. 2022. ארכיון מ-28 במרץ 2023. נבדק ב-14 ביוני 2023.
{{cite web}}: (עזרה)