חופמי אלכסנדרי
 חופמי אלכסנדרי | |
|---|---|
 | |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | חופמאים |
| משפחה: | חופמיים |
| סוג: | חופמי (Anarhynchus) |
| מין: | חופמי אלכסנדרי |
| שם מדעי | |
 Anarhynchus alexandrinusלינאוס, 1758 | |
| תחום תפוצה | |
מפת התפוצה של החופמי האלכסנדרי מקייץ
יציב
חורף
התת-מין A. a. seebohmi
| |
 | |
חוֹפָמִי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי (שם מדעי: Anarhynchus alexandrinus) הוא מין של עוף מים ממשפחת החופמיים, הדוגר במשטחי בוץ או באזורים המכוסים צומח דליל ליד חופים.[2] בישראל הוא חולף וחורף מצוי, ובאופן נדיר ביותר גם יציב, מקייץ ומקנן.[3]
טקסונומיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]החופמי האלכסנדרי תואר באופן רשמי לראשונה בשנת 1758 על ידי חוקר הטבע השוודי קרל לינאוס במהדורה העשירית של ספרו "Systema Naturae" תחת השם Charadrius alexandrinus.[4][5] לינאוס ביסס את תיאורו של פרט ממצרים שפרסם חוקר הטבע השוודי פרדריק הסלקוויסט בשנת 1757.[6][4] בשנת 1801 טבע האורניתולוג ג'ון לאת'אם את השם המדעי Charadrius cantianus למין (כיום שם נרדף), והציג את השם האנגלי "Kentish plover" מכיוון שפרטיו צולמו ליד העיירה סנדוויץ' שבקנט.[7] מחקר פילוגנטי מולקולרי שפורסם בשנת 2022 מצא כי הסוג Charadrius היה פאראפילטי. לכן הסוג פוצל, וקבוצה שכללה את החופמי האלכסנדרי הועברה לסוג Anarhynchus שבעבר הכיל רק את המין חופמי עקום-מקור.[8]
עד 2009 המין האמריקני Anarhynchus nivosus (באנגלית Snowy Plover (אנ')) היה נחשב כתת-מין של החופמי האלכסנדרי, אך ניתוח גנטי הראה שהם למעשה מינים שונים.[9]
תת-מינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ישנם שלושה תת-מינים מוכרים:[10]
- A. a. alexandrinus (לינאוס, 1758) - אזורי חוף במערב אירופה (לשעבר גם באיים הבריטיים), מקרונזיה (מערב צפון מערב אפריקה), צפון אפריקה; מזרחה בפנים היבשת דרך מרכז אסיה לצפון תת-היבשת ההודית, מונגוליה וצפון סין
- A. a. nihonensis (דייג'ן, 1941) – איי סחלין וקוריל (דרום-מזרח רוסיה), יפן בהוקאידו עד איי ריוקיו, חצי האי הקוריאני, צפון-מזרח סין וטאיוואן
- A. a. seebohmi (הארטרט וג'קסון 1915) – דרום הודו וסרי לנקה
תיאור
[עריכת קוד מקור | עריכה]אורכו 15–17 ס"מ ומשקלו 22–38 גרם.[11] מזונו חרקים, סרטנים קטנים ותולעים.[2] גבו חום אפרפר וגחונו לבן. הזכר ניכר בלבוש הקיץ בכיפתו ובעורפו החלודים אפרפרים ובכתם שחור בשולי הצוואר. בלבוש חורף זהו חופמי חום-אפור ולבן, עם כתם אפרפר-שחרחר היורד מהגב אל בסיס הצוואר. רגליו כהות, אפורות שחורות, ומקורו שחורו. במעוף מתבלט פס לבן לאורך הכנף.[11]
אקולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תפוצה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לחופמי האלכסנדרי תפוצה גאוגרפית רחבה ביותר ובתי הגידול שלו משתנים לא רק מבחינה מרחבית אלא גם מבחינה סביבתית. הוא ידוע כיציב ומקנן בסוגים רבים של בתי גידול, החל ממדבר עם טמפרטורות קרקע המגיעות ל-50° מעלות צלזיוס ועד לטונדרה. תפוצת אזורי הקינון של מין זה מכסה את אירופה, אסיה ואפריקה.[12][13] באירופה, האוכלוסיות מצויות בדרך כלל במערב היבשת; למרות שבעבר הייתה אוכלוסייה מקננת בהונגריה, המין כבר אינ מקנן שם. באפריקה, מרבית האוכלוסיות מצויות בחוף הדרומי של סנגל ולאורך החוף הצפוני של הים התיכון, וחוף ים סוף. אזור הקינון ממשיך לאורך חצי האי ערב, דרך ערב הסעודית, קטאר ובחריין במזרח התיכון. ניתן למצוא אוכלוסיות קטנות גם באיים, כמו ארכיפלג כף ורדה, האיים הקנריים והאיים האזוריים. הוא מזדמן נדיר לאוסטרליה.[14] חלק מהאוכלוסיות אינן נודדות, כמו אוכלוסיית מאיו (כף ורדה), אולם אוכלוסיות אחרות יכולות לנדוד למרחקים סבירים, לדוגמה, פרטים המבלים את החורף בצפון אפריקה ידועים כנודדים לטורקיה וליוון באביב. ידוע שחלק מהחופמים המקננים במערב אירופה אינם נודדים רחוק במיוחד, רק בתוך אירופה, אולם חלקם כן נודדים, בעיקר למערב אפריקה.[12]
תפוצה בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]בישראל החופמי האלכסנדרי הוא חולף וחורף מצוי.[15] עד אמצע שנות ה-60 של המאה ה-20 היה מקנן שכיח לאורך חופי הים התיכון, בקעת הירדן והעמקים הצפוניים. אוכלוסיית החוף נעלמה כמעט לחלוטין במהלך שנות ה-70, ובשנות ה-80 עדיין קיננו כ־30 זוגות במישור החוף הצפוני, בקעת בית צידה ועמק החולה. האוכלוסייה המקננת סביב ים המלח מנתה בתקופה זו כ־100 זוגות. במהלך העשורים שחלפו מאז נכחדה האוכלוסייה שקיננה בצפון הארץ ואוכלוסיית ים המלח ככל הנראה הצטמצמה מאוד, אף כי חסר מידע מקיף מאזור זה. האוכלוסייה המקננת בדרום הערבה גדלה מעט.[16] בבוקרו של ה-14 ביולי 2022 נרשמה תצפית נדירה של בוגר ואפרוח בחוף הסמוך לראשון לציון על ידי פקח רשות הטבע והגנים, לאחר שנים רבות בלא קינונים בחוף הים התיכון.[17]
חופמי אלכסנדרי מוגדר בישראל מין בסכנת הכחדה (כלומר אוכלוסייתו המקננת קרובה להכחדה). הוא נפגע בעיקר מייבוש, זיהום והפרה של מקווי המים המתוקים ומהפרעות ישירות, התרבות מינים מתפרצים וזיהום בחופי הים. האוכלוסייה המקננת כיום בארץ קטנה מאוד ומרביתה מתקיימת בבתי גידול מלאכותיים, כאשר זוגות מעטים מקננים לאורך חופי ים המלח.[16]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
חופמי אלכסנדרי, באתר ITIS (באנגלית)
חופמי אלכסנדרי, באתר המרכז הלאומי למידע ביוטכנולוגי (באנגלית)- חופמי אלכסנדרי, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
חופמי אלכסנדרי, באתר GBIF (באנגלית)
חופמי אלכסנדרי, באתר eBird (באנגלית)- חופמי אלכסנדרי, באתר Xeno-canto (באנגלית)
חופמי אלכסנדרי, באתר iNaturalist (באנגלית)
- קיליאן מולארני, לארס סוונסון, דן צטרסטרום, פיטר ג'. גרנט, דן אלון, יוסי לשם, אבי ארבל (ע), לקסיקון מפה: הציפורים - המדריך השלם לציפורי אירופה וישראל, מפה הוצאה לאור, 2003, עמ' 130
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ חופמי אלכסנדרי באתר הרשימה האדומה של IUCN
- 1 2 Svensson,Grant, Mullarney, Zetterstorm, Fågelguiden Europas och Medelhavsområdets fåglar i fält, Stockholm, 1999
- ↑ נדב פבזנר, חופמי אלכסנדרי, באתר פורטל הצפרות הישראלי
- 1 2 Carl von Linné, Carl von Linné, Lars Salvius, Caroli Linnaei...Systema naturae per regna tria naturae :secundum classes, ordines, genera, species, cum characteribus, differentiis, synonymis, locis, כרך 1, Holmiae: Impensis Direct. Laurentii Salvii, 1758, עמ' 150
- ↑ Cottrell, G. William,, G. William Cottrell, James C. Greenway, Ernst Mayr, Raymond A. Paynter, James Lee Peters, Melvin A. Traylor, Harvard University, Check-list of birds of the world, כרך 2, Cambridge: Harvard University Press, 1934, עמ' 248
- ↑ Fredrik Hasselquist, Fredrik Hasselquist, Carl von Linné, Fredric Hasselquists ... Iter Palæstinum, eller Resa til Heliga Landet, förrättad ifrån år 1749 til 1752, med beskrifningar, rön, anmärkningar, öfver de märkvärdigaste naturalier, på Hennes Kongl. Maj:ts befallning, Stockholm: Trykt på L. Salvii kåstnad, 1757, עמ' 255–256
- ↑ ג'ון לאת'אם, Supplement II to the General synopsis of birds, London: Printed for Leigh, Sotheby, & Son, York Street, Covent Garden, 1801, עמ' 316–317
- ↑ David Černý, Rossy Natale, Comprehensive taxon sampling and vetted fossils help clarify the time tree of shorebirds (Aves, Charadriiformes), Molecular Phylogenetics and Evolution 177, 2022-12-01, עמ' 107620 doi: 10.1016/j.ympev.2022.107620
- ↑ Clemens Küpper, Jakob Augustin, András Kosztolányi, Terry Burke, Kentish versus Snowy Plover: Phenotypic and Genetic Analyses of Charadrius alexandrinus Reveal Divergence of Eurasian and American Subspecies, The Auk 126, 2009-10, עמ' 839–852 doi: 10.1525/auk.2009.08174
- ↑ The Checklist v2025, AviList: The Global Avian Checklist (באנגלית אמריקאית)
- 1 2 עוזי פז, עזריה אלון (ע), החי והצומח של ארץ-ישראל, כרך 6, 1986
- 1 2 An atlas of wader populations in Africa and western Eurasia, Wageningen: Wetlands International, 2009, ISBN 978-90-5882-047-1
- ↑ Orsolya Vincze, Tamás Székely, Clemens Küpper, Monif AlRashidi, Juan A. Amat, Araceli Argüelles Ticó, Daniel Burgas, Terry Burke, John Cavitt, Jordi Figuerola, Mohammed Shobrak, Tomas Montalvo, András Kosztolányi, Local Environment but Not Genetic Differentiation Influences Biparental Care in Ten Plover Populations, PLoS ONE 8, 2013-04-17, עמ' e60998 doi: 10.1371/journal.pone.0060998
- ↑ Kentish Plover (Charadrius alexandrinus), Australian Wildlife
- ↑ ציפורים, פורטל צפרות - אתר הצפרות הישראלי, באתר www.birds.org.il (באנגלית)
- 1 2 חופמי אלכסנדרי, באתר הרשימה האדומה של העופות המקננים בישראל
- ↑ נעה פישר, תיעוד נדיר: חופמי אלכסנדרי בחוף סמוך לראשון לציון, באתר ynet, 14 ביולי 2022