חוקי המשחק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חוקי המשחק
La regle du jeu.jpg
שם במקור: La regle de jeu
בימוי: ז'אן רנואר
תסריט: ז'אן רנואר, קרל קוך
עריכה: מרתה הוגט, מרגרט רנואר
שחקנים ראשיים: נורה גרגור, פולט דובסט, מרסל דליו, ז'אן רנואר, ז'ולין קארט
מוזיקה: וולפגנג אמדאוס מוצרט (פתיחה), פייר אלכסנדר מוסיני, רוג'ר דסורמיר (מנהל מוזיקלי)
צילום: ז'אן פול אלפן, ז'אן בשל
חברת הפצה: סרטי יאנוס (ארצות הברית)
הקרנת בכורה: 8 ביולי 1939
משך הקרנה: 110 דקות
שפת הסרט: צרפתית
תקציב: 5,500,500 פרנקים צרפתים
דף הסרט ב-IMDb

חוקי המשחק La regle de jeu הוא סרט משנת 1939 שבוים בידי ז'אן רנואר, העוסק במעמד העליון בחברה הצרפתית לפני מלחמת העולם השנייה. סרטו של רנואר הוא בחלקו עיבוד של Le Caprices de marianne פרי עטו של אלפרד דה מיסה. זוהי קומדית מצבים פופולרית בת המאה ה-19. כיום נחשב סרט זה כסרטו הטוב ביותר של רנואר וכאחד הסרטים הטובים ביותר בתולדות הקולנוע.

הסרט הינו פארסה ההופכת לטרגדיה בחלקה האחרון. הוא מאופיין במרכיבי נושאים השכיחים בסרטיו של רנואר, כגון היחסיות המוסרית המוצגת על ידי גיבורי הסרט והוקעתו של המוות חסר התוחלת.

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט מתחיל כשהטייס אנדרי ז'ירו נוחת בשדה התעופה לה בורג'ה שמחוץ לפריז, בצרפת. חברו אוקטביוס מקבל את פניו ומתחוור לו שכריסטין, האישה שאנדרי אוהב, לא באה לשדה התעופה לקבל את פניו. ליבו של אנדרי נשבר, ברגע ששדרן הרדיו עולה לשידור הוא משתתף בתוכנית, מסביר את צערו ומגנה את האישה שנטשה אותו.

כריסטין היא אוסטרית, והיא מקשיבה לשידור מדירתה הפריזאית, בעודה מטופלת בידי המשרתת שלה, ליזט. כריסטין נשואה מזה שלוש שנים לרוברט דה לה שסנייה. ליזט נשואה לשומייקר מזה שנתיים, השומר-הצייד באחוזה הכפרית, אולם היא מסורה יותר למאדאם כריסטין. מערכת היחסים שהייתה לכריסטין עם אנדרי ידועה לבעלה, לעוזרתה, ולחברה אוקטביוס. לאחר שכריסטין ורוברט משוחחים בעליצות על ההצגה הרגשית של הנאמנות זו לזו, עוזב רוברט את החדר על מנת לעשות שיחת טלפון. הוא קובע פגישה עם פילגשו ז'נבייב ביום המחרת.

רוברט מכריז בדירתה של ג'נבייב, כי הוא חייב לסיים את היחסים, אולם הוא מזמין אותה לחופשת סוף שבוע באחוזתה הכפרית, לה קולונייר, שלו ושל כריסטין. מאוחר יותר משפיע אוקטביוס על רוברט להזמין את אנדרי לכפר גם כן. הם מתלוצצים שייתכן שאנדרי וג'נבייב יהפכו לזוג, על מנת לפתור את הבעיות של כולם.

באחוזה מכין שומייקר את הקרקע ומנסה להיפטר מהארנבים. מרסו, צייד לא מורשה, מתגנב לאחוזה על מנת להשיב לעצמו ארנב שנלכד באחת ממלכודותיו. לפני שעולה בידו להימלט, לוכד אותו שומייקר ומתחיל להצעיד אותו מחוץ לאחוזה כשרוברט דורש לדעת מה התחולל. מרסו מסביר שהוא מסוגל לצוד ארנבים ורוברט מציע לו משרה כמשרת. בהיותם בתוך הבית מפלרטט מרסו עם ליזט, אשתו של שומייקר.

בנשף מסכות שנערך באחוזה מתהוים קשרים רומנטיים שונים. בחממה החשוכה והמבודדת של האחוזה, מצהיר אוקטביוס בפני כריסטין כי אף הוא אוהב אותה והם מחליטים באימפולסיביות להימלט יחדיו. שומייקר ומרסו, שגורשו יחדיו מן האחוזה, מבחינים יחדיו בסצנה המתחוללת בחממה ומזהים בטעות את כריסטין כאשתו של שומייקר, ליזט, זאת מכיוון שכריסטין לובשת את שכמייתה וברדסה של ליזט. אוקטביוס שב לרגע קט לבית ושם מניאה אותו ליזט מרעיונו לנוס יחדיו עם כריסטין. כתוצאה מכך, הוא שולח את אנדרי לפגוש את כריסטין. ברגע שאנדרי נכנס לחממה שוגה שומייקר בזהותו אותו כאוקטביוס, שהוא מאמין שיש בכוונתו לגנוב ממנו את אשתו. הוא יורה והורג את אנדרי. לאחר מכן מסביר רוברט לאורחים כי הייתה זו "תאונה".

קבלת הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט גונה מיד בצאתו לאקרנים בשל היותו סאטירה על המעמד העליון הצרפתי והתקבל בלעג על ידי הקהל הצרפתי בהצגת הבכורה. המעמד העליון מתואר בסרט כגחמני ומסור לתאוותיו, ואינו שת ליבו לתוצאות מעשיו. הממשלה הצרפתית החרימה את הסרט באותה עת, אולם לאחר המלחמה הוא הוגדר על ידי מבקרים כאחד הסרטים הטובים ביותר בתולדות הקולנוע.

סגנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט חוקי המשחק ראוי לציון בשל שימושו בטכניקת מיקוד עמוק של המצלמה, כך שהאירועים המתרחשים ברקע הם חשובים כמו אלו שבחזית.

רנואר העניק ב-1954 ראיון לז'אק ריבט ולפרנסואה טריפו, שהודפס ב'ז'אן רנואר', בו הוא אומר: "העבודה על הסרט עוררה בי השראה לעשות הפסקה ולהימלט מנטורליזם לחלוטין, זאת על מנת לנסות לגעת בסוגה מעט קלאסית ופיוטית יותר". הוא הודה כי הוא כתב את התסריט שוב ושוב, ולעתים נטש את כוונותיו המקוריות לחלוטין, לאחר שעבודתו עם השחקנים במהלך הסרט עוררו תגובות אותן הוא לא חזה. כבמאי הוא חיפש: "להתקרב לדרך שבה דמויות יכולות להסתגל לתאוריות שלהן בחיים האמיתיים, בהיותן נתונות למכשולים הרבים בחיים, השומרים עלינו מלהיות תאורטיים ומלהיוותר תאורטיים."

הסרט היה חביב על במאים רבים אחרים, דוגמה אחת לכך היא רוברט אלטמן, שבסרטו גוספורד פארק העתיק רבים ממרכיבי העלילה (סיפורם של אריסטוקרטים בכפר, אצילים ומשרתיהם, רצח) וחולק כבוד לרנואר עם התייחסות ישירה לסצנת הציד הידועה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]