חוקי מעבר
חוקי מעבר (באנגלית: Pass Laws, באפריקאנס: Paswette, בהולנדית: Pasjeswetgeving) היו חלק מרכזי בחוקי האפרטהייד בדרום אפריקה, ונועדו לבסס את ההפרדה הגזעית במדינה באמצעות דרכונים פנימיים שהונפקו על ידי הממשלה. חוקים אלה בוטלו ב-1986.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
חוקי המעבר במאה ה-18 ובמאה ה-19[עריכת קוד מקור | עריכה]
חוקי המעבר הראשונים נחקקו בשנת 1760 לצורכי הפרדה גזעית במושבת הכף ההולנדית. חוקים אלה העניקו למשטרה את הזכות לדרוש מאפריקאים להציג בכל עת תעודת מעבר, ולעצור את מי שלא היה בעל תעודה בתוקף. בפועל, החוקים מנעו מהאפריקאים מגורים באזורים שבהם התגורר האדם הלבן, אך אפשרו מעבר לצורכי עבודה. על פי חוקי האפרטהייד המעסיקים תמיד היו לבנים, וחוקי המעבר גרמו להתבססותה של מערכת עבודה זולה וכפיפות השחורים ללבנים.
תעודות המעבר הוחלפו בדרכונים פנימיים ב-27 ביוני 1797 באמצעות חוק של המושל ג'ורג' מקרטני. רוב העובדים השחורים הועסקו באותה עת בחקלאות ובתעשייה. החל משנת 1880 נפתחו מכרות רבים ברחבי המדינה, ונעשה שימוש בחוקי מעבר כדי להעביר עובדים באופן הדרגתי מענפים אחרים לענף הכרייה.
בשנת 1896 חוקקה הרפובליקה הדרום-אפריקאית שני חוקי מעבר נוספים לעובדים, שחויבו לשאת תג מתכת מיוחד שהונפק עבורם.
חוקי המעבר במאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]
חוקי המעבר חלו על גברים בלבד. בסביבות שנת 1910 הציעה הממשלה להחילם גם על הנשים השחורות במדינה. בתגובה פרץ גל מחאה עצום של נשים שחורות שהתנגדו בתוקף להצעה, והיא ירדה מהפרק. בשנת 1952 עלתה שוב הצעה דומה, וגם היא הוסרה מסדר היום.
מחאות הנשים נגד חוקי המעבר הולידו שיר מחאה פופולרי, המייצג עד היום את האומץ והכוח של הנשים בדרום אפריקה:
Wathint' abafazi,
Wathint' imbokodo,
Uza kufa!
אם תפגע בנשים, תפגע בסלע,
ואם תפגע בסלע, תרוסק!— מקור:[1]
בתחילת המאה ה-20 גבר המתח בין קהילות הלבנים והשחורים בדרום אפריקה, ומדיניות האפרטהייד באה לידי ביטוי מפורש בחוקי המדינה. חוקי המעבר עודכנו מעת לעת, במטרה לצמצם ככל האפשר את שהותם של שחורים באזורים עירוניים, שבהם התגוררו בעיקר לבנים. העדכונים העיקריים נחקקו בשנים 1923, 1945 ו-1952, וחלו על כלל הגברים השחורים מגיל 16 ומעלה. בתיקונים שביצעה הממשלה לחוקי המעבר משנת 1950 ואילך נאמר בגלוי שמטרתם היא הוצאת האפריקאים משכונות מגורים של לבנים, והכלתם בתוך בנטוסטנים.
בשנת 1953 הורחבו חוקי המעבר באמצעות "חוק ביטחון הציבור (אנ')", ובתגובה יזמו וולטר סיסולו (אנ') ונלסון מנדלה, מנהיגי הקונגרס הלאומי האפריקני, קמפיין אי-ציות אזרחי נגד החוק. במהלך המחאה שרף מנדלה בהפגנתיות את תעודת המעבר שלו. מחאה זו אפשרה לממשלה להכריז בתגובה על מצב חירום ולנקוט צעדים דרסטיים נגד הפגנות לא-אלימות[2].
משנת 1968 ואילך גברו הפשיטות על דירות מגורים ומקומות עבודה בהם שהו שחורים בניגוד לחוק. במקביל, חלה ירידה קלה באכיפה במרחב הציבורי.
סוף תקופת האפרטהייד וביטול חוקי המעבר[עריכת קוד מקור | עריכה]
תעודות המעבר הפכו לאחד הסמלים הבזויים ביותר של שלטון האפרטהייד. אלפים נעצרו במחאות נגד חוקי המעבר, ואחת מהמחאות הללו הובילה לאירועי טבח שארפוויל ב-21 במרץ 1960, בהם נהרגו 69 מפגינים, ולמעצרו של רוברט סובוקווה (אנ') באותו יום. בעקבות הטבח הממשלה הכריזה על מצב חירום, מנהיגי הקונגרס הלאומי האפריקני והקונגרס הפאן-אפריקני נעצרו, והארגונים הוצאו על ידי ראש הממשלה הנדריק פרוורד מחוץ לחוק. אירועים אלה הובילו לתשומת לב עולמית לנעשה בדרום אפריקה, ולהחרפת הבידוד הבינלאומי של המדינה.
בשפה הדיבורית תעודות המעבר כונו לעיתים קרובות דומפס (dompas), משחק מילים שהוא קיצור של הביטוי domestic passport (דרכון פנימי) אך יכול להתפרש גם כ-"dumb pass" ("תעודה מטופשת")[3].
מלבד אפליית שחורים, חוקי המעבר שימשו גם לאפליה כלפי צבעוניים, בהם הודים, סינים וערבים, וכן בני תערובת של צאצאי המתיישבים האפריקאנרים ובני שבטים אפריקאיים. לדוגמה, נאסרה כניסת צבעוניים למדינת אורנג' החופשית.
בין 1916 ל-1984 נעצרו או הועמדו לדין מעל ל-17,745,000 אפריקאים עקב הפרת חוקי המעבר.
ביולי 1986 שרר בדרום אפריקה משטר צבאי, וחודש לפני כן הוכרז על מצב חירום כלל-ארצי. מדינות וארגונים רבים בקהילה הבין-לאומית גינו את מדיניות הממשלה, וכדי להתמודד עם גל הגינויים הסירה הממשלה ב-23 ביולי 1986 את החובה שחלה על השחורים לשאת תעודות מעבר. עם זאת, חוקי המעבר לא בוטלו כליל. גברים ונשים שחורים עדיין נדרשו להחזיק תעודות מעבר, אף על פי שבוטלה החובה לשאת אותם בכל עת, ואי-הצגת תעודת מעבר כבר לא הייתה עבירה פלילית[4].
חוקי המעבר הנותרים בוטלו ב-13 בנובמבר 1986[5]. בהצהרה של המכון הדרום אפריקאי ליחסי גזע (SAIRR) (אנ') נאמר כי ביטול חוקי המעבר, יחד עם ההכרה הרשמית באיגודי עובדים שחורים, הן הרפורמות החשובות ביותר שנעשו בדרום אפריקה מאז מלחמת העולם השנייה[6].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חוקי מעבר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Women's Anti-Pass Law Campaigns in South Africa, באתר "ThoughtCo", 18 ביולי 2018 (באנגלית).
- ^ יהונתן אלשך, פרדיגמת האפרטהייד: היסטוריה, פוליטיקה ואסטרטגיה, בכתב העת משפט, חברה ותרבות, 2017.
- ^ 4 out of 5 people ignorant about big moments in South Africa’s history – like the Sharpeville massacre, באתר "Independent Online", 20 במרץ 2021 (באנגלית).
- ^ Passbook laws relaxed, באתר "South African History Online" (באנגלית).
- ^ Pass Laws - History, באתר "liquisearch" (באנגלית).
- ^ Race relations survey: 1986, Part 1, באתר "המכון הדרום אפריקאי ליחסי גזע", 1986 (באנגלית).