חוקת בלארוס
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות | |
|
| ערך זה הוא חלק מסדרת ממשל ופוליטיקה של בלארוס |
חוקת בלארוס (בבלארוסית: Канстытуцыя Рэспублікі Беларусь) היא המסמך המשפטי המחייב והגבוה ביותר בחוק של בלארוס.
היסטוריה של החוקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אומצה בנוסח המקורי של החוקה הראשונה של רפובליקת בלארוס בשנת 1919 והייתה בתוקף עד שנת 1922 כאשר בלארוס נכנסה לברית המועצות והחוקה שוכתבה על-פי הגדרות סובייטיות. לאחר העצמאות בשנת 1991 הפרלמנט הבלארוסי כתב את החוקה הדמוקרטית הראשונה בהיסטוריה של בלארוס.
אומצה בנוסח המקורי שלה במשאל עם ב-15 במרץ 1994 על-פי חוקות המערב. על אף שתוקנה מאז כתיבתה 3 פעמים, עיקריה נותרו בעינם ללא שינוי משנת 2004. החוקה קבעה והנשיא אלכסנדר לוקשנקו קרא להקמת משטר נשיאותי עם סמכויות רבות לנשיא.
עקרונות כלליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]החוקה קובעת שבלארוס היא רפובליקה שבראשה עומד נשיא בעל סמכויות נרחבות, הנבחר בבחירות כלליות אחת ל־7 שנים. הנשיא ממנה את ראש הממשלה, האחראי על מינוי השרים בממשלתו.
- במוסד המחוקק שני בתים: בית עליון ובו 64 צירים, 8 מהם ממונים על ידי הנשיא ו־56 נבחרים על ידי נציגים של מועצות מקומיות לתקופה של 4 שנים, ובית תחתון ובו 110 צירים הנבחרים בבחירות כלליות אחת ל־5 שנים.
- כל שופטי בית המשפט העליון ממונים על ידי הנשיא; מחצית משופטי בית המשפט הגבוה לחוקה ממונים אף הם על ידי הנשיא והמחצית השנייה - על ידי הבית העליון של הפרלמנט.
