חוקת בלגיה

חוקת בלגיה
Belgische Grondwet

פרטי החוק
מדינה	בלגיה
סוג	חוקה
תאריך חקיקה	7 בפברואר 1831
גוף מחוקק	אספה מכוננת
שטחים שעליהם חל החוק	בלגיה
מטרת החוק	הקמת מונרכיה חוקתית
תאריך תחולה	21 בפברואר 1831

חוקת בלגיה (בהולנדית: Belgische Grondwet; צרפתית: Constitution belge; גרמנית: Verfassung Belgiens) מתוארכת לשנת 1831. מאז, בלגיה היא מונרכיה פרלמנטרית המיישמת את עקרונות האחריות המיניסטריאלית למדיניות הממשלה ואת עקרונות הפרדת הרשויות.

השינוי הגדול האחרון בחוקה היה הכנסת בית הדין לבוררות, שסמכויותיו הורחבו על ידי חוק מיוחד משנת 2003. הוא התפתח לבית משפט חוקתי, ובמאי 2007 הוא הוגדר רשמית ככזה. לבית משפט זה הסמכות לבחון האם חוק או צו עומדים בדרישות החוקה.

היסטוריה

החוקה הבלגית של 1831 נוצרה בעקבות פרישתה של בלגיה מהממלכה המאוחדת של ארצות השפלה במהלך המהפכה הבלגית. לאחר הצלחתה הראשונית של המהפכה, התכנס קונגרס לאומי נבחר בנובמבר 1830 כדי לגבש מבנה פוליטי ושלטוני למדינה החדשה. חברי הקונגרס הלאומי שיקפו מגוון אידיאלים פוליטיים, והתוצאה הייתה פשרה ששילבה היבטים ליברליים עם אתוס שמרני.

החוקה קיבלה השראה מהחוקות הצרפתיות של 1791, 1814 ו-1830, החוקה ההולנדית של 1814 ומעקרונות חוקתיים אנגליים. בלגיה הוקמה כמונרכיה חוקתית עם בית מחוקקים דו-ביתי. הסמכויות הופרדו בין הרשות המבצעת, המחוקקת והשופטת. החוקה הבטיחה את חופש הביטוי, החינוך, הדת והעיתונות, אם כי זכות הבחירה הוגבלה על ידי סף של רכוש נדרש. אף על פי שהייתה ליברלית במובנים רבים, החוקה הציבה את הכנסייה הקתולית בעמדה מועדפת. טיוטת המסמך הושלמה ב-7 בפברואר 1831.

החוקה של 1831 קבעה במקור את בלגיה כמדינה יחידה המאורגנת בשלוש רמות: רמה לאומית, מחוזות ועיריות. רפורמת המדינה בבלגיה עיצבה מחדש את המערכת הפוליטית הבלגית למודל פדרלי, כולל ביצוע תיקונים משמעותיים במסמך המקורי.

הגרסה הרשמית של החוקה משנת 1831 נכתבה בצרפתית והייתה מובנת רק לחלק מהאוכלוסייה. גרסה רשמית בהולנדית אומצה רק בשנת 1967. עד אז, הנוסח ההולנדי היה רק תרגום ללא ערך משפטי. מאז 1991 קיימת גם גרסה גרמנית רשמית של החוקה.

המסמך החוקתי המקורי נמצא כיום בארכיון הפרלמנט הפדרלי הבלגי. בשנת 2020, שני חוקרים טענו כי המסמך אוחסן בתנאים ירודים והעלה אבק בארון במזכירות הפרלמנט.

תוכן החוקה

מאז 1993, הסעיף הראשון בחוקה קובע כי בלגיה היא מדינה פדרלית המורכבת מקהילות ואזורים. משמעות הדבר היא שישנם שני סוגים של ישויות מבוזרות באותה רמה, כאשר אף אחת מהן אינה מקבלת עדיפות על פני השנייה. סעיף 2 מחלק את בלגיה לשלוש קהילות: הקהילה הפלמית, הקהילה הצרפתית והקהילה דוברת הגרמנית, בעוד שסעיף 3 מחלק את המדינה לשלושה אזורים: האזור הפלמי , ולוניה ומחוז בריסל. סעיף 4 מחלק את בלגיה לארבעה אזורי שפה: אזור השפה ההולנדית, אזור השפה הצרפתית, האזור הדו-לשוני (צרפתית והולנדית) של בירת בריסל ואזור השפה הגרמנית. כל עירייה בממלכה היא חלק מאחד מארבעת אזורי השפה הללו בלבד. ניתן לשנות או לתקן את גבולות אזורי השפה רק על ידי חוק הנתמך על ידי רוב ספציפי של כל קבוצת שפה בכל בית.

סעיף 5 מחלק את המחוז הפלמי ואת המחוז הוולוני לחמש פרובינציות כל אחד, וצופה חלוקות פרובינציאליות אפשריות עתידיות של השטח הבלגי. סעיפים 6–7 קובעים כי ניתן לחלק את הפרובינציות רק על פי חוק. וכך גם ניתן לשנות או לתקן את גבולות המדינה, הפרובינציות והרשויות המקומיות רק על פי חוק.

בשנת 2007, הוכנס לחוקה הבלגית סעיף שכותרתו "יעדי מדיניות כלליים של בלגיה הפדרלית, הקהילות והאזורים", אשר עד כה כולל סעיף אחד בלבד הקובע כי "במימוש סמכויותיהם, המדינה הפדרלית, הקהילות והאזורים ישאפו להשגת יעדי פיתוח בר-קיימא בממדים החברתיים, הכלכליים והסביבתיים, תוך התחשבות בסולידריות בין הדורות".

הבלגים וזכויותיהם

מטבע בלגי מציג את לאו בלגיקוס שומר על החוקה

החלק השני של החוקה הבלגית מפרט מספר זכויות וחירויות. אף על פי שהחוקה מדברת על זכויותיהם של הבלגים, באופן עקרוני הן חלות על כל האנשים הנמצאים על אדמת בלגיה. בנוסף לזכויות הללו, הבלגים נהנים גם מהזכויות המעוגנות באמנה האירופית לזכויות אדם.

סעיפים 8 ו-9 קובעים כיצד ניתן להשיג אזרחות בלגית. סעיף 8 קובע גם כי החוק יכול להעניק את הזכות להצביע בבחירות לאזרחי האיחוד האירופי שאינם בעלי אזרחות בלגית, בהתאם להתחייבויותיה הבין-לאומיות והעל-לאומיות של בלגיה, ולאזרחים שאינם אזרחי האיחוד האירופי. סעיף 9 קובע כי התאזרחות יכולה להינתן רק על ידי הרשות המחוקקת הפדרלית, אולם סעיף 74 לחוקה קובע כי רק בית הנבחרים, ולא הסנאט, יכול להעניק התאזרחות.

סעיף 10 קובע כי כל הבלגים שווים בפני החוק. סעיף 11 קובע כי יש להבטיח את כל הזכויות והחירויות ללא אפליה. סעיף 12 מבטיח את חירות האדם וקובע כי לא ניתן להעמיד לדין אדם אלא במקרים שנקבעו בחוק ובהתאם להליכים שנקבעו בחוק. סעיף 13 קובע כי לכל אחד יש את הזכות לפנות לבית המשפט. סעיף 14 מבטיח את יישום עקרון nulla poena sine lege (בלטינית: "אין עונש ללא חוק") ובנספח לסעיך זה נקבע כי "עונש המוות בוטל".

סעיף 15 לחוקה קובע כי בית מגוריו של אדם מוגן וכי חיפוש יכולים להתקיים רק במקרים ובדרך שנקבעו בחוק. סעיף 16 קובע כי אין לשלול מאדם את רכושו אלא כאשר הדבר הוא לטובת הציבור, במקרים ובדרך שנקבעו בחוק, וכי יש לשלם פיצוי הוגן ומראש. סעיף 17 קובע כי לא ניתן להטיל את עונש חילוט (כל) הנכסים. סעיף 18 קובע עוד כי עונש מוות אזרחי מבוטל, וכי לא ניתן להחזירו לתוקף.

סעיפים 19 עד 21 מבטיחים את חופש הדת. סעיף 19 מבטיח גם את חופש הביטוי בכך שהוא קובע שלכל אדם יש את הזכות להביע את דעתו בחופשיות. עם זאת, הסעיף קובע גם כי ניתן להעניש על ניצול לרעה של החירויות האלה, עיקרון המיושם באופן שנוי במחלוקת בחוק הכחשת השואה הבלגי, שקבע כי "הכחשה, מזעור, הצדקה או תמיכה בפומבי ברצח העם שביצע המשטר הנאציונל-סוציאליסטי הגרמני במהלך מלחמת העולם השנייה" היא עבירה.

סעיף 22 קובע כי לכל אדם יש את הזכות לכבוד בחייו הפרטיים ובחיי משפחתו. חריגים יכולים להיקבע רק בחוק. בתוספת לסעיף נקבע כי לכל ילד יש את הזכות לכבוד ול"שלמותו המוסרית, הפיזית, הנפשית והמינית".

סעיף 23 מגן על הזכות לחיות חיים בהתאם לכבוד האדם. זכות זו כוללת באופן ספציפי את הזכויות הבאות:

• הזכות לעבודה ולבחירת תעסוקה חופשית, במסגרת מדיניות תעסוקה שמטרתה להבטיח רמת תעסוקה יציבה וגבוהה, לתנאי עבודה הוגנים ושכר הוגן, כמו גם הזכות למידע, התייעצות ומשא ומתן קיבוצי.
• הזכות לביטחון סוציאלי, לשירותי בריאות ולסיוע סוציאלי, רפואי ומשפטי.
• הזכות לדיור ראוי.
• הזכות להגנה על סביבה בריאה.
• הזכות לפיתוח תרבותי וחברתי.

סעיף 24 מגן על חופש החינוך ועל זכות ההורים לבחור. הוא קובע גם כי על הקהילה לספק חינוך נייטרלי, וכי נייטרליות זו כוללת, בין היתר, את כיבוד השקפותיהם הפילוסופיות, האידאולוגיות והדתיות של הורים ותלמידים. הפסקה השלישית של סעיף זה קובעת כי לכל אדם יש את הזכות לחינוך, תוך כיבוד זכויות וחירויות יסוד, וכי החינוך יהיה חינם בשלבי החובה שלו (בבלגיה, חינוך חובה הוא עד גיל 18).

סעיף 25 לחוקה מבטיח את חופש העיתונות וקובע כי לעולם לא תוקם צנזורה. סעיף 26 מגן על חופש ההתאספות בכך שהוא קובע כי לכל אחד יש את הזכות להתאסף בדרכי שלום וללא נשק. סעיף 27 מבטיח את חופש ההתאגדות. סעיף 28 מבטיח את הזכות לעתור לרשויות הציבוריות. סעיף 29 קובע כי סודיות מכתבים אינה ניתנת לפגיעה. סעיף 30 קובע כי השימוש בשפות המדוברות בבלגיה הוא חופשי. כמו כן, הוא קובע כי השימוש בשפה מסוימת יכול להיות כפוי רק על פי חוק ורק עבור הליכים ופעולות של רשויות ציבוריות ועבור הליכים משפטיים. סעיף 31 לחוקה קובע כי לא נדרש אישור מראש כדי להעמיד לדין עובדי מדינה בגין פעולות מנהליות. סעיף 32 קובע כי לכל אדם יש את הזכות לעיין בכל מסמך מנהלי ולקבל עותק שלו, למעט מה שנקבע בחוק או בצו.

מאז 2003, בית הדין לבוררות בבלגיה, הידוע כיום כבית המשפט החוקתי, יכול לבחון האם חוקים, צווים או תקנות תואמים את החוקה. בעת פירוש הזכויות המפורטות בחוקה, בית המשפט החוקתי מיישם גם את האמנה האירופית לזכויות אדם, על מנת למנוע פרשנויות שונות של אותם עקרונות.

הפרדת הרשויות

4 פסלים המייצגים את 4 חירויות היסוד: חופש הדת, ההתאגדות, החינוך והעיתונות

החלק השלישי של חוקת בלגיה מורכב מסעיפים 33 עד 166 ומחולק לשמונה פרקים, ובו מתוארת שיטת הממשל הבלגית, בהתאם לעקרון הפרדת הרשויות.

סעיף 34 קובע כי ניתן לייחס למוסדות ציבור בין-לאומיים סמכויות או אחריות מסוימות על פי אמנה או חוק. דבר זה מתייחס, בין היתר, לחברותה של בלגיה באיחוד האירופי.

סעיף 36 מעניק את סמכות החקיקה הפדרלית למלך, לבית הנבחרים ולסנאט. אף על פי שהוא קובע כי סמכות החקיקה הפדרלית חייבת להיות מופעלת במשותף על ידי שלושת מרכיביה, בפועל רק הפרלמנט הפדרלי, המורכב מבית הנבחרים והסנאט, מפעיל את סמכות החקיקה הפדרלית. עם זאת, חוקים עדיין דורשים את חתימת המלך.

סעיף 37 מעניק את הסמכות המבצעת הפדרלית למלך, אך בפועל היא מופעלת על ידי הממשלה הפדרלית.

סעיפים 38 ו-39 מגדירים את הסמכויות והאחריות של הקהילות והאזורים. סעיף 38 קובע כי לכל קהילה יש את הסמכויות המוענקות לה על ידי החוקה או על ידי חוקים שאומצו בהתאם לחוקה. סעיף 39 קובע כי חוק שאומץ ברוב מיוחס יכול להקצות סמכויות לגופים האזוריים שהוא מקים.

סעיף 40 מעניק את הסמכות השיפוטית לבתי המשפט וקובע כי פסיקותיהם והחלטותיהם יבוצעו בשם המלך.

הרשות המחוקקת

החוקה קובעת את הרכב הפרלמנט הפדרלי הדו-ביתי, המורכב מבית הנבחרים ומהסנאט. החברים נבחרים ישירות על ידי כל אזרחי בלגיה שגילם לפחות 18 ובתנאי שאינם מצויים באחת מהקטגוריות שנקבעו בחוק והמונעות מהם להיבחר. סעיף 61 קובע כי לכל בוחר יש קול אחד בלבד. באופן עקרוני, מתקיימות בחירות פדרליות כל 4 שנים, אך ייתכן שהפרלמנט הפדרלי יפוזר מוקדם ולכן יתקיימו בחירות מוקדמות. על מנת להיות זכאי להיבחר, על האדם להיות בעל אזרחות בלגית, ליהנות מזכויות אזרחיות ופוליטיות מלאות, להיות בן 21 לפחות ולהיות תושב בלגיה.

סעיף 74 קובע את המקרים בהם סמכות החקיקה הפדרלית מופעלת רק על ידי המלך ובית הנבחרים, ולא על ידי הסנאט. סעיף 75 קובע כי לכל סניף של הרשות המחוקקת הפדרלית יש זכות יוזמה. משמעות הדבר היא שגם לחברי בית הנבחרים או הסנאט וגם למלך, יש את הזכות להציע הצעות חוק. סעיף 77 קובע את העניינים שבהם לבית הנבחרים ולסנאט יש סמכות שווה. סעיפים 78 עד 83 מתארים את ההליך הפרלמנטרי ואת היחסים בין שני חלקי הפרלמנט הפדרלי.

המלוכה

ערך מורחב – המלוכה הבלגית

החוקה קובעת את המלוכה, את סדר הירושה לכתר הבלגי והוראות בנוגע לעוצרות. כמו כן היא קובעת את הממשלה הפדרלית ואת שיטת מינוי חבריה, ואת סמכויותיו החוקתיות של המלך, אשר בפועל מופעלות על ידי הממשלה הפדרלית.

סעיף 85 קובע כי סמכויותיו החוקתיות של המלך הן תורשתיות החל מלאופולד הראשון, מלך הבלגים, על פי צו בכורה. עם זאת, ישנו סעיף הקובע כי סעיף 85 כפי שהוא הנוכחי יחול לראשונה על אלברט השני, מלך הבלגים, מה שאומר שצאצאיו של המלך אלברט השני ומלכים מאוחרים יותר נמצאים בסדר הירושה לכס המלכות הבלגי, בעוד שצאצאיהם של כל מלכי בלגיה הקודמים אינם מועמדים לכס המלכות. סעיף מעבר זה הוכנס כדי להסדיר את המעבר מהחוק הסאלי, שאסר על נשים וצאצאיהן לעלות לכס המלכות והיה בתוקף עד 1991.

סעיף 85 קובע עוד כי צאצא של לאופולד שנישא ללא הסכמת המלך, או הסכמתם של אלו המפעילים את סמכויות המלך במקרים הקבועים בחוקה, מאבד את זכויותיו לכתר. כמו כן, הוא קובע כי אלו המאבדים את זכותם לכתר באופן זה, יוכלו לחזור לסדר הירושה בהסכמת שני בתי הפרלמנט. בהמשך, הוכנסה הוראת מעבר הקובעת כי נישואיהם של אסטריד, נסיכת בלגיה והנסיך לורנץ מבלגיה, ארכידוכס אוסטריה-אסטה ייחשבו ככאלה שקיבלו הסכמה כזו. הוראה זו נוספה משום שנישואיהם התקיימו בשנת 1984, לפני שנשים נכללו בשושלת הירושה, אך נישואיהם לא דרשו את הסכמת המלך באותה עת.

סעיף 86 קובע כי אם אין צאצאים של המלך לאופולד הראשון, אזי המלך יכול למנות יורש בהסכמת שני בתי הפרלמנט. הסכמה זו אינה ניתנת אלא אם כן נוכחים מניין חוקי של לפחות שני שלישים מחבריו ולפחות שני שלישים מהקולות שהצביעו בעד. במקרה שלא מונה יורש באופן זה, כס המלוכה פנוי. סעיף 95 קובע כי אם כס המלוכה פנוי, אזי בתי המלוכה המאוחדים יתכנסו כדי למלא באופן זמני את תפקיד העוצר. לאחר מכן, יש לקיים בחירות פדרליות והפרלמנט הפדרלי הנבחר החדש חייב להתכנס תוך חודשיים כדי למלא לצמיתות את המשרה הפנויה.

על הפרלמנט לדאוג גם לתואר העוצר בשני מקרים נוספים, בהתאם לסעיפים 92 ו-93: אם יורש העצר הוא קטין או אם המלך אינו מסוגל למלוך. בשני המקרים, על הפרלמנט לקבוע גם הוראות בנוגע לאפוטרופסות. סעיף 94 קובע כי ניתן להעניק את תפקיד העוצר רק לאדם אחד וכי העוצר יכול להיכנס לתפקידו רק לאחר שנשבע את אותה שבועה חוקתית שעל המלך לשאת לפני שיוכל לעלות לכס המלוכה. סעיף 93 קובע גם כי על השרים לקבוע את חוסר היכולת למלוך ולאחר מכן לכנס את הפרלמנט.

סעיף 90 קובע כי עם מות המלך, על הפרלמנט להתכנס לא יאוחר מעשרה ימים לאחר מותו. כמו כן, הוא קובע כי בין מות המלך לבין שבועת יורשו או העוצר, סמכויותיו החוקתיות של המלך מופעלות על ידי מועצת השרים, בשם העם הבלגי. סעיפים 90 ו-93, הנוגעים לחוסר היכולת למלוך, יושמו באופן שנוי במחלוקת בשנת 1990 במהלך מה שנקרא "שאלת ההפלות", שהתעוררה כאשר בודואן, מלך הבלגים סירב לחתום על הצעת חוק שהכשירה את חוקי ההפלות של בלגיה, בנימוק של אמונה דתית. ממשלת בלגיה הכריזה ב-4 באפריל 1990 שהוא אינו מסוגל למלוך והשרים חתמו ופרסמו את הצעת החוק במקומו. למחרת, המלך הוחזר לשלטון.

בהתאם לסעיף 87 לחוקה, המלך אינו יכול להיות ראש מדינה של מדינה אחרת בו זמנית ללא הסכמת שני בתי הפרלמנט הפדרלי. איחוד פרסונלי אפשרי רק באישור שני שלישים מהקולות שניתנו בשני בתי הפרלמנט, וחייב להיות בנוכחות של שני שלישים מחברי הבית כדי שהאישור יהיה תקף. סעיף זה היה בשימוש פעם אחת בלבד, בשנת 1885, כאשר לאופולד השני, מלך הבלגים הפך גם לשליט הריבון של מדינת קונגו החופשית.

הרשות המבצעת

בית הפרלמנט הפדרלי, בריסל

סעיף 96 קובע כי המלך ממנה ומפטר את שריו. כמו כן, הוא קובע כי על הממשלה הפדרלית להגיש את התפטרותה למלך כאשר בית הנבחרים, ברוב מוחלט של חבריו, מאמץ הצעת אי-אמון קונסטרוקטיבית המציגה יורש לראש הממשלה. לאחר מכן, המלך ממנה את היורש המוצע. במקרה כזה, ראש הממשלה החדש נכנס לתפקידו ברגע שהממשלה הפדרלית החדשה נשבעת.

סעיפים 97 עד 99 מכילים הוראות בנוגע לחברות בממשלה הפדרלית. סעיף 97 קובע כי רק אזרחים בלגים יכולים להיות שרים וסעיף 98 קובע כי אף חבר במשפחת המלוכה הבלגית לא יכול להיות שר. סעיף 99 קובע כי מועצת השרים לא יכולה לכלול יותר מ-15 חברים וכי מועצת השרים חייבת לכלול מספר חברים דוברי הולנדית כמספר החברים דוברי הצרפתית, למעט ראש הממשלה.

סעיף 105 קובע במפורש כי למלך אין סמכויות מלבד אלו המיוחסות לו במפורש על ידי החוקה והחוקים שאומצו מכוחה. סעיף זה קובע את העיקרון כי לרשות המבצעת אין סמכויות מלבד אלו המיוחסות לה על ידי הרשות המחוקקת. סעיף 106 קובע כי מעשי המלך אינם תקפים אלא אם כן חתום עליהם גם שר. משמעות הדבר היא שבעוד למלך יש סמכות ביצועית, הוא אינו אחראי פוליטית למימושה. במקום זאת, עליו לממש אותה באמצעות השרים, כאשר השר החותם נוטל על עצמו אחריות פוליטית על הפעולה. זוהי תוצאה ישירה של החסינות האישית של המלך, אשר נקבעה בסעיף 88, ועקרון האחריות המיניסטריאלית, אשר נקבע בסעיף 101. לדוגמה, כאשר ממשלה חדשה נכנסת לתפקיד, ראש הממשלה היוצא חותם על חוק המינוי של ראש הממשלה החדש, אשר לאחר מכן חותם מנגד על חוק ההתפטרות של קודמו.

קהילות ואזורים

סעיף 115 מקים את הפרלמנט הפלמי, הפרלמנט של הקהילה הצרפתית והפרלמנט של הקהילה הגרמנית . הוא קובע עוד כי יהיה פרלמנט לכל מחוז, וכתוצאה מכך נוצרו הפרלמנט של ולוניה והפרלמנט של אזור בריסל . הפרלמנט הפלמי מפעיל הן את סמכויות הפרלמנט של הקהילה הפלמית והן את סמכויות הפרלמנט של המחוז הפלמי. סעיף 116 קובע כי הפרלמנטים הקהילתיים והאזוריים מורכבים מחברים נבחרים. חברי פרלמנט קהילתי חייבים להיבחר ישירות לפרלמנט הקהילתי או לפרלמנט אזורי, כפי שקורה בפרלמנט של הקהילה הצרפתית, וכך גם לגבי הפרלמנטים האזוריים.

חברי הפרלמנטים הקהילתיים והאזוריים נבחרים לתקופת כהונה של 5 שנים, ובהתאם לסעיף 117 לחוקה, הבחירות האלו חייבות להתקיים במקביל לבחירות לפרלמנט האירופי, אלא אם כן נקבע אחרת בחוק מיוחד. סעיף 119 קובע כי חבר פרלמנט של קהילה או אזור אינו יכול להיות חבר בפרלמנט הפדרלי בו זמנית, היוצא מן הכלל היחיד הם סנאטורי הקהילה המייצגים את הפרלמנט של הקהילה או האזור שלהם בסנאט. סעיף 120 מעניק לחברי הפרלמנטים הקהילתיים והאזוריים את אותה חסינות פרלמנטרית כמו לחברי הפרלמנט הפדרלי. סעיף 121 מקים את הממשלה הפלמית , ממשלת הקהילה הצרפתית וממשלת הקהילה דוברת הגרמנית וקובע כי לכל אזור תהיה גם ממשלה. חברי כל קהילה או ממשלה אזורית נבחרים על ידי הפרלמנט שלה.

סעיף 127 קובע כי הפרלמנט הפלמי והפרלמנט של הקהילה הצרפתית אחראים לענייני תרבות וחינוך, אולם הקהילות, בכל הנוגע לחינוך, אינן אחראיות לקביעת גיל תחילת וסיומו של חינוך חובה, תנאי המינימום להענקת תארים ופנסיות. סעיף 128 קובע כי הפרלמנט הפלמי והפרלמנט של הקהילה הצרפתית אחראים לעניינים הקשורים לפרט. בנוסף, הפרלמנט הפלמי והפרלמנט של הקהילה הצרפתית אחראים גם לשיתוף הפעולה בין הקהילות ויש להם את הסמכות לערוך אמנות בנוגע לסמכויותיהן.

בהתאם לסעיף 129, הפרלמנט הפלמי והפרלמנט של הקהילה הצרפתית אחראים גם על חקיקה הנוגעת לשימוש בשפות במנהל ובניהול עסקים רשמיים, בחינוך וביחסים בין מעסיקים לעובדיהם, במסגרת מגבלות מסוימות. הם אינם יכולים לחוקק חקיקה הנוגעת לשימוש בשפות במקרים בהם הפרלמנט הפדרלי אחראי, רשויות מקומיות בעלות מתקנים לשוניים, שירותים מסוימים ומוסדות פדרליים ובין-לאומיים.

סעיף 130 קובע כי הפרלמנט של הקהילה דוברת הגרמנית אחראי על ענייני תרבות, ענייני הפרט, חינוך, במסגרת אותן מגבלות כמו הפרלמנטים הקהילתיים האחרים, שיתוף הפעולה בין הקהילות ושיתוף פעולה בין-לאומי, לרבות הסמכות לכרות אמנות בנוגע לסמכויותיו, והשימוש בשפות בחינוך. שלא כמו בקהילות אחרות, החוקים הנוגעים לסמכויות הקהילה דוברת הגרמנית אינם דורשים רוב מיוחד בפרלמנט הפדרלי.

הרשות השופטת

בית המשפט, בריסל

החוקה גם מסדירה את מעמדה של הרשות השופטת, מגדירה את חלוקת הסמכויות בין הרשויות ואת בית המשפט החוקתי וסמכויותיו. סעיף 143 קובע כי המדינה הפדרלית, הקהילות, האזורים והוועדה הקהילתית המשותפת, בעת מימוש סמכויותיהם, חייבים לשמור על נאמנותם הפדרלית. סעיף 147 מקים את בית המשפט לערעורים. סעיף 150 קובע את השימוש בחבר מושבעים לעבירות פליליות, עבירות פוליטיות ועבירות הקשורות לעיתונות. בשנת 1999, סעיף זה תוקן כך שיכלול סעיף לפיו "עבירות הקשורות לעיתונות בהשראת גזענות או שנאת זרים" אינן נשפטות על ידי חבר מושבעים. סעיף 151 קובע את מועצת המשפט העליונה ואת אופן מינוי השופטים. סעיף 156 קובע חמישה בתי משפט לערעורים. סעיף 157 קובע כי ניתן להקים בתי משפט צבאיים בזמן מלחמה. הוא קובע גם כי ישנם בתי משפט מסחריים, בתי משפט לעבודה ובתי דין לבקשת עונשים. סעיפים 160 ו-161 מגדירים את מועצת המדינה.

השלטון המקומי

החלק האחרון בחוקה מתאר את מוסדות המחוזות והערים של בלגיה. סעיף 162 קובע את עקרונות ארגון המוסדות המחוזיים והעירוניים, כגון בחירה ישירה של חברי המועצות המחוזיות והעירוניות. סעיף 165 קובע כי החוק יכול ליצור אגודות ופדרציות של עיריות ומתאר את תפקודן.

תיקונים חוקתיים

הרשות המחוקקת הפדרלית, המורכבת מהמלך ומהפרלמנט, יכולה לתקן את החוקה הבלגית. תהליך התיקון מוסדר בחוקה עצמה. על מנת לתקן את החוקה, הרשות המחוקקת חייבת להצהיר כי ישנן סיבות לתיקון החוקה, בהתאם לסעיף 195 של החוקה. הדבר נעשה באמצעות שתי הצהרות, אחת שמאושרת על ידי בית הנבחרים והסנאט, ואחת שנחתמה על ידי המלך והממשלה הפדרלית. בעקבות הכרזה כזו, הפרלמנט מפוזר אוטומטית וחייבות להתקיים בחירות פדרליות. לאחר הבחירות, הפרלמנט החדש יכול לתקן את הסעיפים שהוכרזו כניתנים לתיקון. אף אחד מהבתים אינו יכול לדון בתיקונים לחוקה אלא אם כן לפחות שני שלישים מחבריו נוכחים, וניתן לתקן את החוקה רק אם לפחות שני שלישים מקולות המצביעים תומכים בתיקון.

ישנן הגבלות נוספות על סמכותו של הפרלמנט הפדרלי לתקן את החוקה. סעיף 196 לחוקה קובע כי לא ניתן ליזום או להמשיך בתהליך לתיקון החוקה בעתות מלחמה או כאשר הפרלמנט אינו יכול להתכנס בחופשיות בבלגיה. סעיף 197 קובע כי לא ניתן לתקן את ההוראות הנוגעות לסמכויות החוקתיות של המלך במהלך כהונת עוצר.

ההליך לשינוי ואיחוד מבנה החוקה הבלגית, תת-הסעיפים והסעיפים שלה נקרא תיאום. הוא שימש רק פעם אחת בהיסטוריה הבלגית, בשנת 1993, כאשר הוחלט לפרסם גרסה מאוחדת של החוקה כולה בכתב העת הרשמי של בלגיה. גרסה מתואמת הוצעה לפרלמנט הפדרלי על ידי הממשלה הפדרלית ב-25 ביוני 1993, היא אודרה על ידי בית הנבחרים ב-20 בינואר 1994, ועל ידי הסנאט ב-3 בפברואר 1994. נוסח מתואם זה פורסם בכתב העת הרשמי של בלגיה ב-17 בפברואר 1994.

החוקה הבלגית תוקנה 29 פעמים מאז פרסום הנוסח המתואם מ-17 בפברואר 1994: פעם אחת בשנת 1996, שלוש פעמים בשנת 1997, ארבע פעמים בשנת 1998, פעמיים בשנת 1999 ובשנת 2000, פעם אחת בשנת 2001, פעמיים בשנת 2002 ובשנת 2004, ושלוש פעמים בשנת 2005 ובשנת 2007, פעם אחת בשנת 2008 וחמש פעמים בשנת 2012. השינוי האחרון בחוקה בוצע על ידי תיקון סעיף 12 ב-24 באוקטובר 2017.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא חוקת בלגיה בוויקישיתוף

• נוסח החוקה הרשמי (בהולנדית)
• נוסח החוקה הרשמי (בצרפתית)
• נוסח החוקה הרשמי (בגרמנית)
• מחקר של החוקה הבלגית לאחר 1848 (באנגלית)
• מקורות החוקה הבלגית (באנגלית)
• מבנה המונרכיה בחוקה הבלגית (באנגלית)