חוקת ירדן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סמל ירדן
ערך זה הוא חלק מסדרת
ממשל ופוליטיקה של ירדן

החוקה של הממלכה הירדנית ההאשמית היא החוקה של ממלכת ירדן. החוקה אומצה ב־11 בינואר 1952 ותוקנה פעמים רבות.[1] חוקת ירדן מגדירה את השלטון כמלוכני עם מערכת ייצוג פרלמנטרית (מונרכיה חוקתית). היא קובעת את רשויות המדינה המופרדות (ביצועית, חקיקתית ושיפוטית), את זכויות וחובות האזרחים, עניינים כספיים ותקנות חוקתיות אחרות.[2]

רקע כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוקה אורגנית ראשונה הוכרזה באפריל 1928 תחת המנדט הבריטי.

לאחר שירדן קיבלה עצמאות מלאה במאי 1946, בעקבות ביטול המנדט הבריטי, גובשה חוקה חדשה, שפורסמה ברשומות ב־1 בפברואר 1947, ואומצה על ידי המועצה המחוקקת ב־28 בנובמבר 1947.

כמה שנים לאחר מכן, החוקה תוקנה על ידי המלך טלאל ואושרה ב־1 בינואר 1952.

חוקת ירדן נחשבת בדרך כלל כליברלית, אם כי ביקורת עלולה להתעורר ביחס לסמכויות הרבות המוקנות למלוכה.[2]

חוקת ירדן[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוקת ירדן, שנתקבלה ביום 1 בינואר 1952, קובעת כי "הממלכה הירדנית ההאשמית היא מדינה ערבית, עצמאית, וריבונית. מלכותה לא תתחלק ולא ייגרע ממנה מאומה. העם הירדני הוא חלק מהאומה הערבית, והמשטר בה הוא ייצוגי, מלוכני ועובר בירושה״. האסלם היא דת המדינה, והשפה הערבית היא השפה הרשמית בה.

על פי החוקה הגוף המחוקק מורכב משני בתים: הבית התחתון ("בית הנציגים") ש-150 נציגיו נבחרים בבחירות דמוקרטיות והבית העליון ("סנאט") ש-75 נציגיו מתמנים על ידי המלך. ויחד הם מהווים את האספה הלאומית. המלך הוא ראש המדינה וראש הרשות השלטונית וחסין מכל חבות ואחריות; המפקד העליון של הצבא; מורה על עריכת בחירות לבית התחתון ויכול לפזרו; ממנה את חברי הבית העליון ויכול לפטרם ולפזרו; ממנה את הממשלה; מאשרר חוקים ואמנות; ממנה את השופטים בצו מלכותי (בבתי המשפט האזרחיים והדתיים); ממנה את המושלים האזוריים; מכריז מלחמה והסכמי שלום.

יש מספר מגבלות בהפעלת סמכויותיו אך יכולתו למנות ולפזר את כל מוסדות השלטון וזכויות הווטו שלו הופכות אותו לשליט עליון לכל דבר.[3]

בירדן ישנן מפלגות פוליטיות, אך הן מהוות רק חמישית מהמושבים. שאר המושבים נתפסים על ידי חברי פרלמנט עצמאיים. במהלך יולי 2012 נחקק חוק שאוסר על הקמת מפלגות דתיות. הבחירות האחרונות נערכו ב־23 בינואר 2013, ולדברי המשקיפים הבינלאומיים היא התנהלה בדרך כלל, באופן נקי והוגן, אך נמתחה ביקורת על צורת הבחירה, והחוק שעל פיו היא התנהלה.[4]

בשנת 1952, בזמן שלטונו הקצר של המלך טלאל, חוקקה חוקה חדשה. תחת החוקה, ירדן הוא מונרכיה חוקתית, אף על פי כן המונרך הוא השליט בפועל גם לאחר אותה חקיקה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Jordan country report", The World Factbook, U.S. Central Intelligence Agency, 24 August 2012
  2. ^ 1 2 "The Constitution of The Hashemite Kingdom of Jordan", The King Hussein library, retrieved 13 September 2012
  3. ^ צבי בראל, לפי מלך ירדן, עבדאללה, כשהכלכלה בסכנה, הדמוקרטיה יכולה לחכות, באתר הארץ, 11 בדצמבר 2009
  4. ^ מאמרים - סיכום בחירות ינואר 2013 בירדן, www.molad.org