חוקת 1793

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חוקת 1793צרפתית: Acte constitutionnel du 24 juin 1793 או Constitution montagnarde (חוקת ההר) או Constitution de l'an I (חוקת השנה הראשונה)) הייתה חוקת הרפובליקה הצרפתית הראשונה. החוקה התבססה על הצהרת זכויות האדם והאזרח. על אף שהתקבלה על ידי האסיפה הלאומית ב-24 ביוני 1793 ואשררה במשאל עם עם 1,800,000 קולות בעד ו-11,000 קולות נגד, הפעלתה הושעתה עקב השתלטות היעקובינים בראשות מקסימיליאן רובספייר על האסיפה והכרזת מצב החירום בשל מצב המלחמה בו הייתה צרפת שרוייה. ההיסטוריון ולטר גראב מציין ש"חוקה יעקובינית זו... מסמנת את פסגת הדמוקרטיה הבורגנית שהמהפכה הצרפתית הגיעה אליה והיא שימשה דוגמה ומופת לחוקות הדמוקרטיות במאות ה-19 וה-20[1].

החוקה אימצה את חירויות הצהרת זכויות האדם והאזרח והרחיבה אותן, בין החירויות שנוספו חופש ההתארגנות וחופש העבודה והעיסוק, ובין הזכויות הוגדרו זכויות האזרח לרווחה וחינוך ציבורי ממדינתו. בנספח לחוקה הוגדרה הזכות (והחובה) למרד בשלטון עריץ וביטול העבדות.

החוקה אומצה על ידי השלטון הדמוקרטי שלאחר תקופת הטרור, בחוקת 1795, שהוסיפה עליה את ארגון השלטון. כן אומצה החוקה ב-1848 והיוותה תשתית לחוקת הרפובליקה הצרפתית השלישית.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ולטר גראב, המהפכה הצרפתית, עמ' 75