חוק איסור החרם על ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

חוק איסור החרם על ישראל (IABA) הוא הצעת חוק, שהוצעה בארצות הברית כחלק מחקיקות נגד BDS(אנ')[1] וכוללת גם תיקון לחוק מינהל הייצוא משנת 1979(אנ'). ההצעה נועדה לאפשר למדינות בארצות הברית לחוקק חוקים המחייבים את הספקים לחתום על התחייבות שלא להחרים כל סחורה מישראל.

מציעי החוק מקווים לבלום את צמיחת ארגון ה-BDS, שהם רואים אותו כאנטישמי, בכך שהם מקשים על ההשתתפות בחרם על ישראל. נכון לשנת 2020, 32 מחוקקים אמריקאים כבר העבירו הצעות חוק דומות לבית המחוקקים. מבקרי החוק ותומכי ה-BDS טוענים שהוא אינו חוקתי מפני שהשתתפות בחרם ממניעים פוליטיים היא צורה של חופש הביטוי המוגן על ידי התיקון הראשון לחוקת ארצות הברית וכי חוקים אנטי-BDS הם סוג של לוחמה משפטית.

חוק איסור החרם על ישראל הוצע על ידי הסנאטורים בן קרדין ורוב פורטמן. הוא הוצג בפני הקונגרס ה-115 של ארצות הברית בשנת 2018. היו לו 58 נותני חסות בסנאט של ארצות הברית,[2] ו-292 בבית הנבחרים (216 רפובליקנים ו-76 דמוקרטים).[3]

הצעת החוק נקברה בקונגרס. עם זאת, קיימת התנגדות עזה לארגון BDS בפוליטיקה האמריקאית והדיון על החוק צפוי להתעורר מחדש בעתיד.[4] במושב ה-115 של הקונגרס היו לו 58 נותני חסות בסנאט (42 רפובליקנים, 15 דמוקרטים ו-1 עצמאי).[3]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצעת החוק לאיסור החרם על ישראל הוצגה בהצעות חוק זהות לבית הנבחרים של ארצות הברית ולסנאט ב-23 במרץ 2017 על ידי הנציג הרפובליקני פיטר רוסקאם והסנאטור הדמוקרטי בן קרדין.[5][6]

מטרת הצעת החוק הייתה לתקן את חוק מינהל הייצוא משנת 1979(אנ') ואת חוק בנק היבוא ייצוא משנת 1945(אנ') כדי למנוע מאזרחי ארצות הברית לתמוך בחרם נגד ישראל או נגד ההתנחלויות לבדם. על הפרות החוק יהיה עונש מינימלי של 250,000 דולר ועונש פלילי מרבי של מיליון דולר ו-20 שנות מאסר.

הצעת החוק ציטטה את החלטת מועצת האומות המאוחדות לזכויות אדם ממרץ 2016 שקראה ליצור מאגר מידע על חברות הפועלות בהתנחלויות כדוגמה לחרם המותר כביכול בחוק. מי שיבחר שלא לקנות מחברות הרשומות במאגר עלול להסתכן בעונשים או אפילו בכלא.[7]

ועדת החוץ של בית הנבחרים של ארצות הברית העבירה גרסה מתוקנת של הצעת החוק ב-28 ביוני 2018. ב-3 במרץ 2018 פרסמה קרדין גרסה מתוקנת בסנאט. הצעת החוק המתוקנת הסירה את עונש המאסר, אך הפרה של החוק עלולה גם לפי ההצעה המתוקנת להוביל לקנסות של עד מיליון דולר.[8]

בסוף 2018 נעשו ניסיונות משני צידי הקונגרס להכניס את הצעת החוק להצעת החוק להפקעות(אנ').[8] על הניסיונות נמתחה ביקורת על ידי הסנאטורים ברני סנדרס ודיאן פיינסטיין.[9]

הסנטורית קירסטן ג'יליברנד, שתחילה תמכה בהצעת החוק, משכה את תמיכתה בשנת 2017, בנימוק של פגיעה בחופש הביטוי. למרות הסרת התמיכה בחוק היא עדיין מתנגדת לתנועת ה-BDS. קבוצת הלובי הפרו-ישראלית איפא"ק מתחה ביקורת על השינוי בעמדתה.[10]

התומכים והמתנגדים לחוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסנטור מרקו רוביו התומך בהצעת החוק טען כי הוא אינו סותר את עיקרון חופש הביטוי מפני ש"חברות חופשיות להחרים את ישראל, אולם יש להתיר לממשלות מקומיות ופדרליות לסיים חוזים עם חברות שעושות זאת". יוג'ין קונטורוביץ' שעזר למדינות בארצות הברית לנסח חוקים נגד BDS טען גם הוא כי אלה שרוצים להחרים את ישראל אינם צריכים ליהנות מחוזים ממשלתיים מכספי משלם המיסים האמריקני.[11]

איפא"ק תומכת בחוק ובחקיקה דומה.[12] עם זאת, ארגוני זכויות אזרח כמו ACLU מתנגדים לחקיקה כזאת.

חוק ה-BDS[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2019 הציג הסנטור מרקו רוביו, שתומך בחוק איסור החרם על ישראל, את החוק למאבק ב-BDS(אנ'). נותני החסות לחוק היו הסנטורים קורי גרדנר, מיץ' מקונל ורוי בלאנט. הצעת החוק נועדה לאפשר למדינות בארצות הברית להעביר חקיקה נגד חרם באישור פדרלי.[13] ב-5 בפברואר 2019 העביר הסנאט את הצעת החוק יחד עם הצעות חוק מדיניות אחרות הנוגעות למזרח התיכון.[14]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "War by Other Means". FDD. 20 ינו' 2020. נבדק ב-14 אוג' 2020. The 115th Congress considered, but did not pass, two major anti-BDS bills. The Israel Anti-Boycott Act (IABA) sought to extend existing anti-boycott provisions in U.S. law to cover explicitly boycotts initiated by international governmental organizations, such as the United Nations. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ Cardin, Benjamin L. (23 במרץ 2017). "Cosponsors - S.720 - 115th Congress (2017-2018): Israel Anti-Boycott Act". www.congress.gov. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ 1 2 Cardin, Benjamin L. (23 במרץ 2017). "Cosponsors - S.720 - 115th Congress (2017-2018): Israel Anti-Boycott Act". www.congress.gov. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ "Israel Anti-Boycott Act (2017 - S. 720)". GovTrack.us (באנגלית). נבדק ב-6 במאי 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ "Goodies for Israel Bills Continue to Move Forward".
  6. ^ Cardin, Benjamin L. (23 במרץ 2017). "S.720 - 115th Congress (2017-2018): Israel Anti-Boycott Act". www.congress.gov. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ "How the Israel Anti-Boycott Act Threatens First Amendment Rights". American Civil Liberties Union. 26 יולי 2017. נבדק ב-19 אוג' 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ 1 2 "Congress Is Trying to Use the Spending Bill to Criminalize Boycotts of Israel and Other Countries". American Civil Liberties Union (באנגלית).
  9. ^ "Sanders, Feinstein Oppose Inclusion of Israel Anti-Boycott Act in Appropriations Bill". Sen. Bernie Sanders. 19 בדצמבר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ "Has Gillibrand's position on Israel changed?". @politifact (באנגלית).
  11. ^ Kontorovich, Eugene (27 ביולי 2017). "Opinion | Israel anti-boycott bill does not violate free speech". The Washington Post (באנגלית). נבדק ב-6 במאי 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  12. ^ "The Israel Anti-Boycott Act (S.720)". www.aipac.org. AIPAC - The American Israel Public Affairs Committee. באוקטובר 2018. נבדק ב-6 במאי 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ Rubio, Marco (17 בינואר 2017). "S.170 - 115th Congress (2017-2018): Combating BDS Act of 2017". www.Congress.gov. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ ארה"ב: מדינות משתמשות בחוקים נגד חרם כדי להעניש עסקים אחראיים, Human Rights Watch, ‏2019-04-23